ההרתעה שהשגנו וההכרעה שהחמצנו / אור הלר

מצד אחד: צה"ל הפעיל עוצמת אש חסרת תקדים, חמאס הוכה קשות ומנהיגיו התקפלו. מצד שני: לא הושגה הכרעה בלחימה, ישראל שילמה מחיר כבד והציבור חש החמצה מסוימת. אז מי ניצח, מי הפסיד ואיך כל זה קשור למלחמת לבנון השלישית? אור הלר עושה סדר

החובש הקרבי מגולני עמד אתמול (א') עייף ומהורהר בכניסה לקיבוץ כפר עזה, כשהוא צופה אל גבול הרצועה; וסיפר: "הם קפצו עלינו עלינו מהפירים. לא ידענו שיש להם כל-כך הרבה פירים, ושילמנו על זה מחיר כבד".
טורים-טורים יצאו כוחות צה"ל מרצועת עזה. על חלק מהנגמ"שים ומהטנקים התנופפו דגלי ישראל. צה"ל מנסה לצאת מעזה בראש מורם, כאשר לא מעט מהחיילים, ובהם החובש שפגשתי בכניסה לקיבוץ כפר עזה, תוהים מתי יצטרכו לשוב אליה שוב.

כאשר נוסף להרס המנהרות, המטרה היחידה של מבצע צוק איתן היא השבת ההרתעה מול חמאס – עוד לפני קרב הנרטיבים שמתפתח בין צה"ל לחמאס ובין צה"ל לחברה הישראלית בשאלת הניצחון – יש לשאול את שאלת הבסיס: האם הושבה ההרתעה?

הרתעה היא מונח חמקמק, ערטילאי, נעלם, הפועל על מוחו ונפשו של האויב, ועיקרה: הקניית התפיסה והעברת המסר לצד השני, כי מחיר הפעולה שהוא מבקש לנקוט גבוה מהתפוקה שישיג.

אויב מורתע הוא אויב החושש לבצע פעולה מסוימת שאותה הוא מעוניין לבצע, מחשש לאיום המוצב לו. האם הושגה הרתעה מול חמאס? הרתעה שתעניק שקט לשנים לדרום? איש במערכת הביטחון לא יודע. הרתעה היא מונח חמקמק, כיוון שהוא אינו מובן תמיד בזמן אמת, אלא בדיעבד. ראו ערך מלחמת לבנון השנייה.

כאשר בכירי צה"ל שמעו את חסן נסראללה, ראש ארגון חיזבאללה, מודה כי אם היה יודע מה יהיו תוצאות חטיפת אודי גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, הוא לא היה מורה על הפעולה, הבינו בצה"ל שהושגה הרתעה במלחמה.

בעיה מרכזית נוספת בהרתעה היא שיש לך אותה, עד שאין לך אותה. הרתעה היא מונח שתלוי בזמן, לעולם לא סטטי. ככל שהזמן עובר מהסבב האחרון, ההרתעה הולכת ונשחקת והופכת לזיכרון מעומעם. תנאים משתנים, משוואות משתנות, מאזן חימוש משתנה, וכל אלה יכולים לרוקן את ההרתעה מתוכנה ומעוצמתה.

האיום הרקטי נותר. הוא לא הולך לשום מקום

בצה"ל מתעקשים ששום דבר מאמצעי הלחימה שחמאס זרק במבצע הזה – צוללנים, רקטות, מזל"טים ואש נ"מ – לא הפתיע אותם. אלא שמבצע צוק איתן מדגיש שוב את הקושי בניהול מערכות ההווה והעתיד, כאשר מעצמה המשגרת לוויינים לחלל מתקשה להכריע ארגון טרור בעל סממנים מאפיוזיים, שהוא האתגר הביטחוני הקל ביותר שלה, אחרי איראן, החיזבאללה וסוריה.

