ההתלבטות של ה"חזון איש" ביחס לתפוזים ואשכוליות

תשובה הלכתית בת 81 שנים עומדת למכירה פומבית. לכאורה לא אירוע יוצא דופן אלא שהתשובה הזו, היא מסמך נדיר כשמבין שורותיו מתגלה קונפליקט עצום בו מצא עצמו ה"חזון איש" כשהוא נקרע בין אהבתו הגדולה לתורה ובין חיבתו העצומה לארץ ישראל. המכתב נשלח לחקלאים חרדיים, שהקשו בנוגע למצוות התלויות בארץ ביחס לתפוזים ואשכוליות שהיו ענף הייצוא העיקרי של מדינת ישראל באותם ימים. מהתשובה ניכרת, מחד גיסא, יראת ההוראה של החזון איש בבואו לפסוק פסק דין תקדימי לדורות עולם, ומאידך דאגתו הכנה לרווחתם ולפרנסתם של החקלאים. ולכן, בניגוד לדרכו הסלולה בפסיקת ההלכה, בה כל דבר ברור ומלובן מכל צדדיו – בתשובה שלפנינו – החזון איש כביכול 'נקרע' בין שתי אהבותיו; אהבת התורה ואהבת ישראל. בתחילה הוא כותב ש"יש מקום לצדד ולהקל", ומיד הוא מוסיף שאינו יכול להורות במפורש להיתר, אך תוך כדי דיבור הוא מסיים "והמיקל אין מזניחים אותו".

בתחילת המכתב מציין ה'חזון איש' שספרו על הלכות כלאים וערלה מתעכב בהכנה לדפוס והספר הזה אכן נדפס במהלך שנת ת"ש,ומסיים את מכתבו בברכה "לכל 'החברים יחיו' שישכילו ויצליחו בכל פנותם ויתקדש שם שמים ית' על ידם".

רבי אברהם ישעיהו קרליץ [תרל"ט-תשי"ד], הנודע על שם ספריו כבעל החזון איש, מקומם עולם התורה לאחר השואה, ממנהיגי הציבור החרדי בארץ ישראל, ומתווה דרכו בתקופה שלאחר קום המדינה. החזון איש היה האיש אשר הקים את עולה של שמיטה ופעל במיוחד להחדרת תודעה רחבה לקיום המצוות התלויות בארץ, ובפרט בישוב החדש. והשקיע רבות מזמנו וכוחו בהוראה הלכה למעשה של אותן המצוות. כידוע, מרן החזון איש נשא על לוח לבו את תנועת ההתיישבות הדתית, והיה מייעץ להם ופושט להם את ספקותיהם ההלכתיים .
המסמך בכתב יד קדשו ובחתימתו עומד למכירה פומבית שתתקקים בשבוע הבא ז' באדר 3.3.20 ב"ווינר'ס" במחיר התחלתי של 1,800 דולרים.