המצה המושלמת נמצאת בשדות אריזונה

המצה המושלמת נמצאת בשדות אריזונה  

בשביל המצה המושלמת, מרחיקים חסידי ניו יורק עד לחוף המערבי
אנשי פלג סאטמר המחמיר מקפידים שגרגרי החיטה למצות לא יירטבו. בחיפוש אחר מקום ללא גשם, הם הגיעו עד לשדות אריזונה הרחוקה.
יומה, אריזונה. כאן, על אדמתו של איכר נוצרי, מרחק 8 קילומטרים מהגבול עם מקסיקו, נמצא השדה הקדוש ביותר לכמה מהקהילות החרדיות הקפדניות ביותר של ניו יורק –
שכן מהחיטה שתיקצר כאן, יאפו מצות.
הליך לא-שגרתי למצות לא-שגרתיות.
ביום שני שמשי במיוחד בשבוע שעבר, עמד הרב ישראל צבי ברודי, רב בית הכנסת שערי אורה בבורו פארק, ברוקלין, בקצה אחד השדות, התכופף ומישש בין אצבעותיו גרגר חיטה. הוא הוריד את משקפיו וקירב את הגרגר לעיניים, כשהוא הופך אותו מצד לצד, כמו מומחה הבודק אבנים יקרות. "כך מוודאים שהחיטה לא נבטה", הסביר, "אם היא נבטה, היא לא שווה לנו".

יומה, אריזונה. כאן, על אדמתו של איכר נוצרי, מרחק 8 קילומטרים מהגבול עם מקסיקו, נמצא השדה הקדוש ביותר לכמה מהקהילות החרדיות הקפדניות ביותר של ניו יורק – שכן מהחיטה שתיקצר כאן, יאפו מצות. הליך לא-שגרתי למצות לא-שגרתיות.

ביום שני שמשי במיוחד בשבוע שעבר, עמד הרב ישראל צבי ברודי, רב בית הכנסת שערי אורה בבורו פארק, ברוקלין, בקצה אחד השדות, התכופף ומישש בין אצבעותיו גרגר חיטה. הוא הוריד את משקפיו וקירב את הגרגר לעיניים, כשהוא הופך אותו מצד לצד, כמו מומחה הבודק אבנים יקרות. "כך מוודאים שהחיטה לא נבטה", הסביר, "אם היא נבטה, היא לא שווה לנו".

במשך שבעה שבועות, בזמן שהחיטה צמחה בחום הלוהט של אריזונה תחת שמים כחולים, התגוררו במקום שני גברים חרדים, לבושים חליפות מכף רגל עד ראש, והשגיחו שלא ירדה ולו טיפת גשם אחת על החיטה, או שלא נגעה בה כל לחות. על העובדים נאסר לשאת בקבוקי מים בשדה, וגם את הדרכים המאובקות לא ניתן היה להרטיב בזמן שהחיטה גדלה. המטרה היתה למנוע כל תסיסה טבעית בקרב הגרגרים, לפני טחינתם לקמח לאפיית המצות.

החסידים בשדה החיטה למצות באריזונה, בשבוע שעבר. צילום: ניו יורק טיימס

לפי מסורת אפיית המצות, יש לשמור על הקמח מרגע טחינת החיטה. החרדים מחמירים עוד יותר ומשגיחים על הגרגרים עוד לפני שהחיטה נקצרת, כדי לוודא שהיא לא בשלה מדי ולא נרטבה מגשם. משימה זו אמנם עלולה להיות בעייתית בחוף המזרחי הגשום, ואולם חרף קושי זה, אחד מפלגי חסידי סאטמר מגדל דווקא שם את החיטה, ועוקב אחרי תחזיות מזג האוויר כדי לחפש את האזורים שבהם הסיכויים לירידת גשמים הם הקטנים ביותר לפני קציר החיטה.

עם זאת, פלג אחר של סאטמר התחיל לפני חמש שנים להעביר את גידול החיטה לאריזונה, שבה הגשם נדיר ביותר בתקופה הזאת של השנה. כתוצאה מכך נפתחה תחרות חדשה בשאלה מי מחמיר יותר בתנאי ייצור המצות.

סמואל היילמן, פרופסור לסוציולוגיה בקווינס קולג' של הסיטי יוניברסיטי ניו יורק, אשר מחקרו מתמקד בתנועות החרדיות, מספר כי התחרות היא למעשה בין שני האחים שעומדים בראש כל אחד מפלגי הסאטמר – ונאבקים על עליונותם. "כל אחד רוצה להיות סמכותי יותר מהשני", אמר, "ואחת הדרכים להוכיח את סמכותו היא באמצעות המצות – 'המצות שלנו יותר כשרות, לכן אנחנו זהירים יותר באפיית המצות'".

