הלם בדגל: הרב אברהם רוזנטל ז"ל

לפני זמן קצר הגיעה הבשורה המרה על פטירתו בטרם עת של הרב אברהם רוזנטל ז"ל ראש מועצת טלז סטון, שהלך לעולמו לאחר שחטף דום לב בביתו

לפני זמן קצר הגיעה הבשורה המרה על פטירתו בטרם עת של הרב אברהם רוזנטל ז"ל ראש מועצת טלז סטון, הרב רוזנטל נפטר לאחר דום לב.

מדיווח ראשוני של ארגוני ההצלה עולה כי באיזור השעה 2 התקשר חתנו של רוזנטל למוקד לדוח על כך שחמיו אינו מגיב, כוחות ההצלה הוזעקו לביתו בגבעת יערים וניסו לבצע עליו החייאה, אך ללא הצלחה. מי שביצע את ההחייאה על רוזנטל היה יעקב מורגנבסר, פעיל דגל התורה שהוקפץ לזירה.

בחודשים האחרונים  פרץ מאבק מתוקשר בין רוזנטל לבין רביץ וזה לאחר שהאחרון רצה להחליף אותו בתפקידו. בתום התייעצויות רבות ובברכת המרא דאתרא ורבני הישוב, החליטה תנועת 'דגל התורה' לבחור ביצחק רביץ כמועמדה לראשות מועצת קרית יערים, וזאת למרות התנגדות של רבים מתושבי היישוב.

בהודעת דגל נמסר כי "רבני דגל התורה ונציגי המפלגה הודו לראש המועצה הרב אברהם רוזנטל על שירותו הציבורי רב השנים ושיבחו אותו על כל פועלו למען תושבי הישוב במסירות רבה כל השנים". לאחר הסכם פשרה בין הצדדים הוחלט כי רוזנטל יעזוב את תפקידו בתום שנה ורביץ ייכנס תחתיו. כעת, האיש שרצה להמשיך להנהיג את היישוב, נקרא לבית דין של מעלה.

המנוח הותיר אחריו משפחה ענפה ההולכים בדרך ישראל סבא.

הרב אברהם אהרון רוזנטל נולד בשנת התש"ח בעיר ירושלים. למד בישיבת עץ חיים, ולאחר מכן למד בישיבת אמשינוב, בה למד אצל מורו ורבו מרן הרב שמואל אוירבך. לאחר חתונתו גר ברחובות, שם עבד כעוזרו של רב העיר, הרב שלמה קוק. לאחר מותו של הרב קוק עבד בחשבות בחברת עתירות מדע, המסונפת לכור תעשיות. עבד גם כחשב בתלמוד תורה המסורה, מכון ירושלים ומוסדות נוספים. עם הקמת קריית יערים, בחציו השני של העשור השמיני במאה העשרים עבר להתגורר ביישוב, והיה מראשוני המתיישבים. בשנת תשנ"ה מונה כחבר בוועד היישוב, וניהל את מחלקת החינוך. בשנת תשנ"ו התמודד לראשות המועצה לאחר פרישת דוד יפרח, ראש המועצה הקודם, ובתמיכתו של רב היישוב, אריה שולמן.

רוזנטל רואה עצמו כחסיד סדיגורה, בעקבות פגישה שנערכה בשנות ה-70 עם האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן (השלישי). נשוי, ואב לשלוש.

 

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אתה שפרסמת את התגובה "הלם" חבל שאתה לא מפרסם זאת