האיום הרקטי נותר. הוא לא הולך לשום מקום. 50% מהייצור העצמי של חמאס הושמד במבצע, אבל דקה אחרי הוא יחזור לייצר רקטות לטווח קצר ובינוני. התחושה חמוצה, קשה, עכורה, מזכירה לנו שאין מלחמות קלות בשכונה הזו. כנראה, אסור להתעצב יותר מדי על כל יום של שקט כאן, אשר מבצע צוק איתן הזכיר עד כמה הוא לא מובן מאליו.
המבצע בעזה היה כנראה רק הפרומו, ה"בקרוב", לאתגר האמיתי העומד בפני ישראל, החיזבאללה בצפון ומלחמת לבנון השלישית. מה באמת חושב נאסראללה בבונקר בביירות על מה שאירע כאן בחודש האחרון? כנראה, לעולם לא נדע באמת.
לאורך המבצע, החמאס התקשה מאוד לגייס תמיכה בסביבה האזורית והבינלאומית. הוא הפך למבודד ולמנודה, כאשר גם חבריו הטובים יעצו לו להפסיק לירות. השחקנים היחידים שגילו כלפיו אמפתיה ושיתוף-פעולה הם קטאר וטורקיה, וגם הן לא סיפקו לו את הביטחונות שהוא צריך.

בהנהגת החמאס רצו מאוד לא להגיע לתהליך "הסדרה", שמנוהל על-ידי מצריים, שנתפסת מבחינתם כעוינת, ורוח המפקד שנושבת מנשיא מצרים, עבד א-סיסי לאחרוני שדרני הטלוויזיה, מפרנסת היטב את הרגעים הקומיים הכמעט יחידים במלחמת מנהרות עזה. בכירי החמאס נאלצו אחרי תמרונים להגיע לתוך תהליך "ההסדרה". הם הגיעו לקהיר והחלו בתהליך שיח לא פשוט. יו"ר הלשכה המדינית חאלד משעל התווה לחמאס-עזה כיוון, ולפיו חמאס ינסה לחלץ הישגים כלכליים ואזרחיים, כמו הסרת המצור, ולנהל תהליך שינוהל תחת אש עם ביטחונות, אלא שחמאס נאלץ להגיע לקהיר בעל כורחו וללא ביטחונות.

לקראת סיום המבצע, ברובד האופרטיבי, בצה"ל מודים כי החמאס הצליח ליישם חלק מהדברים שהוא התכונן אליהם בתקופת ההתעצמות של הארגון, מאז מבצע "עופרת יצוקה" בחורף (ינואר) 2009. בעקבות צוק איתן מערך האש הרקטי של החמאס נשחק ברובו: כיום נותרו בידיו כשליש משלל 9,000 הרקטות שדוללו משמעותית; וייתכן שהפחתות הירי למרכז ולטווחים ארוכים קשורה למלאי שדולל, ולא למדיניות האש שלו.

ברובד של המאמצים המיוחדים של חמאס למיניהם – בתחילת העימות הוא ניסה כמה מיני מאמצים, ולא הצליח. מחבלי כוח הנוחבא, יחידת עילית של חמאס ללוחמה במנהרות, הצליחו כמה פעמים לחדור לשטח ישראל, אך צה*ל פגע בקלף הזה והיכולת הוגבלה. אמנם לא נעלמה במאה אחוז, אך הוגבלה משמעותית.

ברובד הציבורי – הציבור ברצועה עבר כל מיני גלים של הלם בעקבות הנזקים והנזק הנורא ברצועה. בהינתן ההנחה שהעימות לא יימשך עוד ימים ארוכים, הציבור בעזה משדר את המצוקה האדירה שהוא מצוי בה, וצפוי להעצים את מחאתו לאחר המלחמה.

יש היום הרבה מאוד אנשים ללא בית בעזה. ארגונים בינלאומיים מדברים על כ-3,000 בתים ועל תשתיות שנפגעו משמעותית. על שכונות שלמות שנמחקו באזורי המגע, באזורי המנהרות שבהן צה"ל פעל.

התחושה היא שעזה נמצאת באחד המצבים הכלכליים-החברתיים הקשים אי פעם. זו תקופה קשה שהחלה עוד קודם בסגירת המנהרות, בעקבות עליית משטר א-סיסי במצרים והמשיכה עם אי-פתיחתו של מעבר רפיח ועם התלות המוחלטת כמעט בישראל.

במודיעין הישראלי מעריכים שבשלב ההלם הראשוני לאחר סיום המבצע, האשמה תופנה קודם לארגונים הבינלאומיים וכנגד ישראל. הרצועה מצפה עכשיו לשיקום, אלא שהשיקום לא יבוא מישראל, אלא מהרשות הפלסטינית או מממשל חמאס, שהוא עדיין הריבון ברצועה והגורם המשמעותי עבורם.

לשם השוואה, עזה מתחילה את נקודת השיקום במצב נמוך יותר משמעותית לעומת לבנון אחרי מלחמת לבנון השנייה, שחיזבאללה סיים רק לפני כשנה וחצי לשפץ את רובע הדאחייה המפורסם, שנהרס. גם אם ייכנס לעזה כסף רב, ייקח זמן ארוך לשקם את הרצועה ממבצע צוק איתן, מה שמסביר גם מדוע חמאס מנסה לחלץ הישגים כלכליים-אזרחיים, כמו פתיחת מעברים.

בצה"ל סבורים כי החמאס הופתע ממהלך היציאה החד-צדדית של ישראל מאתמול (א'). ביממה האחרונה, עד כה, חמאס מנסה לפעול מול מרחב הכוחות ברצועה ובעוטף, תוך שהוא מפחית בפגיעה על העורף. החמאס היה רוצה לסיים את המלחמה, אלא שכרגע אין לו עדיין מנגנון מסודר לכך.

נוסף לכך שהחמאס נקלע לתהליך של משא-ומתן שאינו לרוחו, הוא נאלץ לסיים את הלחימה בעל כורחו, ותופס את זה כהפסד, כיוון שאינו מצליח לממש את מה שהוא יצא בשבילו לעימות. כעת נערכים בישראל לתרחיש שני, שלפיו חמאס ממשיך להפעיל מנופים על ישראל, כדי לחלץ הישגים. כלומר, המשך הירי של מרגמות ורקטות.
ברובד המנהרות – קצין בכיר במטה-הכללי הודה אמש באשר למנהרות: "לא התמודדנו מעולם עם דבר כזה, בהיקף ובמינון כזה. בהיקף כזה צה"ל מתמודד פעם ראשונה".

צה"ל התעכב ושילם מחיר

כאשר תכננו בצה"ל את המבצע, הרעיון היה תקיפה אווירית, ואז תמרון, ואז מערכה קצרה ככל שניתן. אלא שקצרה היא לא הייתה, והיום ציינו חודש לפרוץ המבצע. צה"ל שילם מחיר, והתעכב בשל הבנת עומק העיסוק שנדרש מול המנהרות; הבנה שנעשתה תוך כדי לחימה, את הפיזיקה והתוואים שלהן. וכך, משימת המנהרות הכתיבה את הזמן, כאשר בצה"ל העדיפו בבירור את גודל ההישג על פני קיצור המערכה.

כל המבצעים האחרונים בעזה ובלבנון, בעשר השנים האחרונות, מבוססים בעצם על הרתעה והסדרה. בצה"ל סבורים כעת, כי נוצרו התנאים המבצעיים והביטחוניים שיאפשרו להגיע להסדרה, שתשים קץ למצב הנוכחי בעוטף עזה.
צה"ל ביתר את הרצועה עשרות פעמים וגם ב"עופרת יצוקה". הוא יודע לעשות זאת בחמש שעות. השאלה היא – מה התכלית. בסופו של יום, צה"ל בוחן את עצמו על-פי שאלת העמידה ביעדי הדרג המדיני.

בצה"ל מתעקשים שהם לא הופתעו ממנהרות החמאס: לראיה, נבנו שלושה מתקני אימון ללוחמה במנהרות בצאלים, בלכיש ובאליקים. כעת מאבחנים במודיעין הישראלי שכבר בחודש פברואר 2014, תיכנן חמאס את "מלחמת יולי".

אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן, הבטיח אתמול לראשי הרשויות בדרום להיכנס לעזה בכל פעם שתימצא מנהרה. השאלה היא, אם הדרג המדיני – שלא אישר לו עד כה לצאת למבצעי-מנע נגד המנהרות – יאשר לו זאת כעת, כשכולנו חכמים בעקבות מלחמה אחת.