היסודות לחיי נישואין נפלאים על פי הפרשה

מסר מחג הפסח לזוגיות נפלאה

מפורסמת פסיקתו של מרן ה'שולחן ערוך' בנוגע להכנה שצריך האדם להכין עצמו קודם חג הפסח מהבחינה ההלכתית, וזה לשונו (או"ח, סי' תכט ס"א): "שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום" [והטעם: "להורות לעם דרכי ה', ללמד המעשה אשר יעשון"]. באחת מהסכמותיו לספר העוסק בנושא 'הבית היהודי' התייחס להלכה זו הרב שלמה וולבה זצ"ל, ואלו דבריו: "אם חג הנמשך סך הכל שבוע ימים בלבד, מצריך הכנה והתלמדות של שלושים יום, על אחת כמה וכמה חיי הנישואין המתמשכים על פני תקופה ארוכה מאוד שמצריכים הם הכנה והתלמדות, ומה עוד שרבים הם החיובים, המצוות והשעבודים ההדדיים שבין בני הזוג, וצריך הלימוד להיות בעקביות ובעיון רב".
אכן, חיי הנישואין מביאים עמם שינוי רב מבחינות רבות – הן לאיש והן לאשה – ומצריכים הם לימוד והכנה, למי שחשק לבו לחיות אותם בהנאה ובשמחה. במסגרת זו נעמוד על יסוד הכרחי לכל זוג החפץ לצלוח 'מסלול' זה בשלום ובנחת תוך סיפוק הדדי ונתינה עד אין קץ:
כתב ה'שולחן ערוך' (שם, סי' תלא): "בתחילת ליל י"ד בניסן בודקים את החמץ לאור הנר, בחורין ובסדקין, בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ". ידוע מבעלי המוסר, כי עיקר המכוון בבדיקת חמץ הוא לרמוז שצריך לבער את הרע שבקרבו, ובעת אשר יבדוק האדם את החמץ בחדרי ביתו, בזמן זה עליו לבדוק את החמץ גם בתוך חדרי לבבו [חמץ בחז"ל מסמל את ה'יצר הרע'] ולבער משם כל שאור.
ומדוע עליו לבדוק גם את עצמו? מכיון ש"כל הפוסל – במומו פוסל" (קידושין ע.). ונבאר: בכלל, צריך להבין במאמר חז"ל זה, וכי מחמת שאדם רואה מום בחבירו זו ראיה מספיקה בכדי לקבוע שגם הוא נגוע באותו מום? מה יש בכך שראה מום אצל חבירו, הרי זו המציאות, שלחבירו יש את המום המסוים הזה?!
אלא שחז"ל רצו ללמד אותנו בזה שאם האדם מבחין בפגם אצל הזולת, אות היא כי פגם זה הוא גם פגמו שלו עצמו, ומתוך שהוא מכיר את פגמיו שלו הוא מזהה אותם גם אצל הזולת. כלומר, ברגע שאדם מבחין בחסרון אצל הזולת והוא מרגיש בנפשו כי חסרון זה מפריע לו, עליו לדעת כי הוא עצמו גם כן לקוי בדבר זה, וזוהי הסיבה שחסרון זה שהוא רואה כעת אצל הזולת מפריע לו, כי האמת היא, שלא החסרון שיש לזולת כואב לו, אלא חסרון זה שהוא מבחין בו אצל הזולת מזכיר לו כי הוא עצמו לוקה בדיוק באותו הדבר ואת הידיעה הזו הוא לא מסוגל להכיל וממילא הוא נוטה לאי יכולת לשתוק ומרגיש חייב להעיר לזולת על חסרונו זה!
זו אחת הדרכים הנפלאות שהעניק הקב"ה לאדם דרכה יוכל לגלות מה הם חסרונותיו שלו, על ידי שיראה את חסרונותיו של בן זוגו. כי הרי בן הזוג הוא כמו "מראה"; המעלה במראה היא שניתן לראות בעזרתה את הכתמים שבבגד. נתאר לעצמנו אדם עומד מול מראה, מבחין בכתם על בגדו ומבקש לנקות את המראה… האם נוכל להתאפק שלא לצחוק עליו? לצערנו, ישנם בני זוג שנוהגים בדיוק כך! הם מבקשים לנקות את הלכלוך שדבק בנפשותיהם ובתכונותיהם בכך שהם מנסים לתקן את… בני הזוג שלהם. ולא היא! הבחנת בכתם אצל בן זוגך? משמע שהוא מצוי בך! תקן את עצמך ותיווכח לראות שהלכלוך של "בן זוגך" נעלם! זו גם עצה יקרה לכל יהודי באשר הוא, להצליח ולראות את מעלת חברנו ולא חסרונם ולדון את הזולת לכף זכות, על ידי שיזכור שכל מדה רעה או חסרון שרואה הוא בחבירו – סימן שהוא עצמו גם כן חסר בדבר זה, ומן השמים הראו לו זה החסרון כדי שיתקן אותו בעצמו. מי שיודע זאת הרי שהוא לא מתמלא בזעם על חסרונותיו של בן זוגו, רק מודה לו שבעזרתו ובעזרת חסרונותיו זוכה הוא לתקן ולהשלים את עצמו בהאי עלמא!
ויהי רצון שנזכה כולנו לתקן את עצמנו. שיתקיים בנו מאמר חז"ל (ראש השנה יא.): "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". שבקרוב ממש נזכה לאכול בבית המקדש מן הזבחים ומן הפסחים, אמן ואמן !
[במאמר מוסגר: "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו" (שם, סי' תקכט ס"ב)].

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.