עשור ללבנון: הלם קרב: "הכל התפרק"(וידאו)

עשור אחרי – הלומי הקרב ממלחמת לבנון ה-2 מדברים: "הריחות והמראות לא עוזבים". מאות מהלוחמים שלקחו חלק במערכה לקו בהלם קרב. המשבר הכה תוך כדי או אחרי המלחמה – שחיה בראשם גם היום. {"המראות לא עוזבים"}

עשור אחרי – הלומי הקרב ממלחמת לבנון ה-2 מדברים: "הריחות והמראות לא עוזבים". מאות מהלוחמים שלקחו חלק במערכה לקו בהלם קרב. המשבר הכה תוך כדי או אחרי המלחמה – שחיה בראשם גם היום.

שוב ושוב חוזר הסיפור, אותו סיפור, רק השם משתנה. הטראומה שנצרבת בנפש, מודחקת. ממתינה רק להזדמנות לפרוץ החוצה. לריאיון היו אמורים להגיע שלושה. דוד ליפקין הגיע עם אמו, שי אלטבשי בגפו, אבל כשהלוחם השלישי נכנס לגינת המשחקים בלב תל אביב, הוא נסוג לאחור. עצים, גן סגור – מתברר שזה דומה למקום ממנו הוא מנסה לברוח כבר עשור ולא מצליח.

(באדיבות רשת)

"התיישבת על מדרכה ולידי ישב הרופא של הגדוד, קראו לו איגור רוטשטיין. דיברתי איתו קצת והוא אמר לי שאמא שלו לא יודעת שהוא נמצא שם במלחמה ויש לו בן קטן בן 9", מספר דוד על המפגש עם רוטשטיין, שהיה חייל המילואים הראשון שנהרג במלחמה. "אני יורד לקומה למטה, רואה שלוש גופות – איגור רוטשטיין, סמ"ר דניאל שירן, ועומרי אלמקייס. פינינו את הגופות שלהם ואז היו לי מחשבות אובדניות".

גם שי אלטבשי, לוחם בגדוד אלכסנדרוני, התמוטט במהלך הלחימה. "מה שלא רצית שיקרה קרה, ויורים אר-פי-ג'י לבית ואז כמובן מתחיל כאוס ובלאגן וטיפול בפצועים. פתאום אתה שומע בתוך הבית חולים שדה 'רימונים, רימונים', ואתה קולט חתיכות שחורות עפות ופשוט קופצות על הרצפה בין כל הפצועים, והדבר הראשון שאתה עושה זה לשכב על הפצוע שנמצא לידך. ומאז נשברתי לגמרי. אני מבחינתי סיימתי, אני הולך הביתה, אין לי תפקיד פה".

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.