המשפטן האמריקני הבכיר: רק הבוחרים יכריעו את עתידו של נתניהו

המשפטן היהודי-אמריקני הבכיר פרופ' אלן דרשוביץ' מתריע במאמר שפרסם, מפני הסכנה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי שטומנות בחובן ההחלטה לחקור את ראש הממשלה נתניהו בפרשיות 1,000 2,000 ו4,000

המשפטן היהודי-אמריקני הבכיר פרופ' אלן דרשוביץ' מתריע במאמר שפרסם, מפני הסכנה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי שטומנות בחובן ההחלטה לחקור את ראש הממשלה נתניהו בפרשיות 1,000 2,000 ו4,000. המשפטן הבכיר קורא במאמרו להותיר לציבור לשפוט בקלפי האם הוא מרוצה מהמדיניות של ראש הממשלה נתניהו. "בפעם אחרונה שביקרתי בישראל לרגל פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים, הופתעתי ממספרם הגדול של האתגרים הניצבים בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומאופן התמודדותו איתם. נתניהו מתמודד עם אתגרים אלה ועם אחרים שצצו בתקופה האחרונה – לרבות אתגרים פוליטיים מבית – בקשיחותו ותבונתו האופייניות ובדאגה מתמדת לביטחון ישראל".

"מה שראוי במיוחד לציון הוא שנתניהו עושה כל זאת בעודו מתמודד עם כמה חקירות פליליות. הסוגיה שבמרכז חקירות אלה נראית טריוויאלית על רקע המשברים הקיומיים שישראל מתמודדת איתם.

החקירה הראשונה, תיק 1,000, עוסקת בסיגרים ושמפניה שנתניהו קיבל מחברים קרובים. הכול מכירים בכך שמותר לחברים להעניק יין וסיגרים לחבריהם, אפילו אם המקבל הוא ראש ממשלה. ההאשמה היא שנתניהו לקח יותר מדי מתנות כאלה והחזיר יותר מדי טובות בתמורה. אבל כמה יותר הם יותר מדי? החוק אינו קובע.
החקירות האחרות (תיקים 2,000, 4,000) מציבות סכנות גדולות אפילו יותר למשילות דמוקרטית ולחירויות האזרח. החקירה השנייה כוללת שיחות שהוקלטו על ידי עוזר של נתניהו בין ראש הממשלה למוציא לאור של עיתון ישראלי, ואילו תיק 4,000 מתמקד בקשרי נתניהו, בהיותו שר התקשורת, עם טייקון תקשורת ששלט באתר חדשות ישראלי גדול. בשני התיקים, ראש הממשלה נחקר ביסודו של דבר על ניסיון לכאורה להשפיע על התקשורת – שיש לה היסטוריה ארוכה של תקיפת נתניהו ומשפחתו – שתהיה הוגנת יותר.

יוצא שנותרנו עם בירור המניעים: בתיק ידיעות האחרונות, האם מוזס ניסה להבטיח את תמיכת ראש הממשלה בחקיקה באמצעות הבטחה להפסיק או לצמצם את התקפות התקשורת? האם מוזס האמין שראש הממשלה אכן ישנה את התנגדותו העזה לחקיקה ויתמוך בה בעוז? האם נתניהו באמת התכוון לשנות את התנגדותו לתמיכה, או שהוא פשוט היתל בו, כפי שפוליטיקאים נוהגים לעשות? האם ראש הממשלה אכן האמין שהמו"ל ישנה את היסטוריית התקיפות הארוכה שלו ויעבור לתמיכה? אם נתניהו האמין שהוא עושה משהו פלילי בדיון על נושאים אלה, מדוע הוא וידא שראש המטה שלו אז יקליט את השיחות בתיק ידיעות ולא ימחק את ההקלטות? בתיק ואללה, השאלות דומות, וכרוכות בספקולציות על הלוך רוחם של המשתתפים".

"זהו סוג השאלות שמוטב להשאיר לכותבים ולקוראים כאשר הם מחליטים למי להצביע ולאיזה כלי תקשורת לעשות מנוי. יחסי הפוליטיקה והתקשורת – ויחסי פוליטיקאים ומוציאים לאור – מגוונים, מורכבים ועדינים מכדי להיות מושא לידו הכבדה של המשפט הפליל.

פוליטיקאים מצביעים פעמים רבות – ביודעין או שלא ביודעין – גם כדי להבטיח לעצמם סיקור תקשורתי אוהד ותוצאות אנוכיות אחרות. במקרים רבים, כתבה שפרסם כתב, עורך או מוציא לאור מחושבת גם במידה מסוימת לקדם אינטרס עצמי – כלכלי, פוליטי, או מקצועי. הסמכת תובעים לחקור מניעים מורכבים אלה משולה להסמכתם להפעיל פיקוח בלתי דמוקרטי על מוסדות מכריעים של הדמוקרטיה.

חישבו על הצעת חוק ישראל היום הנמצאת במוקד תיק 2,000. יותר מארבעים חברי כנסת תמכו בחוק, למרות הבעייתיות החוקתית הברורה שלו, שעליה כתבתי. האם כולם עשו זאת ממניעים אלטרואיסטיים לבדם? או שמא כמה מהם לפחות הניחו לפחד מפני סיקור שלילי או לתקווה לסיקור חיובי בידיעות אחרונות – הנהנה העיקרי מהחוק המוצע – להטות את כף המאזניים לצד תמיכתם? האם יש להסמיך את התביעה ואת המשטרה לחקור בשבועה כל חבר כנסת שתמך בחוק, לבירור מניעיה או מניעיו? האם יש להסמיך אותם לחקור עיתונאים שפרסמו בהמשך דיווחים חיוביים על תומכים אלה?

זהו "מצעד האימה" העלול להתחולל בעקבות החקירות הנוכחיות של ראש הממשלה והמוציאים לאור. חברות התקשורת יבקשו להשפיע על השיח הפוליטי המשפיע על השורה התחתונה שלהם, ובה בעת ידווחו על כך.

במקרים מסוימים, הצבעה בעד תזכה בסיקור חיובי, והצבעה נגד בסיקור שלילי. זהו טבען של הפוליטיקה ויחסיה עם מוסדות אלה המדווחים עליה – כך היה תמיד וכך יהיה תמיד. "שמור לי ואשמור לך" הוא תופעה ישראלית כמו פלאפל ואמריקנית כמו עוגת תפוחים.
למצביעים ולקוראים יש זכות, אולי כוח, לקדם יותר נראות ונשיאה באחריות של מאלה שהם מצביעים עבורם או קוראים/צופים בחדשות שהם מפרסמים. אבל אל למשטרה ולתביעה לרמוס ברגל גסה את מערכת היחסים המורכבת ופרועה שבין הפוליטיקה לתקשורת, למעט במקרי שחיתות כספית ברורה וחד-משמעית, הרבה מעבר למה שנטען בתיקים אלה.
לפיכך, הניחו לנתניהו להמשיך בעבודתו החשובה. אם הישראלים אינם אוהבים את מעשיו, הם יכולים להצביע נגדו. אם לא מוצא חן בעיניהם דיווח חדשותי בעיתון או אתר חדשות מסוים, הם יכולים לבחור באמצעי תקשורת אחר. אבל הפללת מחלוקות פוליטיות אלה פירושה סיכון הדמוקרטיה וחופש העיתונות".

 

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.