    בכל האתרים הדתיים והחרדיים

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. הלם

    בתקופת הבחירות ובעיקר לאחר היוודע התוצאות והעימותים הפוליטיים לקראת הסיבוב השני של הבחירות לראשות העיר, הולך ומתפתח בציבור החרדי שיח של שקר שטרם היה כמותו.
    תועמלני מפלגות מסויימות אינם נרתעים לפעול בדבר והיפוכו בנשימה אחת, ולדברר עמדות סותרות במצח נחושה לעיני כל ישראל.
    מחמת קוצר היריעה לא נציג את כל מצעד הכזבים במלואו, ונתייחס רק לנושא האקטואלי שעומד על הפרק: מסע התעמולה של הקליקה הנכלולית העומדת מאחורי "משה ליאון לראשות העיר", הפרוייקט הפוליטי/נדל"ני שמאחוריו שורה של דמויות אפלוליות ומסואבות, שבחרו לעטות על עצמם תחפושת "קנאית" ולהפיק קמפיין כוזב בנוסח "הצילו את קדושת ירושלים.
    אז בטרם יצרבו עיני הציבור מזריית החול המאסיבית, כמה עובדות ותובנות מתבקשות:"
    1. זכרון קצר-מועד: מה קרה בסיבוב הראשון.
    מוזר שצריך לרענן את הזיכרון מארועים דרמטיים שאירעו לא לפני שנים רבות, אלא רק בשבועות האחרונים. מפלגת האחות של 'דגל התורה', הלא היא 'אגודת ישראל', הציגה מועמד מטעמה לראשות העיר. היא יצאה בקריאה לדגה"ת, שמהווה שותפה פוליטית מלאה שלה וצועדת איתה יד ביד (בכנסת ובמרבית הרשויות המקומיות), וכן למפלגת ש"ס שאף היא נחשבת חלק מ"הלובי הפרלמנטרי החרדי" ושותפה קבועה בתיאומי עמדות בדיוני הכנסת – לתמוך במועמד לראשות העיר.
    ערב יו"כ גילתה מפלגת אגו"י, כי דגה"ת וש"ס החליטו במודע לחסל את סיכוייו של המועמד שהציגה אגו"י ולהעביר את קולותיהם למועמד-קש שנודע כאחד מבכירי מפלגת 'ישראל ביתנו' ואיש סודו של העומד בראשה השר אביגדור ליברמן עוכר ישראל– אלה שנודעו כמי שמובילים עשרות בשנים אג'נדה אנטי-דתית מובהקת על כל צעד ושעל.
    וכאן הבן שואל:
    מדוע החליטו אז במחי-יד לחסל את סיכוייו של מועמד אגו"י? איך נשכחה אז הסיסמא של "הצילו את קדושת ירושלים"? לאן היא נעלמה?
    הרי לדגה"ת וש"ס אין כל נימוק הגיוני להשיב על הזעקה הנשמעת מפי ראשי אגו"י, כי מי שדואג וחרד לקדושת ירושלים לא היה צריך להוציא 'חוזה חיסול' על המועמד החרדי שהוצג מטעמם, ואם הם כל כך "דואגים לקדושת ירושלים" מדוע לא העדיפו אותו על פני המועמד חובש הכיפה הסרוגה המייצג את הפוליטיקאי שנחשב עשרות בשנים כחלום הבלהות של היהדות החרדית.
    אם לא די בכך, החיסול הממוקד היה רק שלב ראשון. ערב סגירת הרשימות התברר כי אנשי דגה"ת הגדילו לעשות: הם עשו צעד מרחיק לכת נוסף והציבו את הקומבינה של ליברמן-דרעי-ליאון על ראש שמחתם, עד כדי כך שהדבר שימש בפיהם עילה מוצהרת לפירוק השותפות עם אגו"י גם ברשימה בי-ם.
    כפי שפורסם, במהלך המו"מ הודיעו נציגי דגה"ת כי הבעיה איננה פתרון בעיית היחס הפנימי ברשימה, וכי על אף שיוכלו להסכים להצעות של אגו"י ללכת לקראתם בענין חלוקת המקומות ברשימה, הם עומדים על פירוק השותפות מסיבה אחרת לגמרי: דרישתם הנחרצת להציג את ליאון בתעמולת הבחירות כמועמד רשמי מטעמם במקום מועמד אגו"י.
    משמע, לא זו בלבד שהחליטו להפנות עורף למועמד חרדי מטעם המפלגה השותפה, אלא אף ביצעו מחלוקת לוהטת ופילוג דרמטי שהביא לפירוק השותפות ולהעכרת האווירה ביניהם, והכל כדי לעמוד על דעתם לפיה קדושת ירושלים אינה הנושא, כי מה שבאמת הרבה יותר חשוב זה "הצילו את קדושת ליאון".
    וכמובן שכל השאלות הללו מתעצמות לנוכח הטענה העובדתית שמציגים עתה ראשי אגו"י, כי תוצאות הבחירות בסיבוב הראש…

    2. תירוצים מגוחכים למיזם הנכלולי
    באותם שבועות התפתלו דוברי דגה"ת להנפיק שלל תירוצים יצירתיים כדי להצדיק את עמדתם. בראש ובראשונה הנימוק הענייני, המוסרי והרוחני: ככה החלטנו וזה מה שיהיה! אגו"י לא יכתיבו לנו מועמד ויבקשו שנתמוך בו בשם 'האחדות' ו'האחריות'.
    בקיצור, לא רק 'קדושת ירושלים' יכולה להמתין בצד, אלא גם שיקולי הלויאליות והאחדות. למה? – ככה זה וזהו זה.
    הבעיה היא שרק לקראת הסיבוב השני נזכרו בשיקולי הלויאליות, האחריות והאחדות וכו', והם מצהירים עתה בראש מסע התעמולה: "די לחשבונות קטנוניים, הגיעה הזמן לגלות אחריות ולהעדיף את האחדות החרדית, כי בעצם, אתם ידידינו לשעבר מאגו"י, הלא אנשים אחים כולנו, ומה זה משנה אם המועמד שלי או שלך, הרי זה באמת ממש לא משנה לאחר שדאגנו להעיף את המועמד שלכם כדי שנוכל לדרוש שתתמכו במועמד שלנו…
    תירוץ נוסף, שהושמע בראש חוצות ע"י תועמלני דגה"ת וש"ס: אסור להציב מועמד אשר עלול "למשוך אש". כל מועמד שיוצג באופן מוצהר כמי שמייצג את האינטרס החרדי – יספוג גלי התנגדות עזה מהרחוב החילוני והתקשורת הכללית – בשלב ראשון במערכת הבחירות, ולאחר מכן בעת ניהול העיריה בפועל. מועמד כזה ישמש מוקד ללחצים בלתי פוסקים כמי ש"נכנע לחרדים", ויתקשה להעביר החלטות, הרבה יותר ממועמד של מפלגה חילונית, שמצטייר כמישהו "כללי" ו"לא סקטוריאלי", שמייצר קואליציה כלל-פוליטית ומצרף אליו לקואליציה "גם" סיעות חרדיות.
    זו היתה התזה שנוצרה בשלב מסוים כדי להנפיק אידיאליזציה ורקע 'עקרוני' להתנגדות הפוליטית של דגה"ת למועמד אגו"י.
    כנגד זה טענו אנשי אגו"י, כי לפחות במערכת הבחירות הוכח שמועמדם ידע "ללכת בין הטיפות" ולהציג עצמו כמי שישמש "ראש עיר של כולם" בלא לעורר התנגדות חילונית. כך או כך – אין בכוונתנו להתמקד בנושא הפרסונלי, אלא בעצם הטיעון שבו נתלו אנשי דגה"ת וש"ס כאמתלה שתצדיק הצגת מועמד לא-חרדי מטעמם.
    כי מה שקרה בסופו של דבר, גלוי וידוע לכל: דווקא המועמד ליאון הוצג בקול רעש גדול כ"מועמד סקטוריאלי", שכן באמת אין מאחוריו אפילו בדל של קונסנזוס כלל-ציבורי, ואפילו אין לו סיעה חילונית-כללית משל עצמו, אלא הוא משמש אך ורק מועמד של שתי מפלגות חרדיות.
    ואם לא די בכך, החלו בשבוע האחרון תועמלניו של ליאון לנהל קמפיין חרדי מובהק, שבעיני החילוניים מתפרש כהכרזה של "מלחמת תרבות" ומתיחות לקראת הכרעה דרמטית בשאלה "מי ישלוט בירושלים", על כל ההשלכות הכרוכות בכך – כל התופעות שמפניהן הזהירו רק לפני שבועות ספורים דוברי דגה"ת כי רק מועמד אגו"י הוא זה שיגרום לכך!
    נמצא שבסוף מה שקרה זה תרתי לריעותא: גם מועמד שבאמת רחוק מלהיות חרדי, ואף פועל כשליח נסתר של ליברמן, וגם משמש מוקד למיתקפה חילונית נגד "מועמד סקטוריאלי של מפלגות חרדיות שאין לו אפילו מפלגה משלו".
    אז אם ממילא התברר שנגזר לספוג לבסוף את האש נגד "מועמד החרדים שמנסה לכבוש את העיריה", אז מה היתה ההצדקה לפסול את מועמד אגו"י ומדוע לא היה עדיף כבר מועמד חרדי.
    ואם עכשיו מתהפכים דוברי דגה"ת וטוענים כי אפשר וצריך להתעלם מהמיתקפה התקשורתית ובלבד שייבחר "מועמד שלנו" – אז למה השתמשו בתירוץ השקרי הזה כדי לטרפד את מועמדותו של נציג אגו"י?
    שאלות ללא מענה, שמציגות שוב את הגישה הדו-פרצופית במיטבה.

