סיקריק או פוליטיקאי? ההפגנה המסוכנת של ליצמן

במקום לבנות מערכת יחסים ליום סגריר, מעדיף ליצמן לתקוע אצבעות בתוך העיניים של לפיד. את המחיר כולנו עלולים לשלם {דעה}

אלו ימיו הגדולים של השר ליצמן. מנציג סקטוריאלי ומעורר חשדנות הפך שר הבריאות לקונצנזוס ישראלי: בסקרי שביעות רצון הציבור הוא כובש תמיד את המקום הראשון, בכירי מערכת הבריאות מהללים אותו והעשיה היומיומית שלו ממלאת אותו סיפוק. כבוד לו, כבוד למגזר ובעיקר תועלת עצומה למערכת הבריאות.

על רקע כל זה קשה שלא להרים גבה נוכח התנהלות הילדותית משהו מול יו"ר 'יש עתיד', יאיר לפיד (תקציר העלילה למי שפספס: ליצמן מקפיד, באדיקות דתית ממש, שלא להחליף מילה עם שר האוצר לשעבר. יתירה מזאת: הוא אינו משיב לו לשלום ומתפאר בכך בכל הזדמנות. הנימוק: "לפיד פגע בנו והשפיל אותנו. אני לא מוכן לסלוח למי שיורק עלי ועל הילדים שלי" – ככה פחות או יותר. לפיד, מצידו, ממשיך לנסות להפשיר את הקרח, ביודעו כי כל ניסיון כזה שאינו עולה יפה מוציא אותו "רודף שלום" מול "החרדי העיקש והזועף").

כך או כך, האמת חייבת להיאמר כי בתחילה היה משהו חינני בהתנהלות הזאת. בתקופת הממשלה הקודמת היא פרטה על רגשות הנקם של הציבור החרדי שסבל מנחת זרועו של לפיד, בהמשך היא ביטאה את הסדר הפוליטי החדש וזקיפת קומתם של הנציגים החרדיים, אולם כעת הגיע הזמן לתהות: עד מתי?.

בוידאו: ליצמן בהתנגחות אופיינית בלפיד
https://vimeo.com/159119846

"פוליטיקה היא אמנות הפשרה" קובע כלל פוליטי ידוע, או במילים אחרות: פוליטיקה זה לא מקום להפגנות אלא לפשרות. יריבים, מכל המחנות ומכל המפלגות, שומרים תמיד על ערוץ יחסים כלשהו. אפילו גפני, שהותקף באופן ניאו אנטישמי על ידי ליברמן, ישב איתו לאחרונה לפגישה שתוכנה לא נודע. מאחורי כל זה עומדת ההבנה כי בזירה המבוססת על 'תן וקח' לא משתלם להעביר את היריבויות למגרש האישי.

אבל ליצמן בוחר משום מה לפעול מהבטן ולא מהלב. כשזה מגיע ללפיד – שר הבריאות שוכח שהוא פוליטיקאי ומתנהג כמו סיקריק. משחק משחק מסוכן. מפגין באופן שגם מוציא אותו מגוחך (עם יד על הלב, הסצינה שבה הוא "ניקה" את הצ'אפחה של לפיד היתה אינפנטילית להחריד) וגם עלול לחזור אלינו כבומרנג.

הנסיקה המתמשכת של לפיד בסקרים מלמדת שלפיד יהיה גורם פוליטי משפיע מאוד בשנים הקרובות, אם לא מעבר לכך. יותר מסביר להניח שהמפלגות החרדיות יאלצו לדור אתו – אם לא תחתיו – בכפיפה אחת. ואז מה? מעבר להפרעה הפרקטית שעלולה להיווצר מהתנהלות כזו, לכו תדעו אם לפיד לא ינסה להיפרע ממנו בהזדמנות זו או אחרת.

זאת ועוד: היה ולפיד יבקש לחזור לסורו הוא תמיד יוכל לטעון שפניו היו לשלום וליצמן הוא זה שלא חפץ בכך.

שר הבריאות הוא אחד השועלים הפוליטיים המנוסים, המתוחכמים והחריפים בזירה, לא צריך לספר לו שהפוליטיקה היא גלגל שבו פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, ומשכך לא ברור מדוע הוא בוחר להתנהל כאילו הגלגל ישאר במצב הנוכחי מעתה ועד עולם.

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. להזכיר לכתב:
    הקב"ה לא פרש לגמלאות, הוא עדין מנהל את העולם, ולא תרגילים של חוכמולוגים……………….

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב