המוסר שהרבנית מבעלז לימדה את החסיד שזלזל בברכה

הרבנית מבעלז, אשתו של האדמו"ר שר שלום זצ"ל, הבחינה בחסיד שברך בחטף, ללא כל כוונה, פנתה ואמרה לו: "כשזעו את החיטים בשדה, עמדה חיטה אחת והתפללה לה' שתצליח להיזרע, מאחר ורוצה היא שיברכו עליה! הקב"ה דאג שלא תעוף לצדדים ושתרקיב כיאות, על מנת שתצא ממנה חיטה.

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך" (י, יב) על כתוב זה דרשו חז"ל: מה ה'… שואל מעמך – אל תקרי מה אלא מאה, ומכאן אמרו (מנחות מג ע"ב): "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום".

תקנה זו, של חיוב מאה ברכות בכל יום, נתקנה על ידי דוד המלך, לאחר מגפה נוראה שהתפרצה בעם ישראל, אשר היתה מכלה מדי יום מאה אנשים.

כיצד מאה ברכות הועילו לענין זה? המגפה מסמלת עונש המגיע על התרחקות מה', והנה, על אף שבכל יום התפללו ישראל שלוש תפילות, מכל מקום הן לא הועילו להביא אותם לקרבה לבוראם, לפיכך תיקן דוד שיאמרו בכל יום מאה ברכות, ועל ידי כך, יתקשר האדם יותר ויותר לאביו שבשמים.

הרבנית מבעלז, אשתו של האדמו"ר שר שלום זצ"ל, הבחינה בחסיד שברך בחטף, ללא כל כוונה, פנתה ואמרה לו: "כשזעו את החיטים בשדה, עמדה חיטה אחת והתפללה לה' שתצליח להיזרע, מאחר ורוצה היא שיברכו עליה! הקב"ה דאג שלא תעוף לצדדים ושתרקיב כיאות, על מנת שתצא ממנה חיטה.

בטרם הקצירה, התפללה החיטה, שהקומביין לא ידרוס אותה, ושתזכה להיכנס לתוכו, על מנת שתזכה שיברכו עליה, ואכן, הקב"ה סייע בעדה, היא זכתה להיכנס לקומביין, וכעת התרכזו תפילותיה בשקים, והיא ביקשה שתזכה להיכנס לתוכם, ולא תיפול בדרך.

בדרכה לטחנת הקמח, התפללה החיטה שתצליח להיכנס לתוך הקמח, ולא תעוף בדרכה החוצה, במאפיה הוסיפה להתפלל, שלא תסיים את חייה כשארית בצק הנזרקת לאשפתות.
לא היה מאושרת ממנה, כאשר הפכה לבצק שממנו צרו ביגלה, ומשם לשקית… ובראותה שאדם ירא שמים עומד לאכול אותה, חשה כי הגיעה לפסגות.

אתה, היית צריך לפדות את כל התפילות הללו… ומה חושב אתה? וכי לכזאת ברכה התפללה החיטה?!…"

הרב ראובן קרלנשטין שליט"א הסביר כי המשך הפסוק: "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה" בא ללמדנו, שההקפדה על אמירת מאה ברכות בכוונה בכל יום, מביאה את האדם לידי יראת שמים אמתית. (מתוך 'ומתוק האור')

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.