ההלכה היומית – הדלקת חנוכיה במפגש משפחתי

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. סיפור כנסו.................... הנה הסיפור המופלא על ענית "אמן" שעורר הדים רבים בקרב כל שומעיו, סופר ע"י יו"ר 'בני אמונים' הר"ר יעקב דב מרמורשטיין שיחי' בדבריו המרגשים שנשא במהלך הכינוס 'שחר אקדמך' בחודש תשרי האחרון. מיזם 'שחר אקדמך' החל לפעול בהיכלי הישיבות לפני כארבע שנים, בעידודם של גדולי ומאורי הדור שליט"א, כחלק ממערכת הפעילות הענפה של 'בני אמונים' לחיזוק עניית אמן אחר ברכות השחר. כהיום, ברוך ד', משתתפים בו רבבות מבני הישיבות הקטנות והגדולות דרך קבע.

    הנה הסיפור המופלא על ענית "אמן" שעורר הדים רבים בקרב כל שומעיו, סופר ע"י יו"ר 'בני אמונים' הר"ר יעקב דב מרמורשטיין שיחי' בדבריו המרגשים שנשא במהלך הכינוס 'שחר אקדמך' בחודש תשרי האחרון. מיזם 'שחר אקדמך' החל לפעול בהיכלי הישיבות לפני כארבע שנים, בעידודם של גדולי ומאורי הדור שליט"א, כחלק ממערכת הפעילות הענפה של 'בני אמונים' לחיזוק עניית אמן אחר ברכות השחר. כהיום, ברוך ד', משתתפים בו רבבות מבני הישיבות הקטנות והגדולות דרך קבע. המיזם הנפלא פונה במיוחד לבני הישיבות הקדושות המבקשים להתחזק באמירת ברכות השחר בחברותא, שמלבד היותה מנהג קדוש שנהגו בו כל גדולי ישראל, יש בה מעלה מיוחדת הנוגעת לבני הישיבות: הן בכך שבאמצעותה פותחים הם את יומם בהצהרת אמונה שאין דומה לה, כי ההתחזקות לענות אמן גוררת עמה התחזקות בנושא התפילה בכוונה.

    בהשגחה פרטית מיוחדת, בבוקר יום הכינוס השכים הרב מרמורשטיין קום טרם עלות השחר, ושם פעמיו אל הכותל המערבי. שם ביקש לשפוך שיח לפני הקדוש ברוך הוא להצלחת הכינוס ומשתתפיו. לראשונה בחייו שהה בשעה מוקדמת כל כך בכותל המערבי. לאחר שאמר את ברכות השחר ב'חברותא' כמנהגו מימים ימימה, הבחין לפתע בהתגודדות חריגה שעוררה את סקרנותו. התגודדות מיוחדת זו התבררה כ'תור' ארוך שהשתרך סביב מקומו של אחד ממתפללי מניין 'הנץ' במטרה אחת ויחידה – לומר לפניו את ברכות השחר, כדי שיענה אחריהם 'אמן'. לאחר התפילה, כאשר הביע הרב מרמורשטיין בפני אותו יהודי את התפעלותו מכמות המתפללים שאומרים לפניו את הברכות והתעניין לפשר מנהגו זה, נענה בסיפור מיוחד במינו… מעשה אמונים סיפור שבועי על אמן ותפילה. וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקימו. (אגרת הרמב"ן )

