המחאה החברתית – איפה אנחנו? / אביגדור רבינוביץ'

העם בישראל, יוצא למחאה חברתית והוא אינו יכול כבר לשתוק בשל "יוקר המחיה". ואיפה אנחנו הציבור החרדי בעניין?? אביגדור רבינוביץ' מוחה על השתיקה ויוצא בסדרת טורים על יחס המגזר החרדי למחאות החברתיות:

מחאת המילקי שעשתה גלים בשבועות האחרונים, החזירה אותנו אחורה למחאת האוהלים, כאשר עשרות אלפי איש יצאו לרחובות, והפגינו על כך כי הגיעו מים עד נפש.

והנה שלוש שנים מאז המחאה החברתית, שבה יצאו עשרות אלפי איש מבתיהם, המחאה חוזרת ובגדול. יש שיגידו שהמחאה ההיא לא שינתה דבר, אך לדעתי, היא שינתה המון ובעיקר במודעות. מחאת האוהלים הספיקה לשנות באופן ברור את המודעות של הציבור ליוקר המחיה, כל דרדק מבין עד כמה המצב החברתי-כלכלי שלנו, קשה. כל בר דעת, בודק כמה פעמים את המחיר, לפני שקונה מוצר כזה או אחר. אך עם זאת, עדיין המצב הכלכלי-חברתי ב 2014 במדינת ישראל כמעט ולא השתנה, והגיע הזמן לשנות את המצב.

"המילקי" וה- "הקורנפלקס", אלו מוצרים שמשקפים את האסון החברתי- כלכלי, שקיים במדינת ישראל. הפוליטיקאים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנסים לעוור את עינינו, במצב הביטחוני, באיום הגרעין האירני, במלחמה נגד החמאס ובתקציב הביטחון. נכון, המצב הביטחוני קשה ויש לעשות הכול על מנת שייפתר, אך כולם כבר יודעים כי המלחמה האמיתית היא- מלחמת הקיום ויוקר המחיה. במלחמה הזאת, יום יום, שבת אחרי שבת, מתמודדים אזרחים המדינה, שמנסים לחיות כאן בכבוד וחולמים על עתיד כלכלי טוב יותר.

וכדי שנבין, על מדובר, כדאי לזכור כי בין 2005 ל 2014 זינקו מחירי המזון ב 16% לעומת עלייה של 2.3% בלבד! בגוש היורו.

דירה? זה כבר חלום נשכח של כל זוג בישראל. הרי כל פיסת נדל"ן פה היא כמו זהב שניתן למצוא רק בהרי ההימלאיה. רכב? רק לעשירים. קניית הרכב יקרה בעשרות אחוזים מחו"ל, הדלק יקר, שלא לדבר על התחזוקה והחניות, שבעקבותיהם מגיע המשפט: "עזבו, ניסע באוטובוס שם יעלה רק קצת יותר זול, אבל היי, לפחות חנייה לא נצטרך לשלם".

גם לשלם את מוצרי בסיס בכדי לחיות כאן, יש להוציא לא מעט וליתר דיוק, הרבה מאוד. זאת במיוחד אם אתם משפחה מרובת ילדים. והמשכורת? היא כבר ממזמן נשארה אותה משכורת מינימום, כאשר יוקר המחייה רק צומח מיום ליום.
וכשאני שומע אברך שחושב עשרים פעם אם לקנות עוף לשבת, והנתונים מראים מעל לכל ספק כי חלק נכבד מהציבור נמצא מתחת לקו העוני, אני שואל-איפה אנחנו?

איפה אנחנו, שיודעים יותר טוב מכל צפונבון תל אביבי עד כמה קשה לסגור את החודש, והציבור שותק.

איפה אנחנו, שיודעים לצעוק יפה מאוד ולעמוד על שלנו, בדברים שהם בציפור הנפש: שבת, גיוס בחורי ישיבות ואלו נושאים שאכן מצריכים קול זעקה גדולה, אבל לקום ולזעוק על מלחמה קיומית, שבהם אנשים קשיי יום, חושבים עשרים פעם האם לקנות עוף לשבת, כי 35 שקל זה יקר להם, והציבור ממשיך לשתוק?

איפה אנחנו, התקשורת החרדית, אלו שאמורים להיות כלב השמירה של הציבור, שיודע טוב כיצד ללכלך אחד על השני ולהביא כתבה יותר "צהובה" מהשנייה, ראיתם את התקשורת החרדית מעלה לסדר היום את יוקר המחיה? ממש לא. את זה תמצאו איי שם מוזנח בשולי העיתון, והציבור שותק.

אז אני שואל את עצמי איך יכול להיות שהמגזר החרדי- הציבור, אנשי ציבור,התקשורת, אנשים שאכפת להם ממה שקורה מסביב, לא עושים כלום למען מלחמה קיומית?!

מבחינתי, כדי לדעת שלא שתקתי על כך, אצא למסע קטן בימים הקרובים. לבדוק, לחקור, לברר, האם לא הגיע הזמן למחאה החברתית לזעקה גם מתוך הציבור החרדי? אני יוצא לשאול את הציבור בשטח ולבדוק איפה טעינו, והאם אפשר עוד לתקן…

ואתם, קוראים נכבדים. אל תהססו לשלוח רעיונות שלכם למצב הבלתי נסבל שקיים כאן.

לתגובות- avigdor384@gmail.com

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. עצוב באמת
    הרי אם הנציגים החרדים היו עובדים בכול הכוח על מנת לתת דיור זול

    זה היה הרבה יותר כסף ומהקצאות הילדים ומהכול

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב