הלקח שנלמד ממיתת תלמידי ר"ע

צרות עין ולהיפך עין טובה

בס"ד

מידת צרות עין כלקח מפטירת תלמידי ר"ע
ניכנס לענין מיתת תלמידי ר"ע, הימים שבין פסח לעצרת נקראים ימי קדושה והכנה, וכך אומר הרמב"ן מגדולי הראשונים על הפסוק "ביום השמיני מקרא קדש וכו' עצרת היא", וצוה בחג המצות ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתיים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה שהראם בו את אישו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש. ולכן יקראו חכמים בכל מקום חג השבעות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן.
ר' חיים פרידלנדר זצ"ל שהיה משגיח בישיבת פונביז' מבאר כאן כי מדברי הרמב"ן למדנו כי הימים שמפסח ועד שבועות מהוים חטיבה אחת, כאשר היום הראשון והאחרון הם חג וכל שבוע משבעה שבועות שביניהם הוא כנגד יום אחד של חוה"מ. א"כ הקשר של שבועות עם פסח הוא שצריך להחדיר ולבסס את ההכרה שקיבלנו ביציאת מצרים, ולאט לאט להתכונן עם הכרה זו לקראת יום קבלת התורה. מצד שני אנו מוצאים כאן משהו די מוזהר, שבדיוק בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות על מותם הטראגית של תלמידי ר"ע ובודאי שזה לא מקרה שבימים קדושים אלו ימי שמחה והכנה לקראת קבלת התורה מתו תלמידי ר"ע, אז מה הקשר בין אירועים אלו.
מוסיף הרב פרידלנדר ז"ל לשאול, הרי חז"ל אמרו כך, אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה והיה העולם שמם- שנשתכחה תורה- עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי מאיר רבי יהודא וכו' והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא וכולם מתו מפסח ועד עצרת.
ועל זה הוא מקשה וכי בגלל שלא נהגו כבוד זה לזה נגזר עליהם עונש כ"כ חמור, הרי תחשבו איצטדיון שלם עשרים וארבעה אלף כולם מתו, מה קרה מה הם כבר עשו, עד שהעולם היה שמם. ויותר קשה כי כתוב שהם היו שנים עשר אלף זוגים ולא עשרים וארבעה אלף בודדים, ללמדנו שהצלחתם בתורה היא אחד מכח השני,ומצד שני נאמר שהם מתו מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, מה קורה כאן.
והוא מתרץ את שתי שאלות אלו ע"פ מה שנאמר במדרש אמר להם ר"ע בני הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו את כל הארץ תורה. ר"ע בא ואמר לתלמידיו החדשים, חבריכם היו צרי עין זה לזה תלמדו ממה שקרה להם שלא תעשו כמעשיהם,הוא הזהירם מפני צרות עין, וצריך להבין למה הוא לא הזהירם שיחלקו כבוד זה לזה כמו שנאמר שזאת הסיבה, מבאר ע"ז הרב מפונביז' זצ"ל שהגמ' מציינת את המעשה השלילי שלהם שלא נהגו כבוד זה לזה ואילו ר"ע גילה לתלמידיו מה הסיבה שלא כיבדו זה את זה, בגלל צרות עין, וזו הסיבה לעונש הכ"כ חמור, מעל השטח ראו שלא היה כבוד הדדי מספיק אבל מה שעמד מאחורי זה זה צרות עין כפשוטו, מזעזע מה צרות עין יכולה לעשות.
צרות עין מה הכוונה, שאני לא מפרגן לשני אני לא יכול לסבול שלשני טוב שהוא מרוצה שיש לו רכב או בית יפה ,שיש לו כסף,שהוא מצליח בעבודה, אני מרגיש שהוא לוקח ממה שמגיע לי, וזה גורם שלא יכבדו את השני כפי הצורך כי כל הזמן מרגישים כאילו השני מתחרה ונוגס מחלקי.
פעם מישהו בא אלי ואומר לי תראה את החבר שלי הוא נוסע עם כל משפחתו לחו"ל כבר פעם שנייה תוך חודשיים, אמרתי לו מה אכפת לך שיסע שיהנה, במקרה המתלונן היה בארה"ב תקופה לפני גם עם כל משפחתו אז מה אכפת לו, הרי גם הוא טס לחו"ל, לא, מפריע לו מדקדק לו, למה? בגלל שההוא נוסע אתה לא תיסע הוא לקח לך את המטוס את מה הוא לקח.