    3. מי אתה משה ליאון
    במסגרת קמפיין ה'גיוואלד' העכשוי, שבו תועמלני ליברמן-ליאון משתמשים במוטיבים 'קנאיים' ומביעים חרדה ודאגה ל'קדושת ירושלים', נשמעת טענה כאילו מבין שני המועמדים יש להעדיף את שליח 'ישראל ביתנו' – "כי הוא לפחות 'מועמד דתי' והשני הוא חילוני".
    כל יהודי חרדי ששומע את ההתפעמות מהכיפה הסרוגה הקטנה של ליאון, חש גיחוך. בלי קשר למידת הדתיות שלו בחייו האישיים, שאינה ידועה לנו, הרי שלהציג אותו כמישהו שיש לו יתרון ועדיפות כראש העיריה על פני המועמד השני, זו הסתכלות שטחית ומגמתית.
    לא שאנחנו מתלהבים מהמועמד האחר. בכלל לא. גם הוא מעורר חששות כבדים, ובאם ייבחר יהיה צורך לטכס עצה כיצד למנוע פגיעה בענייני הדת ולדאוג לצרכי הציבור החרדי, ולהבטיח זאת בהסדרים פוליטיים וכדו', כפי שעשו כל המפלגות החרדיות בקדנציה האחרונה עם ראש העיריה היוצא, שאף הוא היה חילוני מובהק ובעל גישה ליברלית, וכשם שעושים זאת בכל עיר ועיר שבה נבחר מועמד חילוני לראשות העיר.
    כל מה שיש להדגיש הוא, שאין כל הבדל מהותי בין השניים, ואין אחד מהם שנושא 'תעודת כשרות' יותר מעמיתו. הדברים כבר נתפרסמו מעל דפי בטאון עולם התורה ובכלי התקשורת בשנים האחרונות, ואין צורך לחזור עליהם: משה ליאון היפנה עורף לציבור החרדי בכל נסיון אלמנטרי למנוע חילולי שבת, ליאון תמך ברפורמים, סירב לפעול נגד מתחמי תועבה ופריצות, ועוד כהנה וכהנה.
    גם מבלי להלאות את הקורא בדוגמאות, אין ספק שליאון נודע מאז ומעולם כשליח נאמן של אביגדור ליברמן, שהאג'נדה שלו ידועה זה מכבר. ליאון היה גם הנציג שלו בצוות המו"מ הקואליציוני שגיבש בשנת תשע"ג את המצע של ממשלת לפיד דאז, והוא היה זה שניסח את ההחלטה להעביר את חוק הגיוס הראשון (שכנגדו יצאו כל המפלגות החרדיות בטקסי 'קריעה' וכדו'
    במערכת הבחירות הקודמת ניהל ליאון קמפיין מקביל בקרב חנויות 'דבר אחר', כמיטב 'המסורת' של מורו ורבו אביגדור ליברמן. בנוסף, בעבר הסית ליאון נגד הקצאת משאבים לציבור החרדי, כמו גם נגד קריטריונים בסיוע לדיור שלטענתו מעדיפים את הציבור החרדי ומכבידים על הצעירים החילונים!"
    אז לא מדובר בדאגה לאידישקייט אלא לנציג הקליקה הפוליטית: "הצילו את קדושת ליאון"."
    4. מהו חילוני ומיהו דתי
    משה ליאון נודע אפוא במעשיו שרחוקים מלהגדירו כ"נציג דתי". בכל השנים התברר כי "כח המשלח בשליח", וליאון נזהר מלפעול נגד האג'נדה של משלחו אביגדור ליברמן שר"י. עד החודשים האחרונים עוד הצהיר משה ליאון בריש גלי: 'מתחם התחנה' יישאר פתוח וימשיך לחלל שבת."
    אלא מאי? – יש לו כיפה על הראש…
    הצביעו למען הכיפה!
    ההיתממות הילדותית הזהו, שמתפעמת מכל חובש כיפה, הינה תופעה חדשה. הרי מאז ומעולם היה ידוע, כי פוליטיקאי לא נמדד לפי הכיפה שעל ראשו או גינוני נימוסין שלו בענייני דת ומסורת.
    לפי הגישה החדשה היו לנו הרבה פוליטיקאים "דתייים" כאלה ואחרים, גם במפלגות חילוניות מיליטנטיות. למשל, שי פירון ואלעזר שטרן מ'יש עתיד'. גם הם הציגו לראווה את הכיפה שלראשם. אז אולי גם הם הצליחו לעמוד בקריטריון של "מועמד דתי" אליבא דמפלגת דגה"ת, ואם כן זה רק ענין של זמן עד שיעמידו אותם כמועמדי הציבור החרדי לראשות העיר ירושלים, ינופפו מאחוריהם בשלטי "הצילו את קדושת ירושלים" וירקדו סביבם בזימרת "פעם אחת ולתמיד".
    ממתי הציבור החרדי מגדיר כל פוליטיקאי חובש כיפה כ"דתי", רק משום שאולי שומר שבע מצוות בני נח, ואפילו אוכל חמין בשבת ולביבות בחנוכה, ובוודאי שאינו מחמיץ אמירת הלל בברכה ב'יום העצמאות'.
    ושיא החוצפה, שהאזהרות המלוות בגלגול עיניים צדקני מפני "מועמד חילוני" ו"שלטון השמאל", נשמעים מפי אלה שהכתירו במעגלי שמחה מועמדת חילונית של חוגי השמאל בחיפה וריקדו סביבה בפריצות מחרידה ובשירת "ועשית כלל אשר יורוך".
    אז מתברר כי בעצם שמאל חילוני זה לא כ"כ נורא מבחינת דגה"ת. פשוט הכל תלוי ב'דיל' הפוליטי. כאן זה "גיוואלד" ושם זה שמחה וששון.
    ומה ישיבו בדגה"ת לטענת נציגי אגו"י, כי בימים אלה ממש, בהם נשמעות האזהרות מפני "חילול השם" הכרוך בהצבעה למועמד חילוני והעדפתו על פני מועמד חובש כיפה סרוגה, מכריזים בדגה"ת כי בצפת יסרבו להצביע בסיבוב השני למועמד חרדי של אגו"י ויעדיפו מועמד חילוני גמור. כל מילה נוספת מיותרת.
    הנה כי כן, מדובר בצביעות מעוררת קבס, שמהווה זלזול באינטלגנציה של הציבור.

