הימני השווה אותי לשטרימר הגרמני – הטור של דב הלברטל

מדוע יהודי לא לוחץ יד ליהודי מאת: דב הלברטל

 

יש משהו מסוכן בחלק מאנשי הימין. משהו מאיים. מפחיד. ויש לי לכך שתי דוגמאות משמעותיות. הבעיה היא, שציבור לא קטן מעריץ אותם. בעיניו הם אנשים חזקים, בעלי ערכים. יודעים איך לטפל בערבים. הבעיה היא שהם יודעים לטפל גם ביהודים.

כך חשתי ביום שישי האחרון, בתוכנית מסוימת בתקשורת, שם ישבתי בפאנל עם חבר כנסת לשעבר מהימין. דתי. נושאי הדיון היו העלייה להר הבית, חוק הלאום וחוק הפונדקאות. וויכוח לגיטימי. אלא שאיש הימין השווה אותי איך שהוא לשטרימר הגרמני. הוויכוח התלהט. עבר גם לפסים אישיים. עד כאן לגיטימי. אפילו צפוי.

מה שלא היה צפוי לי, זה מה שהתרחש לאחר השידור. כשירדנו, הושטתי לו את ידי. בכל זאת צריך לעשות הבחנה בין דעות לבין אנושיות. אני מוכן לקבל כל אדם, גם אם דעותיו שונות בתכלית מאו שלי.

אבל הוא התפרץ כלפי וצעק שבשום אופן הוא לא ילחץ את ידי. ושאני חרפה. ונאלח. ועוד כל מיני ביטויים קשים. וכך לאורך כל הדרך החוצה, דרך לא קצרה, המשיך לצעוק עלי. וזאת גם בפני אנשים שישבו בדרך. בקולי קולות. לא חדל. מילים שהנייר לא צריך לסבול. לא היה מוכן להיפרד ממני בברכת שבת שלום.

נדהמתי. לא היה לי בכלל פתחון פה. אבל דבר אחד עלי במחשבתי. מה יהיה אם לאדם כזה יהיה פעם כוח ממשי? מפחיד. זו המחשבה שעלתה בי. מפחיד כפשוטו. הלהט. השנאה. החריגה מכל פרופורציה. העיקר שהם מדברים על אהבת ישראל. על אהבת ארץ ישראל.

תמיד נדמה לי שהאהבה הנפרזה להר הבית וארץ ישראל השלמה, לטרשים ולגבעות, באה על חשבון אהבת האדם. כך חשבתי. זה היה מחזה נורא. אנשים פשוט לא העזו להעיף מבט לכיוונינו. וזה חבר כנסת לשעבר.

וכך אירע לי עם עוד חבר כנסת לשעבר. גם הוא דתי. כשראה אותי נכנס לאולפן השידור, אמר מיד שאיתי הוא בכלל לא משדר. מילא. הרי לפי דעותיי, אני הייתי שצריך לסרב לשדר אתו. אבל אני משתדל לעשות הבחנה בין הרמה האישית, לוויכוח האידאולוגי, נוקב ככל שיהיה. אך חלק מאנשי הימין, לא אכפת להם.

ואיזה קללות, והשתלחות שקיבלתי מאותו חבר כנסת שני. בעיקר מחוץ לשידור. צעק עלי קול. באיזה להט. באיזה שנאה. איזה מילים. אילו ביטויים. התביישתי. הושפלתי. לא בגלל עצם הדברים. בגלל המחשבה שכזה אדם היה פעם בפרלמנט הישראלי.

שתי הדמויות האלה, אנשי השנאה והלהט, חושבים לשוב ולהתמודד על הנהגה ומקום בפוליטיקה הישראלית. יש להם מעריצים. ידעו נא תומכיהם, שאם יהיה לאנשים האלה כוח, ישרור פה מרחץ דמים. דם, יזע ודמעות. אך אל תטעו: הדם לא יהיה רק הדם של פלסטינים, אלא גם דמם של יהודים.

למדתי דבר חשוב משני אישים אלה, שיש מצב, ועוד איך, שיהודי לא לוחץ יד ליהודי.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. עזר לך

    אתה לא גרמני, אתה אדם מתוסבך, תגיד תודה לכל מי שכותב נגדך כי הוא עושה לך טובה שכך המזוכיזם שלך בא אל סיפוקו וכך אתה יכול לכתוב עוד קצת ברברת, בין כל מה שכתבת לבין המציאות אין כל קשר ואפילו מקרי. אני לא כותב תגובות כאלו, כאן כתבתי כי אני יודע שזה עושה לך טוב, ולמה לא לעשות טוב ליהודי.

    ידידיה |
    הגב
  2. דב הלבר-'טרול' = חצרוני בלבוש דתי

    דב הלבר-'טרול'חצרוני בלבוש דתי

    פושט'ער איד |
    הגב