המרד של השיעים הצעירים בעיראק – ד"ר דרור מנור

לאחרונה אנו עדים למרד ממשי המתרחש בעיראק: למעלה ממאה הרוגים, אלפי פצועים ומאות עצורים ברחבי המדינה. אלה שהרימו את נס המרד הם צעירים שיעים שמפגינים באלימות נגד האבטלה הקשה הקיימת בעיראק – טורו של ד"ר מנור

לאחרונה אנו עדים למרד ממשי המתרחש בעיראק: למעלה ממאה הרוגים, אלפי פצועים ומאות עצורים ברחבי המדינה. אלה שהרימו את נס המרד הם צעירים שיעים שמפגינים באלימות נגד האבטלה הקשה הקיימת בעיראק ונגד השחיתות הרבה שיש במנגנוני המדינה. בעקבות כך, כוחות הביטחון העיראקיים ירו אש חיה על המפגינים, שחלקם הגיבו בירי בעצמם. נדמה כי עיראק הולכת לכיוון של מלחמת אזרחים של ממש.

המוקד המרכזי של המהומות הוא עיר הבירה בגדד. לצדו מתקיימות מהומות בערים נוספות ברחבי עיראק, בעיקר בערים השיעיות. כמעט כל המפגינים, כאשר מדובר בכמה אלפים, הם צעירים שיעים מובטלים מיואשים שמפעילים אלימות רבה נגד כוחות הביטחון ודורשים תוך הנפת שלטים לפטר את הממשלה.

לפי אמצעי התקשורת, מעל ל- 30 אחוז מצעירי המדינה הם מובטלים. החברה העיראקית סובלת ממצוקה כלכלית קשה מזה שנים רבות בעקבות מלחמת איראן-עיראק שהתקיימה במהלך השנים 1988-1980, ושעלתה למדינה מיליארדים רבים של דולרים. עד היום אזרחים עיראקיים רבים חיים בעוני מחפיר. חשוב לציין כי למרות המצב הכלכלי הקשה, עיראק עדיין מדורגת במקום הרביעי בעולם בייצוא הנפט.

כוחות הביטחון העיראקיים הגיבו בתחילת ההפגנות באופן מדוד והפעילו רק גז מדמיע כלפי המפגינים. כוחות אלה עברו בהמשך לירי באש חיה כלפי אותם מפגינים, מה שהחמיר בהרבה את המצב. אולם המפגינים סירבו להיכנע ולהפסיק את מחאתם. הם טענו כי ברצונם לחיות כאנשים נורמליים, וכי הקליעים שיורים לעברם אינם מפחידים אותם. ברצונם להמשיך להפגין ברחובות הערים עד שהממשלה תיפול.

חשוב להדגיש כי הפגנות אלה לא היו הפגנות פוליטיות ולא נקשרו לאף מפלגה הפועלת בעיראק. הפגנות בהיקף כה גדול אינן זכורות במדינה כבר שנים ארוכות. ההפגנות זכו לסיקור נרחב באמצעי התקשורת בעולם הערבי, ובעיקר בירדן, בלבנון ובמצרים, הסובלות אף הן ממצב כלכלי קשה ומורכב. בנוסף, הופצו סרטונים רבים על ידי המפגינים ברשתות החברתיות. יש הרומזים כי ההפגנות בעיראק פרצו בהשראת המשבר הכלכלי הנוכחי בירדן, שכלל גם שביתה נמרצת של המורים ברחבי המדינה.

שלטונות עיראק עשו מאמצים להגיע להסדר עם המפגינים, אך הדבר נכשל. המפגינים הצעירים סירבו בכל תוקף להיענות לבקשתו של יושב ראש הפרלמנט, מוחמד אל-חלביסי, להפסיק מיד את ההפגנות כצעד ראשון. המפגינים פוצצו מיד את הישיבה שנערכה עמו ועם עוזריו, והם עזבו את הפרלמנט בידיים ריקות. למרות הכאוס שנוצר, החליט ראש הממשלה, עאדל עבד אל-מהדי, להסיר את העוצר מעל בגדד, והשאיר רק כוחות ביטחון מסוימים על מנת לשמור על הסדר הקיים.

אין ספק כי עיראק העמיקה עוד יותר את מצבה המורכב והקשה: מאות אנשים עדיין עצורים, למרות שרבים שוחררו לבתיהם; בבתי החולים במדינה מאושפזים אלפי פצועים, מהם מאות במצב קשה. בנוסף, מאות מאנשי כוחות הביטחון העיראקיים נפצעו באש חיה שנורתה אליהם מהמפגינים.

ברור כי לאותם מפגינים צעירים נמאס מהמדינה שמפקירה את עתידם למען אינטרסים דתיים, עדתיים, אישיים וזרים. המצב במדינה בלתי נסבל לחלוטין מבחינה כלכלית וחברתית, וקברניטי המדינה יצטרכו לעבוד קשה מאוד על מנת להתחיל ולשפר את המצב הקיים. חבל שעיראק שהייתה בעבר ערש התרבות הערבית הפכה לחצר האחורית של העולם הערבי, כאשר איראן משתמשת בה, תוך ניצול האוכלוסייה העיראקית השיעית, לזריעת הרס וחורבן במזרח התיכון.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.