והוא ממשיך לבאר שם שצרות עין זה לא רק בבין אדם לחבירו אלא היא גם סותרת את המ"ח מידות שהתורה נקנית בהם, ובעלי המוסר מסבירים שאדם עם צרות עין על חבירו שמצליח בלימוד התורה ועבודת ה' הוא חלילה שונא ה' ואין הוא ראוי לקלוט תורה בתוכו כי ברגע שמפריע לו שהחבר מצליח בתורה ועבודת ה' אז מה הוא מראה על עצמו שכל מה שהוא לומד זה לא לש"ש אלא למען כבודו האישי.
סיפר הרב דסלר זצ"ל שפעם אחת הוזמן ראש ישיבה לבקר בישיבה מסוימת וראש הישיבה המארח הראה בהתרגשות גדולה כיצד הבחורים לומדים בהתמדה גדולה עד שעה מאוחרת בלילה, שאל אותו האורח אילו היית רואה התמדה זו בישיבה אחרת האם גם אז היית מתרגש ושמח כ"כ בלימוד הבחורים, מה הוא שאל כאן, כי יתכן שאדם ישמח בלימוד תורה של תלמידיו וזה לגיטימי, אבל חסרה לו את האבחנה האם שמחתו נובעת מחמת אהבתו לתורה או מחמת שזה כבוד בשבילו שתלמידיו עמלים בתורה, אותו דבר בכל תחום בחיים, אחד שיש לו עסק או מוסד או בית ספר האם תשמח גם שהשני מצליח או שרק כשאתה מצליח.
ולפי"ז גם מובן מה שאמרו חכמינו באבות "ודאשתמש בתגא חלף", מי שמשתמש בתורה להתכבד בה אין לו זכות קיום, וזה צר עין שכל מטרתו לקדם רק את עצמו ולא בגלל כבוד התורה.
כעת נחזור למה ששאלנו בתחילה למה הם קיבלו עונש חמור כ"כ, כי תלמידי ר"ע שעינם היתה צרה עד שתורתם היתה לגדל את עצמם הם איבדו את זכות הקיום שלהם והם מתו, ור"ע שהכיר באבחנה דקה זו הזהיר את תלמידיו החדשים "תנו דעתכם (ושימו לב לאבחנה הדקה) שלא תעשו כמעשיהם". ובזה גם מובן למה הם מוזכרים כזוגות למרות שלא נהגו כבוד זה בזה, כדי להראות לנו כמה הפגם האמיתי שמאחורי הענין היה דק ולא ניכר כלפי חוץ.
וממילא גם מיושבת שאלתנו השניה, למה זה קרה בימים כאלו קדושים בין פסח לשבועות,כי ימים אלו מורים לנו על כבוד והכנה לתורה וסופרים כל יום עליה אחר עליה כדי להתכונן כראוי, ותלמידי ר"ע שבימים אלו לא רק שלא הכינו עצמם כראוי לקבלת התורה אלא נשארו בטבעם מידת הדין היתה מתוחה עליהם והם מתו.
מה אנחנו רואים מכל זה, כמה גרועה מידה זו של צרות עין שהביאה לכזה חורבן שהעולם היה שמם.
ולהיפך עין טובה מה שהיא יכולה לעשות, ראיתי כמה מפרשים שמבארים שאין לך מידה טובה כעין טובה למי שזוכה להגיע לזה, כי כל הזמן בכל שעה ובכל רגע הוא רואה רק טוב אצל אחרים בכל דבר ובכל תחום מבלי שהוא יעשה שום פעולה, הוא רק יהרהר טוב וישמח בשמחת חבירו בעשרו או בגדלותו הרי הוא כבר קיים ועשה, וזה המידה הכי טובה שיש.
פעם בישיבת מיר בחו"ל לפני השואה היה נהוג כמו גם בזמנינו בהרבה מקומות שבמסיבת שבע ברכות היו מרבים לדבר בשבח החתן, ואפילו בחתן פשוט היו משבחים אותו בשבחים מופרזים שאין בינם למציאות הרבה קשר, פעם ניגשו הבחורים המבוגרים למשגיח הרב יחזקאל לוונשטיין זצ"ל וטענו לו שמן הראוי לבטל מנהג זה שנראה קצת מגוחך, ענה להם הרב לוונשטיין, אנחנו חיים בתקופה שלצערינו המצב ירוד ואנשים לא מסוגלים לומר ולפרגן דברים טובים לחברים, ועד שיש הזדמנות שנוהגים לפרגן ולשבח בעין טובה גם את זה אתם רוצים לבטל.
גם על האדמו"ר האמרי אמת מגור זצ"ל ראיתי סיפור מדהים על עין טובה ואיך שאפשר לשנות הפוך על הפוך את הראיה בגלל עין טובה, האמרי אמת כשגר בפולין רצה לנסוע לארץ ישראל לביקור,גיסו הרב מבנדין רצה למנוע ממנו וטען לו שבארץ נמצאים הציונים,החלוצים, ועושים מה שעושים, וכשישוב לפולין מהביקור הרבי יצטרך לספר על מעשיהם הרעים וזוהי דיבת הארץ כמו המרגלים, ולמה לו צרה זו, השיב לו האדמו"ר אני לא חושש, אפקח את העין הטובה ואראה רק טוב, אכרה את האוזן הטובה ואשמע רק טוב, ככה זה שמפעילים מנגנון של עין טובה אז הכל נראה אחרת.
יהי רצון שנזכה לקבל את חג מתן תורה מתוך עין טובה והכנה ראויה,אמן.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.