המשיח לא שייך לחב"דניקים!

לכל הנשים שישבו ויצרו קולאז' מרתק בו הביאו לידי ביטוי את החזון העסקי שלהם היה הרבה יותר משותף מכפי שניתן היה להעלות על הדעת. ובכל זאת, כולן שכחו לרגע שמעל החזון מרחפת אמונה גדולה בהרבה

הקורס הגיע לסיומו. זו כבר פגישה כמעט אחרונה. בחרתי לעשות תרגיל קליל אחרי שעה של יצירה במקום להעביר לנשים המשתתפות עוד מהחומר העסקי הכבד שהפקידו בידי. הימים הם ימים נוראים ממילא, והעיתוי הטוב ביותר להתרומם מעל הקרקע. להמריא שלושים אלף רגל או להפליג למחוזות רחוקים. כן. גם זו דרך להתחבר, להתנתק מהשגרה, מהנוחות והרגילות, ולראות את העסק בפרספקטיבה חדשה.

על השולחנות נחו ערימות של עיתונים מכל הסוגים. צרור פרסומות בצבעים ססגוניים קפץ דפי הפרינט המצהיבים. דבק, נייר ומספרים שימשו בערבוביה על השולחנות וההנחיה שנתתי הייתה פשוטה: "צרי לך קולאז' שישקף את החזון העסקי שלך".

שעת התרגיל חלפה בנעימים. מוזיקה חסידית שקטה נבעה מהרמקולים. הנשים פתחו את צפונות ליבן, השאירו בצד את המחשבות ואת מיטב המוחות ונתנו דרור לתת-מודע שיצר עבורן את הקולאז'ים האישים של העסקים שלהן.

מרגע לרגע התחוורה "התמונה הגדולה". כולנו כאחת מבקשות את אותם דברים. כל אחת מבטאת זאת בגזיר נייר או ויז'ואל כזה או אחר. אבל בגדול אנחנו הרבה יותר דומות מכפי שנוכל להעלות על הדעת. רק, רק שאיפה אחת שהיא חזות הכל הייתה חסרה. אני מאמינה שעם הנוכחות שלה על מפת הדרכים שכל אחת יצרה, התשוקה כבר הייתה מתממשת.

כששאלתי את הנשים אם יש להן מושג מה חסר, השתרר בחדר שקט מעיק. רק קולו של המזגן שהפעיל כוח והטיפות שנשרו ממנו העידו על עבודתו הקשה והפרו את השתיקה בחלל החדר. שאלתי אותן מה המטרה הגדולה של כל זה, והן העלו תשובות רבות ומגוונות. דיברו על פרנסה, על תמיכה בבעל בן תורה, דיברו על קירוב לבבות, על שלום ושלווה, דיברו על הישגים אישיים וכלליים, דיברו על בריאות ונחת וכמובן על עסקים פורחים.

אבל אף לא אחת לא נקבה במילה המושיעה, בשמה של המורה הגדולה בשלה אנחנו קמים מידי בבוקר ועוברים את כל תלאות ומצוקות היום. אף אחת לא דיברה על גאולה… האתגר היה כפול. בראשית הן אמרו "נו, איך יכולנו לחשוב על זה?", ובשנית הוסיפו "ככה זה. משיח זה רק בחב"ד. את חבדניקית ולכן את חושבת כל הזמן על גאולה".

למרות שזו אינה הפעם ראשונה בה אני נחשפת להעדר תשוקה לענייני גאולה בחוגים חרדים, זה עדיין מטלטל אותי בכל פעם מחדש. זהו האתגר הגדול ביותר, לגרום לעצמנו להבין שאנחנו פה בשביל משהו הרבה יותר גדול. שכל הסבל שעברה אומתנו לאורך אלפי שנים, נועד רק למטרה אחת – גאולה.

המילה אתגר מרכיבה את המילים אמונה, תורה, גאולה ורפואה. האתגר גם מזכיר אותיות אתרוג שהוא המין המרכזי בארבעת המינים. אין ספק שכאשר כולנו נהיה מאוחדות סביב מטרה אחת קדושה כמו ארבעת המינים המאוגדים יחדיו, אין ספק שאם השאיפות, המטרות והתשוקות שלנו תהיינה משותפות -נצליח להגשים את המשאלה הגדולה וזו תפסיק להיות משויכת רק לחב"ד… משיח לא שייך לחב"דניקים. הוא לא שלי או שלך. הוא של כולנו. של כל עם ישראל.

בחסידות מובא ששמחת תורה הוא "מועד כללי" שמשפיע על השנה כולה, לכן הדגשת הגאולה והמשיח בשמחת תורה נמשכת לכל השנה כולה. העבודה, עבודת החג, כי לכל חג עבודה משלו, צריכה להיות חדורה בעניין של גאולה. יהודי בשמחת תורה שמח עם התורה בשמחה כה גדולה והיא צריכה ללוות אותו לכל שאר ימות השנה, בדיוק כמו שמחת הגאולה בה נשמח בבוא משיח צדקנו.

את יום הכיפורים חתמנו במילים ה' הוא האלוקים. ואת שמחת תורה אנחנו פותחים במילים אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". זה לא שיש שני עצמים שונים: יהודי שלומד תורה ומקיים מצוות ואלוקים. לא! אין עוד מלבדו! כל העולם, גם העסק ודרישותיו, הכל רק אלוקות. כאשר אדם מכניס לראש שלו שאין דבר מלבד ה' יתברך, כשרגעי החול שלו ספוגים בקודש, בציפייה לגאולה, כל מציאותו ועניינו היא "לשמש את קוני".

אני אוכלת, כי אני צריכה כוח לעבוד את ה'. אני ישנה כי אני צריכה כוח לעבוד את ה' ואני משקיעה כוחות ואנרגיה בעסק שלי כדי לקיים את רצון ה'. זו כל מציאותי. לשמש את קוני. זו כל הווייתי להיות חלק בלתי נפרד מה' יתברך. יהודי ואלוקות הם דבר אחד.

בשמחת תורה רוקדים עם ספר תורה סגור. איזה עניין יש לנו בספר סגור? הרי אנחנו שמחים עם מה שיש בתוך הספר, עם חכמתו של הקב"ה, מדוע לא רוקדים עם גמרות פתוחות? הריקוד הזה נועד לסמל שהתורה הקדושה, מקור חיותנו, שייכת לכולם. לכל יהודי בכל דרגה שהיא, בין אם מדובר בתלמיד חכם נערץ ובין אם מדובר בילד קטן שעדיין לא הגיע להבנה והשגה בתורה. ובאותו עניין, גם הגאולה הקרבה שייכת לכולם ולא משנה באיזה מעמד ומצב הם נמצאים. חג שמח!

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו | http://www.miri-mychoice.co.il/

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.