    5. בעקבות קמפיין שטיפת המוח

    כמדומה שניתן להסתפק בכל מה שנכתב עד כאן, כאשר אפשר להוסיף על כך עוד כהנה וכהנה, אך די במה שנאמר כדי להגיע למסקנה כי לפנינו שני מועמדים חילוניים, אחד חובש כיפה ואחד לא, שניהם עוסקים באג'נדות חילוניות, כל אחד בדרכו ובסגנונו. אף אחד מהם לא יציל את היהדות החרדית ושניהם רחוקים מהשקפת עולמנו.

    ועל כן, גם אם תישמע טענה כי יש להכריע על דרך "הרע במיעוטו", אבל כאמור במקרה זה כלל וכלל לא ברור מי הוא בעצם "הרע במיעוטו".

    כך לגבי כל יהודי חרדי באשר הוא, ובפרט בנוגע לציבור בני התורה הצועד לאורו של מרנו ורבנן הצדיק הגדול והקדוש רבנו מרן ה'דרכי שמואל' זיע"א ויבדל"א גדולי התורה שליט"א. כבר במערכת הבחירות הקודמת, לפני חמש שנים, הורה מרן זצוק"ל, כי אנו חייבים להיות ממוקדים ללא הרף בסכנה המרכזית המאיימת על קיום היהדות, ולכן גם בשיקולינו בענייני העיריה וכדו', איננו שוכחים כי על ראש דאגתנו "תן לנו יבנה וחכמיה", ומי שהוא ידא אריכתא של ליברמן הלוחם הגדול למען גיוס בני הישיבות, אינו יכול לקבל את תמיכתנו.

