היום שאחרי- אצל ליברמן "הכול גן עדן"

טור דיעה

היום הזה הגיע סוף-סוף, הכרעת הדין במשפט ליברמן, משהו שכבר חשבנו שלא נראה בעשור הקרוב, אחרי עשרות דחיות ותיקים שנסגרו. השלכות רבות יש לזיכוי הזה, משפטיות, אישיות וכמובן פוליטיות. בצאתו מהמשפט אמר ליברמן ש"יש הרבה אתגרים לפנינו", הנה כמה אתגרים ושאלות לעתיד הקרוב והרחוק.

ליברמן חוזר למשרד החוץ בתקופה של משא ומתן, ולחץ אמריקני עצום על ישראל לחתום על הסכם קבע, ובזמן שהמעצמות מדברות עם איראן. אין זה סוד שהממשל האמריקני לא ממש אוהב את איווט, בממשלה הקודמת "שר החוץ" לענייני ארה"ב היה אהוד ברק, בממשלה הנוכחית הייתה זו ציפי לבני, והיחסים בין השנים ידעו בעיקר, מורדות ומורדות.
עד כמה החזרה של ליברמן לתפקיד תשפיע על המשא ומתן? ועל האחראית עליו- לבני? על היחסים עם ארה"ב? על שיחות המעצמות עם איראן?

מרגע, שנודע במפתיע, על הכוונה של נתניהו וליברמן לרוץ ברשימה משותפת, נשמעו קולות רבים מהשטח וגם מבכירי המפלגות שלא היו שבעי רצון מהמהלך.
הקולות הללו התגברו לאחר שהאיחוד לא הביא לתוצאה המיוחלת. מצד אחד, יש את אלה הרוצים באיחוד מלא של שתי המפלגות (מעט מאוד אנשים), אך הרוב משני הצדדים רוצה להיפרד לגמרי. ליברמן כבר הצהיר שההכרעה צריכה להיות בקרוב ממש, והיום בבוקר הזדרז השר לביטחון פנים יצחק אהרנוביץ' לומר כי "החיבור עם הליכוד לא עשה לנו טוב, צריכים להחליט האם נפרדים".

עכשיו שהוא כבר ליד שלחן הממשלה, איווט הרבה יותר חזק, ואולי יעדיף להיות בעצמאות מוחלטת, דבר שממקם אותו בפוזיציה הרבה יותר נוחה, ורוויות אופציות פוליטיות.
מנגד, ליברמן חותר מיומו הראשון בפוליטיקה, לכס ראש הממשלה. לאור הפיחות במעמדה של ישראל ביתנו בשנים האחרונות, קשה לראות אותו מגיע לכיסא דרך ישראל ביתנו. הדרך הקלה יותר היא לעמוד בראשות הליכוד. אבל בשביל להגיע לשם הוא צריך להיאבק בבכירי הליכוד, שמרושתים היטב בשטח הליכודניקי שלא מחבב את איווט. וצריך גם לזכור את נתניהו.

בהנחה ,ונתניהו וליברמן אכן ירצו באיחוד, דבר שכאמור לא נראה כל כך כעת, האם הם יצליחו להעביר את ההחלטה במרכז הליכוד, בראשות דני דנון, שנבחר על הטיקט של התנגדות לאיחוד? אמנם לא זכור בהיסטוריה של הליכוד, שיו"ר המפלגה הביא הצעה שנדחתה, מלבד בהתנתקות, אבל הפעם כשגם השטח וגם הבכירים מתנגדים בתוקף, זה שונה.

ויש גם את סוגית התפקידים. הוועדה היוקרתית ביותר בכנסת היא ועדת חוץ וביטחון (למרות שהיא לא משפיעה הרבה, המשפיעות ביותר הם הכספים והכנסת), זו וועדה שמקבלת סקירות תקופתיות מכל בכירי מערכת הביטחון, נחשפת לחומרים מסווגים ונותנת הרגשה טובה לחבריה ובעיקר לעומד בראשה. עם עזיבתו של ליברמן את התפקיד, נפתח קרב ירושה קשה. ישראל ביתנו דורשת שהוועדה תישאר בידיים שלה, יו"ר הסיעה בכנסת רוברט אילטוב רוצה מאוד. מהעבר השני, יש עתיד מציגה חישוב מסובך המוכיח, לטענתם, כי ראשות הוועדה מגיעה להם, המועמד מטעמם הוא יו"ר הסיעה שלהם עופר שלח. וגם יו"ר הקואליציה יריב לוין הצהיר על רצונו בתפקיד. אחת האפשרויות המושמעות במערכת הפוליטית היא, שאופיר אקוניס שמשתעמם במשרד ראה"מ ורוצה לחזור לפעילות פרלמנטרית, יחליף את לוין בתפקיד יו"ר הקואליציה, במקומו כסגן שר במשרד ראה"מ יכהן יו"ר ועדת הכנסת צחי הנגבי, ואת כסאו של הנגבי תירש גילה גמליאל, שמחזיקה בהבטחה מנתניהו לקידום. לשאלת האיחוד בין המפלגות תהיה השלכה גם על הסוגיה הזו.

ובשאר הזירה הפוליטית. האם זה ישפיע על אריה דרעי? אולי יהיה איזה דיל בסוגיות דת ומדינה שעומדים על הפרק? ומה יהיה עם ליצמן? (לא יקרה הרבה, השלישיה הזאת -ליברמן, דרעי וליצמן, רבים ומשלימים בהתאם למשחק הפוליטי). אם בוז'י הרצוג יבחר לראשות העבודה, האם ליברמן ינסה לזרוק מהממשלה את בנט (שמפריע לו מימין) או את לפיד (שנוגס לו בקולות החילונים), ויכניס את החרדים? או שאחרי הכישלון של ליאון האפשרות נגוזה?
שאלות רבות, ותשובות? אצל ליברמן שום דבר לא בוער. אצלו "הכל גן עדן".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.