"המלחמות שעברנו הם מלחמות מצווה"

ערב יום הזיכרון: חבר מועצת חכמי התורה הגר"ש בעדני בראיון לקול ברמה: החיילים שנפלו הם מתי מצווה

 

ערב יום הזיכרון תשע"ה: חבר מועצת חכמי התורה הגאון הרב שמעון בעדני שליט"א  אומר בראיון מיוחד שישודר הערב  (21:00) במסגרת שידורי יום הזיכרון בתחנת הרדיו קול ברמה כי  "כל המלחמות כאן בארץ שעברנו אותם, הם מלחמות מצווה כי הם באו להציל את עם ישראל מאלה שקמים עליהם לעשות צרות. כל מי שנהרג במלחמת מצווה מעלתו גדולה."

 

הגאון הרב בעדני התייחס גם ליוזמה "כל ישראל ערבים" של תחנת רדיו קול ברמה ביום הזיכרון במסגרתה מאמצים המאזינים אל ליבם ביום הזיכרון נופל אשר עבורו ילמד ויתפללו, ואמר "זה חסד גדול ללמוד משניות לעילוי נשמתם, קודם כל כי משנה אומר האר"י הקדוש זה אותיות נשמה, לכן כשלומדים משנה לעילוי נשמת הנפטר זה מאוד עוזר לו."

 

רדיו קול ברמה פתח מוקד טלפוני מיוחד אליו מתקשרים המאזינים ומקבלים שם של נופל/ת ללימוד לעילוי הנשמה, ונכון לערב יום הזיכרון (ג') למעלה מ – 10,000 מאזינים ומאזינות כבר משתתפים ביוזמה וקיבלו שם לתפילה. רדיו קול ברמה מזמין את הציבור להשתתף ביוזמה, מספר הטלפון לקבלת שם לתפילה: 03-5777772

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. בדורות שלפנינו היה ענין הקדושה והצניעות מן הדברים החמורים ביותר בכל קהילות ישראל, שהיו שומרים על קדושתם בעוז בכל עת ובכל מקום ובכל זמן, ונשמרים מכל משמר, עד כדי מסירות נפש ממש. וכמאמרו הנוקב של השרף הזקן מקאצק זצוק"ל בפרשא דידן פרשת קדושים, שמתחלת (ויקרא יט, ב): "קדושים תהיו", ומסיימת (שם כ, כז): "דמיהם בם". ופירש שסופה נעוץ בתחילתה, ואמר בחריפות אש לשון קדשו: "בלוט זאל זיך גיסען,און הייליג זאלסטו זיין!" [דם שיישפך, ובקדושתך תישמר!]. לא רק בגדולי הדור הדברים אמורים המסירת נפש, אלא אף אנשים פשוטים ונשים מהמון העם, היו יודעים ומבינים שדברים אלו ואביזרייהו הינם ביהרג ואל יעבור! פשוטו כמשמעו!

    ידוע המעשה הנורא שהתרחש בימי השואה, עם תשעים ושלש בנות יעקב, והמעשה נתפרסם בשעתו בכל העולם. היה זה בעת שנכנסו הגרמנים הארורים ימ"ש במצעד ניצחוןרווי שנאה ואכזריות אל תוככי העיר קראקוב המעטירה שבפולני שבפולניה. אותה שעה שהו בבנין בית הספר הגדול 'בית יעקב' שבקראקא – אשר בנתה והקימה במסירות נפש מרת שרה שנירר ע"ה – תשעים ושלש בנות סמינר, שהיו במקום ביחד עם מורותיהן.

    הן מצאו להם מקום מחבוא ומסתור באחד המרתפים שבבנין, אבל עינם החדה של הנאצים לא דילגה על הבנין המפואר וההדור הזה, והם שעטו פנימה בחיפושים נמרצים אחר נפש חיה. – עד מהרה הגיעו לאוזני הבנות קולות מגפי הקלגסים הרשעים, שגילו את כל הקבוצה הגדולה הזו. בהיות הנאצים באותה עת שכורי ניצחון מהכיבוש הקל והמהיר שבנפילת כל פולין לידיהם [בליץ קרוג], עשו בכל מקום ככל העולה על רוחם הזדונית. אף כאן לא מיהרו להרוג את טרפם, הם העלו תחילה את כל קבוצת הבנות עם מורותיהן אל האולם הגדול שבמרכז הבנין, שם הלבישו את כולן בכותנות לבנות, ואמרו להן שיתכוננו לקראת ערב, כשיסיימו החיילים את סיור הניצחון בעיר ויחזרו להתעלל בהן…

    אבל הבנות הקדושות ומורותיהן ידעו היטב את אשר לפניהן, הן הצליחו להשיג בסודי סודות כדורי סם המוות בשביל כל התלמידות. והיו המורות מסבירות לתלמידותיהן בבכיות נוראות את גודל השעה שזכו אליה כעת, שהזדמנה לפניהן המצוה הנדירה של קידוש השם, שהרי הן בייהרג ואל יעבור! אחת מאותן מורות צדיקות הספיקה לכתוב משם מכתב מיוחד אל אחד מגדולי הרבנים של אגודת ישראל באמריקה, להודיע את אשר עומד לפניהן, ושלחה את המכתב אל הגטו שעדיין היה קיים באותה עת. [המכתב הגיע ליעדו באמריקה, ותצלומו שמור עד היום, ומופיעה 'פרספקטיבה' ממנו בכמה ספרים של מאורעות השואה].

    לאחר מכן ברכו כולן יחדיו בבכיות נוראות ובשמחה עצומה שבלב, ברכת המצוה: "אשר קדשנו במצוותי במצוותיו וציונו על קידוש השם!", ונטלו כולן יחדיו את גלולות סם המוות poison , ומסרו נפשותיהן בטהרה ובקדושה נפלאה, ולעת ערב כשהגיעו הרשעים מצאו כולן מתים!!!

    [כיום ישנם בכמה מקומות בארץ רחובות וגנים הנקראים על שמן: "גן תשעים ושלוש", או "רחוב תשעים ושלוש", על שם אותם צ"ג נערות ישראל קדושות הי"ד]. אלו היו נערות פשוטות ומורות רגילות, ככל בית ישראל, לא רבניות צדקניות מיוחדות. – אלא שכך היתה אווירת הקדושה חדורה בבתי ישראל אפי' הפשוטים ביותר, והיה פשוט אצלן שעל דברים אלו הולכים עד הסוף, במסירות במסירות נפש על קידוש השם!

    [עיין מה שהביא בספה"ק בני יששכר (סיון מאמר ה, ס"ק ב) בשם החסיד מהר"י יעב"ץ זצוק"ל, מה שעיניו ראו מסירת נפש בשעת גזירת השמד עי"ש].

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. מעשה שהיה: בעת שריחפה בארץ הקודש הגזירה הנוראה של ’גיוס בנות’ לשורות הצבא הטמא השמד הניאוף והמתועב, הסכימה דעת תורה של "כל גדולי ומאורי הדור" שיש בגזירה זו משום ’גילוי עריות’, שהיא אחת משלש עבירות שדינם נחרץ: ייהרג ואל יעבור! והורו לכל בית ישראל לעמוד כנגד אותה גזירה במסירות נפש ממש.

    מרן החזון איש זצוק"ל שהיה מגדולי קברניטי הדור באותה מערכה כנודע, רכש באותם ימים ’סכין’ גדולה וחדה, והעניקה בתשורה לאחותו היקרה הרבנית גריינימן ע"ה. באומרו שמעניק לה סכין זו, כדי שתהיה מן המוכן בידה בעת הצורך, לקיים בהידור מצות "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב