החסד שבינו ובין אשתו • חיי הנישואין לאור פרשת השבוע

אנחנו נוטים לעשות חסדים "בחוץ", ומה בתוך הבית? הרב ליאור סיבי במאמר מרתק שעושה סדר גם "בפנים". אל תפספסו

פ' נח – חסד – תכלית בריאת העולם

בפרשתנו אנו נפגשים בדור המבול. הדור שגרם לקב"ה להנחם כביכול על מעשיו. עד שאמר הקב"ה לנח: "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ". זהו פשוטו של מקרא. אולם בספר 'בינה לעיתים' לר' עזריה פיג'ו זצ"ל ביאר באופן אחר, וכך דבריו: "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם", המילה "קץ" באה לבטא מטרה ויעוד, דהיינו, שתכלית בריאת העולם היתה כדי להרבות בו בחסד, ובריאת האדם נועדה לאפשר לו לגמול חסד בין הברואים, על כן אמר הבורא "קץ כל בשר בא לפני" – התבוננתי ביעוד זה שבשלו נברא העולם וכיון שראיתי שלא נתקיים אלא נהיה היפך מזה, "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", לפיכך "והנני משחיתם את הארץ".

מהי אם כן הזכות שעמדה לנח ולבניו שיבָּנֶה העולם מהם?
אמרו חז"ל (מדרש תהלים לז), ששאל אברהם אבינו את מלכי צדק, שהוא שם בן נח: "באיזה זכות יצאתם מן התיבה"? ענה לו שם: "בחסד ובצדקה שנהגנו לפרנס ולסייע לבהמות ולחיות, ולא היינו ישנים כל הלילה אלא הנחנו מזון לפני כל אחד מבעלי החיים בשעה שכל אחד רגיל לאכול", וזהו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (פט, ג): "עולם חסד יבנה", דהיינו, שבזכות החסד נבנה העולם.

כה חשובה היא מידת החסד שבזכותה נבנה העולם, עדי כדי כך שכשמגיע האדם לעולם האמת שואלים אותו בין היתר: "האם עסקת בחסד"? וכשמשיב האדם בחיוב, בודקים האם עסק בחסד גם בתוך ביתו, בינו לבין אשתו!

בענין זה מובא ב'קונטרס הדרכה לחתנים' דבר מבהיל בשם רבי חיים ויטאל זצוק"ל, וזה לשונו שם: "מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. כלומר: אדם העוסק בגמ"ח עם המון אנשים, מלוה ונותן, מבקר חולים, מנחם, משמח חתן וכלה וכו' – בודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו, כי זכויות רבות לו במעשו חסד. אבל ידע נאמנה, כי בשמים בודקים איך התנהג עם אשתו, אם גם עמה גמל חסד כל ימיו – אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח, בביתו כעס והקפיד ללא רחם, ללא חסד ונשיאות בעול – זה מכריע את דינו, ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים"! ועל כך כבר אמרו חז"ל (תענית יא.) כי "קורות ביתו של אדם מעידות עליו בשעת הדין".

אפשר, שכאשר אדם גומל חסד בתוך ביתו בינו לבין אשתו, לרוב אין הוא זוכה על ידי כך לתשבחות ולהלל, כדרך שאדם שגומל חסד עם אחרים זוכה להם, ואולי דווקא בשל כך זהו חסד אמיתי שנעשה לשם חסד ולא ממניעים אחרים, על כן נבחנים כל חסדיו של האדם דרך חסדיו שלו בתוך ביתו שהם הם המעידים כי מניעיו טהורים.

אולי ניתן למצוא רמז לדברים אלו במאמר חז"ל (קידושין לא.): "גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה". אדם שממלא את חובותיו אין כל נטייה להעריכו על כך, בשונה ממי שבא מרצונו הטוב ומסייע לזולת. לכן, הבעל שהוא "מצווה – ועושה", גדול הוא ממי ש"אינו מצווה – ועושה". מי שאינו מצווה ועושה – מקבל הערכה על מעשיו; 'הוא לא חייב היה לעשות ובכל זאת עשה… ממש אדם טוב', ואילו הבעל שהוא מצווה – אינו מקבל הערכה; 'מה? הוא בסך הכל עשה מה שהוא חייב היה לעשות…' ובכל זאת הוא עושה – לכן הוא גדול יותר…

נסיים במעשה המסופר על ראש ישיבת טלז, הגאון רבי חיים מרדכי כ"ץ, שהגיעו לפניו זוג עם בעיות בשלום בית. האשה פנתה לרב וסיפרה לרב, שבעלה משתמט מלעזור בבית ואף דבר פעוט כמו להשליך את שקית האשפה בצאתו מן הבית הוא ממאן בטענה שהוא 'בן תורה' ולא יאה לתלמיד חכם להשליך את האשפה. כשאישר הבעל שכך הם פני הדברים, נענה הרב כלפי בני הזוג ואמר: "אכן, לא מתאים ולא יאה לבעל תלמיד חכם שהוא בן עלייה להשליך את האשפה". קיבלה האשה את הדברים שנאמרו מפי הרב, והבעל קיבל חיזוק לדבריו. וכך שבו לביתם… אולם, לא האשה ולא הבעל ציפו לדפיקות הנמרצות שנשמעו על דלת ביתם בשעת הבוקר. משפתחו את הדלת, הופתעו למראה ראש הישיבה העומד בפתח ואומר: "האם התמלאה שקית האשפה? אני לא 'בן תורה' ולי ראוי ונאה להשליך את האשפה בדרכי…"

מי שיודע שבזכות החסד נבנה העולם – ובמיוחד בזכות החסד הנעשה בתוך הבית פנימה, ללא שום פרסומת ראווה, ללא כל רעש וצלצולים, ללא כבוד והערכה – אינו בוחל בשום עזרה כלשהי בתוך ביתו, ובזכותו נבנה העולם!
ולוואי ונזכה להיות מאלו העוסקים בבניינו של עולם!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.