המחנה המשותף בין תומכי אובמה לימין הישראלי

סערת הגיור היא כנראה הסאגה האחרונה שתנעל את מושב הקיץ. אז למה בנט ליברמן וכחלון מתעקשים לתת תמיכה בעד קהילה שתמכה ברעיון שתי המדינות. ומה הבינו מפלגות האופוזיציה שלא הבינו גדולי המשוררים של המאה הקודמת. הטור של שלומי פרידמן

שבועים לפני פגרת הקיץ  הולך ומסתמן שהסערה האחרונה היא סערת הגיור. מצד אחד ישנם החרדים שמאיימים על שלמות הקואליציה מצד שני עומדת התנועה הרפורמית שמאיימת על ניתוק קשריה עם ישראל.

ישנם שתי אפשרויות לחוק: האפשרות של הסיעות החרדיות ואפשרות הפשרה. האפשרות של הסיעות החרדיות "מטרת החוק המוצע היא לעגן את קיומו ועקרונות פעילותו של מערך הגיור הממלכתי, ולקבוע כי גיור שנערך בישראל יהיה בעל נפקות חוקית רק אם בוצע באמצעות מערך הגיור הממלכתי, כמו"כ, הוראות החוק חלות על גיורים הנערכים בישראל בלבד, ומשקפות את המצב המשפטי שנהג בעניין זה במשך שנים, עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ביום 31.3.2016".  (כפי שמוצג בטיוטת החוק שהולך בקרוב לבוא להצבעה במשכן) כלומר הגיור יוכר בישראל ככשר רק שיבוא ממקום ממלכתי.

האפשרות השנייה היא פשרה שאותה הציג בנט. הדיונים על החוק ידחו בחצי שנה ועד אז יתנו לבג"צ להחליט, ובינתיים תוקם ועדה שתנסה למצוא את הפתרון האידיאלי. האפשרות הזו כמעט באה לידי חתימה, עד שהחרדים גילו את הקאץ', אם בגצ יחליט ללכת לכיוונם של הרפורמים הקואלציה קרי בנט כחלון וליברמן יעמדו לצד ההחלטה. (דבר זה הוביל את דרעי וגפני לפוצץ את ישיבת ראשי הקואליציה בשבוע שעבר)

רצון הקהילה הרפורמית בראשה גלעד קריב הוא לאפשר גיורים פרטיים בנוסף לגיור הממלכתי. כלומר כל רב עיר או קהילה יוכל לגייר.

אחד מהסוגיות המסובכות שעוד לא נענו השבוע היא האם אותה הגנה שבנט רוצה להעניק לרפורמים, ליברמן נלחם בעדם, ונתניהו שולח מסרים שללא החרדים הרפורמים היום היו חיים בשלום לצד הממשלה לא יוצרת סתירה?

כלומר איך אותה קהילה שנלחמה עד לניצחון אובמה בבחירות לנשיאות שהיא רעיון שתי המדינות כולל חלוקת ירושלים מקבלת תמיכה מהימין? ומצד שני אם השמאל היה נעמד על רגליו האחוריות בעניין היה מקבל את תמיכת החרדים.

באתר cool מצאו השבו משהו מאוד מעניין בנושא – אלו מצאו השבוע פנינה ארכיונית: "כרוז הסופרים העבריים למען השבת". בשנת 1931 סער היישוב העברי סביב השאלה אם ייערכו משחקי כדורגל בשבתות. אנשי הרוח של אז חתמו על עצומה נרגשת. לא מועצת גדולי התורה כתבה את הטקסט שיוצג כאן, אלא בכירי הסופרים והמשוררים של התקופה: "בחרדה רואים אנו פרצה שנעשתה כהיתר לאגודות ספורט והתעמלות לקבוע ימי משחקים והתחרות בשבתות וימים טובים. חילול שבת בארצנו כקיבוצים גדולים בפרהסיה ובפומבי גדול, הוא כעין פגיעה של ציבור בקדושת השבת, במורשת האומה, ועלול לפסול צורתה של מנוחת השבת שכל הדורות מסרו נפשם על קדושתה".

וכך ממשיך הכרוז, שעליו חתומים חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון, דוד ילין, הרמן שטרוק, הוגו ברגמן, יעקב פיכמן, יהושע חנא רבניצקי ועוד אישים חשובים, שהיום מוכרים בעיקר כשמות של רחובות: "ימי הקדושה והמנוחה הם שנתנו לעמנו את הנשמה היתרה לכל ימות השבוע, את הכוח והעוז לקיים את היהדות מתוך גאון של מסירות נפש, וקדושתם אינה נדחית בפני איזו משרה ותכלית שהיא, כשם שלא נדחתה מפני מלחמת הקיום והחיים בכל דורותינו ובכל מושבותינו. אין עם ישראל ואין לאום ישראל ואין בית לאומי עברי בלי השבת. יצירה גדולה היא השבת, יצירה עליונה, שאין לה שינוי ולא חילופי צורות. וכל דור שבני ישראל שומרים בו את השבת, אין אומה ולשון שולטת בנשמתו".

 

 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.