    מנין הנץ בכותל המערבי היינו שם דבר בקרב בני ירושלים וסביבתה. ניתן אף להניח שהוא מניין הנץ הגדול והוותיק ביותר בעולם. בקיץ ובחורף, בשלג ובחמסין, מעולם לא חדל המניין מלהתקיים. רבים מהתפללים מגיעים אל הכותל שעות רבות קודם לכן. בזה אחר זה נאספים הם, מי ללימוד התורה, מי להגות מעמיקה בחכמת הקבלה, ומי לאמירת תהילים נרגשת לישועת עם ישראל. אחדים מהמתפללים אף שוהים במקום כבר מחצות הלילה, לאמירת תיקון חצות. ככל שקרֵבה ובאה שעת הבוקר הולך השאון ומתעצם. מכל קצוות ירושלים מתכנסים מאות מתפללים המרכיבים יחדיו פסיפס אנושי מרהיב של קהלים שונים ועדות שונות. שיאו של השאון הינו בדקה הקודמת להנץ החמה, כשכל המתפללים כאיש אחד קוראים יחדיו את הקריאה הנצחית: " צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאמך יהודה וישראל… ברוך אתה ד'… ואז, ברגע אחד משתרר שקט עבה וסמיך. כאיש אחד בלב אחד, נעמדים מאות המתפללים לתפילת שמונה עשרה, לשפוך צקון לחשם לפני מי מעולם לא הסיר שכינתו ממקום מקדשו ולהעתיר לישועת הכלל והפרט. לעומת מאות המתפללים המזדמנים למקום ליום או לימים מספר, יש 'גרעין קשה' של מתפללים שחלקם לא הפסידו בעשרות השנים האחרונות ולו תפילה אחת במניין זה.

    ביניהם בולטת דמותו המיוחדת והקורנת של הרב אברהם מנדלסון שיחי', בנו של רבי פנחס זצ"ל, מאז ומתמיד הרב מנדלסון אחד המתפללים המֻכָּרים יותר במנין הנץ, אולם בשנה האחרונה דמותו התפרסמה במיוחד, כשנטל על עצמו תפקיד ייחודי, לשמש כ'גבאי אמן' במניין זה. בכל בוקר, זמן רב טרם תחילת התפילה יושב הרב מנדלסון במקומו סמוך למקום המניין שבו הוא רגיל להתפלל, כשהוא מוכן ומזומן לשמוע ברכות מפי המתפללים. בזה אחר זה ניגשים עשרות ממתפללי המנין אל מקומו ומברכים לפניו את ברכות השחר, והוא עונה 'אמן' אחר כל ברכה וברכה במתינות ובכובד ראש. אמרו חז"ל (שבת קיט) כל העונה 'אמן' בכל כחו – פותחים לו שערי גן עדן.תחילה היו אלו כשני מנינים של מתפללים, אולם מיום ליום קהל הפונים אליו הולך ומתרחב. כמענה לשאלתנו מה הביאו להנהגה מיוחדת זו? היה בפיו של ר' אברהם סיפור מופלא ומיוחד.

    הרי הוא לפניכם כמעט כלשונו: "לפני כמה חדשים עבר ראובן, חתני היקר, טיפול רפואי שגרתי למדי. הוא שב לביתו בריא ושלם, אלא שלאחר כמה ימים התרחש סיבוך פתאומי שהצריכוֹ להתאשפז בשנית. לדאבון לב, תוך זמן קצר הידרדר מצבו עד שאיבד את הכרתו ר"ל והרופאים נאלצו לחברו למכשיר הנשמה. במשך חודש ימים שכב חתני במחלקת טיפול נמרץ, חסר הכרה, מורדם ומונשם, כשהרופאים נלאים מלהושיעו. במהלך תקופה זו עשינו הכול כדי לסייע לו; לא משנו ממיטתו במשך עשרים וארבע שעות, כשאנו שרים לו שירים, מדברים עמו דברי חיזוק ומנסים בכל דרך לעוררו, אך ללא הצלחה. ניסינו לפנות לגדולי הרופאים והעסקנים הרפואיים בתקווה שימצאו מזור לחוליו, אולם עד מהרה הבנו כי ידם קצרה מלהושיע. מבחינה רפואית היה מצבו נואש, ורוב הרופאים שפנינו אליהם פכרו ידיהם בחוסר אונים והכינו אותנו לגרוע מכול. אבל בס"ד לא התייאשנו. כיהודים מאמינים בני מאמינים שמנו לנגד עינינו את דברי חז"ל ברכות (יא:) 'אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים', והחלטנו פה אחד כל בני המשפחה לרכז את מאמצינו בבקשת רחמים מלפני אבינו שמשמים. הרבינו תפילה לישועתו, ארגנו חבורות תהילים, ובד בבד פנינו לכמה וכמה גדולים וצדיקים כדי שיתנו את ברכתם והדרכתם.
    באחד הבקרים עת הגעתי אל הכותל כהרגלי לפנות בוקר, התחלתי בלימודי הקבוע. לפתע הבחנתי ביהודי תלמיד חכם וצדיק שעבר בקרבתי ונשאתי מבטי אליו. הוא הבחין בי ובפניי הנפולות והתעניין לפשר דאגתי. סיפרתי לו בפרוטרוט את הצרה שהתרגשה עליי, והוא הרהר לרגע ואחר אמר: 'יש בידי עצה נפלאה בעבורך, אולם מסופקני אם תוכל לבצעה, שכן מדובר במשימה קשה; עליך לשמוע ברכות השחר בכל יום מטו"ב (17) אנשים ולענות אחריהם אמן. אם תעשה כן, בעזרת ד' ית' תזכה לראות את ה'טוב' כבר ביום הראשון' התרגשתי מאוד לשמוע דווקא את העצה הזו, שכן הנושא קרוב מאוד לליבי; אבי הגדול זצ"ל נהג לשמוע מדי בוקר ברכות מששה-שבעה אנשים, וגם אני השתדלתי להקפיד על כך… אך על כמות של שבעה עשר אנשים, מעולם לא חשבתי. איך אעשה זאת!? בכל זאת החלטתי לנסות.
    ניגשתי מיד לכמה חברים שעימם הייתי אומר את הברכות מדי בוקר, סיפרתי להם את העצה שייעץ לי אותו גדול ושאלתי אם יוכלו נא לסייע בידי לקיימה. מי כעמך ישראל! ידידיי שבמשך החודש האחרון כאבו יחד עמי בצרתי, נענו בשמחה לאתגר, ועוד באותו בוקר מיהרו לגייס אנשים מכל קצוות הכותל… כמה התרגשנו כאשר המשימה הושלמה בהצלחה! זכיתי לענות 'אמן' אחר כעשרים אנשים שאמרו בפני את ברכותיהם.
    לאחר התפילה מיהרתי לנסוע לבית החולים. ונכנסתי בצעדים מאוששים. בטוח הייתי בקב"ה כי המאמץ לא היה לחינם וכי הישועה קרובה לבוא. ניגשתי למיטתו שחתני ששכב עליה כאבן דומם, חסר הכרה, ובקול מלא חיות אמרתי לו: 'ראובן, הבוקר עשיתי משהו גדול לרפואתך: זכיתי לשמוע ברכות השחר מפי שבעה עשר אנשים. הסגולה פועלת שכבר היום יהיה טוב. אנא פקח את עיניך'. חזרתי על הדברים כמה פעמים, ואז קרה הלא יֵאמן – לאחר חודש שלם של חוסר הכרה, פקח חתני את עיניו. ומיד התקשרתי להוריו של חתני שהגיעו יום קודם מחו"ל… הם חרדו מפני הגרוע ח"ו, ונדהמו לשמע הנס המרגש. מאז ועד עתה לא חדלתי יום אחד מהנהגה זו, ואף מצבו של חתני הלך והשתפר בהדרגה מיום ליום עד לרפואתו השלמה" את דבריו סיים בקריאה למכריו וידידיו: "אם גם אתם זקוקים לישועה, נא הקפידו על הנהגה נפלאה זאת, בטוח שבס"ד יהיה לכם כל טוב! וכל טוב לעולם! הן מבשרי אחזה זאת… -לא יחטוף את ה'אמן', לאומרה לפני שהמברך סיים את הברכה. ולא יקטוף את ה'אמן' להבליע אותיותיה או להפטירה בשפה רפה וקול חלש, ולא ירחיק את עניית 'אמן' מסיום הברכה, שאז היא נקראת 'אמן-יתומה' אלא צריך לענות 'אמן' בקול נאה, ולא יאריך באמירתה וגם לא יקצר, אלא יענה כשיעור שאפשר לומר בו 'קל מלך נאמן' (שו"ע קכד' ח)

    אמן |
    הגב