זלמן טייטלבאום, הצעיר מבין שני האחים – הוא רבה של אחת מקהילות סאטמר בוויליאמסבורג, והאופים בקהילה זו משתמשים בחיטה שגדלה בחוף המזרחי. אחיו, הרב אהרן טייטלבאום, הוא רבה של הקהילה שגרה בקריית יואל בניו יורק, שהוקמה על ידי מייסד השושלת, דודם של השניים, יואל טייטלבאום. האופים בקהילה זו משתמשים בחיטה שמקורה באריזונה. ביום שני שעבר, כשבא לביקור בחווה, הוא התקבל כמו כוכב רוק. חסידיו, שהיו בשדה, הצטלמו אתו ונלחמו על האפשרות לגעת בו.

לא רחוק משם המשגיח, הרב ברודי, לבוש מעיל שחור ארוך, התקרב לבעל החווה טים דאן, ושאל אותו: "כמה מעלות יש עכשיו?". "בערך 42 מעלות צלסיוס", ענה דאן. הרב ברודי נאנח.

דאן זוכר היטב את שיחת הטלפון שקיבל לפני חמש שנים, בה נשאל האם היה מעוניין לגדל חיטה כשרה. הוא ענה בחיוב, בלי שהיה לו מושג של ממש מה ידרוש ממנו אותו שיתוף פעולה. את השיעור הראשון למד כאשר אשתו הושיטה את ידה ללחוץ את ידו של רב בקהילה שביקר אותם, וזה נרתע ונסוג לאחור.

זה לא היה השיעור היחיד. כך למשל, הוא גילה שגם אם ינקה שוב ושוב את הציוד שלו, זה לא ימנע מהרבנים לבוא ולנקות אחריו עוד פעם נוספת. הסיבה, כך סיפרו לו, נעוצה בצורך לסלק מהמכונות כל לכלוך אפשרי, משימה קשה למדי, שלמענה הם לא בוחלים גם בנשיפת אוויר לתוך הפינות הנסתרות.

"תמיד כשאני פוגש לקוחות פוטנציאליים, אני אומר להם שאם אני יכול לעמוד בדרישות כאלה, אני יכול לעמוד בכל דרישה", אומר דאן, שמגדל בחוותו 12 סוגי חיטה שונים, חלקם נשלחים לייצור פסטה באיטליה, אחרים למעבדה שמפתחת סוגי לחמים חדשים.

הדרישות הקפדניות של הכנת המצות לא נגמרות בגידול החיטה בלבד. לאחר קצירת החיטה, יש לדאוג שהגרגרים יגיעו למחסן לפני רדת החשכה, והסעתם חייבת להיות במשאית עם כיסוי עליון. גרגרים אלו מנוקים ונארזים במיכלים חתומים בידי הרבנים, שלאחר מכן נשלחים ברכבת לניו ג'רזי, ומשם למאפיות חרדיות בברוקלין ובקריית יואל.

הרב אלי הרשקוביץ, שמנהל את מאפיית המצות המרכזית של סאטמר בוויליאמסבורג, אומר כי אפייתן זהה לדרך שהיתה נהוגה במזרח אירופה. האופים לשים את הבצק, מגלגלים אותו ביד ומשטחים אותו למצות, שאותן אופים בתנורי עץ. כך, מאמיר מחירה של חבילת מצות שמשקלה כ-450 גר' בלבד עד ל-25 דולר. "14 או 15 דולר הם עלות העבודה בלבד", אומר הרב הרשקוביץ.

אפיית המצות מתחילה חמישה חודשים לפני ערב פסח, שבשנה הבאה יהיה ב-14 באפריל 2014. הרב הרשקוביץ מעריך שהחיטה מאריזונה תספיק לייצור כ-40-50 טון מצות, כאשר כל משפחה צורכת כ-10 ק"ג מצות בשמונת ימי החג. "המשפחות שלנו גדולות למדי", הוא אומר.

בחזרה אל אותו יום שני בשבוע שעבר, בצהריים טיפס הרב אהרן טייטלבאום על הקומביין, והפעיל את המנוע לציון תחילת הקציר – כשלצדו בנו של בעל החווה, קירק, שלומד אגרונומיה באוניברסיטת אריזונה. הקומביין נע בכבדות בשדה ואסף את החיטה. הרבנים עמדו בצד והריעו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.