הוא הבעל היחידי שיש לי…

כיצד הצליחה זיווה לבנות בית חרדי ולחתן את בנותיה עם בחורי ישיבה כאשר בעלה אינו שומר תורה ומצוות? • מה שאל נכדו של ה'צמח־צדק' את סבו הצדיק וכיצד ניתן להבין הן את השאלה והן את התשובה?

"לדברים טובים לא אומרים לא…", מצטטת זיוה את חכמתה של סבתה הצדיקה. אני מסתכלת על ידיה המטופחות כשהיא נוהגת במכונית היוקרתית. לא ברור לי כרגע אם היא מתכוונת למסע המשותף שלנו עם קבוצת נשים – אודותיו התקשתה להחליט – או לבחירה שלה בבעלה…

אני מקשיבה לדבריה ושמחה על האתנחתא שלקחנו לנו מהחיים. אני עוצמת את עיניי ונשאבת לשתי היממות בהן בילינו יחד ותוהה ביני לבין עצמי מה גורם לי יותר אושר, הנסיעה דרומה למדבר או השהות בחברתה של זיוה.

אט אט הדברים עולים ממנה בקילוחים דקים עד שהתמונה הולכת ונעשית בהירה. אני מכירה אותה לא מעט זמן אבל לא ממש "מכירה". השיחה הזו גורמת לי בלבול. מחד אני מבינה מה היא עושה בחייה ובחיי משפחתה. מאידך, אני מתקשה להבין כיצד אישה כה עדינה מנהלת אופרציה כה מורכבת.

קמעה קמעה, משפט אחרי משפט פורשת זיוה בצניעות ועדינות את סיפורה. היא אפילו לא מבינה מה מיוחד ומפעים בה ומשתפת אותי בביישנות נשית־יהודית טיפוסית בחייה הפרטיים: "כל הילדים יהיו אצלי בשבת. הבנות נשואות לאברכים", היא מוסיפה ומסיטה את הפוני של הפאה. "אני שמחה שהתעקשתי שהילדים ילמדו במוסדות דתיים. זה לא היה קל, בעלי ממש לא בקטע. אין אצלו בית כנסת. גם בשבת הוא לא מתפלל… את יודעת מה, הוא אפילו לא מניח תפילין".

ואני שואלת את עצמי, איך?! איך עושים זאת ואיך אישה כה עדינה ושברירית מצליחה ללכת בין הטיפות בלי להירטב ובונה לעצמה עולם שכולו טוב עם כל הקושי שבדבר. היא כאילו קוראת את מחשבותיי ואומרת: "תתחילי לעשות ותדאגי לטוב שלך. בוודאי יש משהו שאת צריכה לעשות כדי שהחיים שלך ייראו אחרת. ואני מצאתי בתוכי את הכבוד וההערכה החדשים עבור בעלי.

"הבנתי שיש פה משהו שמפחיד אותו ושנים כאב לי כל-כך שהוא לא דתי". העיניים שלה מתמלאות דמעות ואני מסתכלת על הכביש כדי להבטיח שהן לא מפריעות לה לראות את הדרך. ההגה בידיים שלה. היא שותקת ואני חושבת על הנפש המדהימה ששוכנת בתוכה. ואז היא מוסיפה עוד משפט שצובט לי את הלב: "גם אם הוא לא שומר תורה ומצוות עדיין, הוא הבעל היחיד שיש לי"…

כמה נשים צעירות (וגם מבוגרות) מתקשות להפנים את התובנה המקופלת במילים הבודדות הללו. הרצון שלה לחיות בשלום עם כולם ובמיוחד עם בעלה, נתקל אמנם במכשול שקשה לעבור עליו. אבל היא מסכמת את הכל במילים הבאות: "ההחלטה שלי ליצור את האחדות, לחיות בהרמוניה, לחיות בשלום, וליצור סביבה נקייה ממריבות וכעסים, היא זו שהביאה לי את הבית היהודי שלי". אוח, כמה שאני מעריצה אותה עכשיו.

***

מסופר שכאשר רבי שלום בער מליובאוויטש (הרש"ב) היה בין ארבע-חמש, הוא נכנס לחדרו של סבו הרבי הצמח־צדק בשבוע בו חלה פרשת וירא. סבא, שאל, מדוע נראה ה' לאברהם אבינו ואינו נראה לנו? והצמח־צדק ענה: כשיהודי צדיק מחליט בגיל תשעים ותשע שהוא צריך למול את עצמו, ראוי הוא שה' ייראה אליו.

לכאורה התשובה הזו לא ברורה. המשמעות שלה היא שרק צדיק שמל את עצמו בגיל כזה ראוי שה' יתגלה אליו… אבל, רגע אחד. מה אנחנו למדים מהתגלות ה' אל אברהם אבינו? זה הרי כתוב בתורה מלשון הוראה ונוגע לחיינו ממש.

אנחנו למדים שגילוי זה של קדושה והארה אלוקית קיים בכל אחד מאיתנו בזכות מצוות מילה, ובפרט שאנו בני אברהם שמקבלים בירושה את כל ענייניו. עכשיו אפשר להבין גם את שאלת הנכד ותשובת הסב. אם ירשנו מאבינו אברהם את הגילוי הזה מדוע אנחנו לא רואים את ה'? והתשובה היא שהאור האלוקי נמצא בנו בירושה, אבל מי שרוצה לראות ממש בעין כמו אבינו אברהם, חייב להתאמץ כמו שהתאמץ אותו צדיק בגיל תשעים ותשע…

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.