הלברטל בטור חריף על הנשים בתקשורת: האינסטגרם, והפייסבוק, הם אומנותן

דב הלברטל בטור נוקב על נשים בפוליטיקה ובתקשורת: הפוליטיקה והתקשורת, מנהלות את חייהן. מסתבר שכל דבר מחוץ לאלו, זה לא העולם שלהן. לא רק רווקות, גם גרושות רבות. הרי זו שנכנסת לפוליטיקה ולתקשורת, בעלה פתאום מתגמד בעיניה. או שהופך ללא רלוונטי. או שהופך לנטל המפריע לעיסוקה. הן מאבדות את ההשראה הנשית. את הראייה למרחוק, ואת האומץ להקים משפחה. ביתן הופך להיות צר להן

ממערכת בחירות אחת לשנייה, מספר הנשים המתמודדות גדל מאוד. זה לא רק בפוליטיקה. הגידול הוא גם בתקשורת לגווניה. המפלגות מתחרות ביניהן, למי ייצוג הנשים הגדול ביותר. גם כלי התקשורת.

אלא שהמציאות מוכיחה שהמרוץ לשוויון המגדרי, הוא טרגדיה לנשים. כי רבות מהנשים הנכנסות לפוליטיקה או לתקשורת, לא מתחתנות, או מתחנות מאוחר. גם אלו שבאו נשואות, או מתחתנות תוך כדי עיסוקן, לא יולדות, או יולדות מעט ילדים.

דוגמא מובהקת לכך, ניתן לראות בנשים החזקות בעולם. הקנצלרית בגרמניה, מרקל, התגרשה, ואין לה ילדים. ראשת ממשלת בריטניה, מיי, לא התחנה כלל. לזוג מקרון, נשיא צרפת ורעייתו, אין ילדים. להילרי קלינטון שנכנסה צעירה יחסית לפוליטיקה, יש ילדה אחת.

כך גם בארץ. לא אמנה שמות של נשים, מועדות לכנסת או חברות כנסת, מגישות ברדיו ובטלוויזיה או עיתונאיות, מפאת כבודן. אך לא מעט מהפוליטיקאיות ומנשות התקשורת, אינן נשואות, או ללא ילדים, או עם מעט ילדים. יש ביניהן שהתחתנו מאוחר מעוד.

זה לא תמיד נעשה במכוון, אך המציאות במחוזות אלה יוצרת את האקלים לכך. בתקופה אחרת, בעבר הלא רחוק, זה לא היה קורה. הפוליטיקה והתקשורת, מנהלות את חייהן. מסתבר שכל דבר מחוץ לאלו, זה לא העולם שלהן. לא רק רווקות, גם גרושות רבות. הרי זו שנכנסת לפוליטיקה ולתקשורת, בעלה פתאום מתגמד בעיניה. או שהופך ללא רלוונטי. או שהופך לנטל המפריע לעיסוקה.
הן מאבדות את ההשראה הנשית. את הראייה למרחוק, ואת האומץ להקים משפחה. ביתן הופך להיות צר להן. מבטן נע אחרי הכותרת הבאה. אחרי השיג והשיח הפוליטי. אחרי אפשרויות הקידום והפרסום, ואינו ממוקד עוד בנשיותן. האייפון, הטוויטר, האינסטגרם, הפייסבוק, הם אומנותן. הם חלון הראווה הפוסט מודרני של נשיותן.

ושעון הזמן הביולוגי שלהן, הולך ואוזל. הזמן והעיסוק מעצבים אישיות פעלתנית, דעתנית וגאה, המקשים על קשר בין אישי הדרוש לבניית משפחה. המבט פונה רק אל הרגע, אל הנוצץ, אל הברק, ולא אל העתיד שהדרך אליו זרועה גם ברגעים אפורים ומייגעים. אבל זהו מסע שנשים צריכות להתחיל כבר בגיל צעיר. הפוליטיקה והתקשורת, הן הסכר האולטימטיבי מפני הנשים.
בתופעות אלו נוכחתי בעצמי, הן בעיסוקי בתקשורת (בין השאר, לשעבר מנהל מחלקת הדת בקול ישראל), והן בפעילות ציבורית שלי (בין השאר, יו"ר המשמרת הצעירה העולמית של המזרחי וראש לשכת הרב הראשי לישראל). ראיתי את הנשים נשאבות לסוג של עולם וירטואלי. דמיוני. כששואלים אותן על נישואין, הן עונות שאין להן זמן. עד שהזמן כבר חולף.
גם הנשים החרדיות, ועוד יותר הדתיות, באותה הטרגדיה. יותר ויותר מהן, פונות לתקשורת ועשייה ציבורית. הן לא מתחתנות, הן לא יולדות.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.