    בפרט שבשנים האחרונות למדנו כי גורמים פוליטיים חרדיים, בפרט בצמרת דגה"ת וש"ס, מסייעים מאחורי הקלעים לכל המגמה של גזירת הגיוס, ובמקביל משמשים סוכני-משנה לכל המזימות לשינוי פני היהדות החרדית, תוך הפלת תרדמה, אדישות וקרירות – ואותם פוליטיקאים הם שמובילים עכשיו את שליחו של ליברמן בנסיון להשתלט בצוותא על המימסד העירוני בירושלים ולהשתמש בו ככל למימוש מזימותיהם בצוותא.

    מלבד כל זאת, הרי אותם גורמים הרודפים במשותף את ציבור בני התורה, מנסים לפגוע בו בכל דרך אפשרית, ולכן לא היה מקום אפילו לתחילת דיון האם ניתן לסייע בידי רודפינו ומשנאינו.

    ניתן להגדיר זאת כך: אמנם, בוודאי שאסור לתמוך במועמד כלשהו שמתנגד לכניסת מוסדות חרדיים לשכונות מעורבות/מתחרדות – אבל כאן מדובר על כאלה שלוחמים נגד זכות הקיום שלנו גם בשכונות חרדיות!

    למותר לציין שגם כל חוג חרדי אחר לא היה נותן יד למי שמכריז בגלוי כי יפעל להחרימו ולפגוע בו בכל דרך אפשרית, כשהוא בא לבקש תמיכתו רק בסיטואציה פוליטית אקראית שבה הוא צריך את קולותיו, תוך השמעת סיסמאות ריקניות של "אחדות למען קדושת העיר".

    כשהנדון הוא ביחס אלינו, אותם פוליטיקאים אינם דנים אף בשאלות בנוסח 60-40 או 70-30 וכדו', אלא מדובר על נסיון ברור ורצוף (שנכשל בחסדי שמים) להכחיד לגמרי את קול האמת.

    מבחינת אותם פוליטיקאים, מדובר בציבור שלא מגיע לו כלום, אפס, שום דבר, אין להם זכות קיום, יש להטיל עליהם חרם ונידוי ושמתא, להשמיד להרוג ולאבד, עד הישמדם! (כפי שכתבו במפורש באחד ממאמרי השיסוי שלהם).
    אז גם אם היה מקום לתמוך בהם מבחינה השקפתית, היתה מתעוררת במלוא תוקפה גם השאלה היאך ניתן לתת יד למבקשי נפשנו. כי אמנם, את מסע הרדיפה הם יעשו ממילא ובכל מקרה, אבל לבקש מאיתנו גם לחפור את הקבר במו ידינו – זה יותר מדי.

    כאמור, כפי שהוסבר בהרחבה, גם בלא שיקול זה, אין כל מקום מבחינה עקרונית לתמוך בשגרירו של אביגדור ליברמן והקליקה שלו. אלא שכאשר מתבוננים מי הם "הידידים" המבקשים את תמיכתנו, מבינים שאפילו אין מקום לדיון כלל.
    נמצא, שכל עוד אין הוראה אחרת מפי רבותינו שליט"א, אז אין להתפתות לתעמולה הכוזבת של שגרירי ליברמן שר"י ושות' כאילו משום "קדושת ירושלים" יש להעדיף מועמד מסוים.

    כי בכל מקרה, את מסע השקרים המתחולל ברחוב החרדי יש לנפץ. לא מדובר ב"קדושת ירושלים", אלא בקדושת המועמד, שלוחא דאביגדור ליברמן שר"י. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  3. אני במקום רביץ הייתי מפחד להיות בטלז. הייתי מבין איזה אסון הבאתי בגאוותי

    ולא להידחף לטלז.
    שלא לדבר על אלו שהחליטו על זה . ועל הרבנים שאיימו בקללות . כל מערכת הבחירות הזאת אצל דגל התבססה על אין מישהו בשמים שמחליט. רק יענקי דרעי וגפני. ובדיוק מאותם משמים באו לזעזע אותם ואת שולחיהם.
    אתמול שומעים שחור על גבי לבן את הסילוף של דרעי על כך שאגודה רקדה על הדם . דרעי אנחנו שקופים ומטומטמים אבל עדיין יודעים שכל המהומות שעשיתם כל השנאות שגרמתם זה בשביל כבוד משרות וכסף. אז הנה דם דם שחור דם רע.
    זה נקרא פחד מוות.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב