הנאום לא יספיק / נדב פרי

לציבור אכפת מיוקר המחיה ומהחינוך, ופחות מאיראן, לכן הנאום המדובר בקונגרס יצליח – אולי – לבלום את הנסיגה שחלה במעמדו של נתניהו אבל לא לספק לו תמונת ניצחון

בסך-הכול זה אמור היה להיות עוד רגע, אחד מיני רבים במערכת בחירות ארוכה. שלוש דקות של מלל שהן חלק ממעיין נובע ומפכה של הצהרות ודיבורים בימי קמפיין. בנימין נתניהו ביקש רק להתייחס לדוח מבקר המדינה על כשלי הדיור. זה הכול, רק כמה מילים מול המצלמות בסופו של דוח שמאיר באור עגום את מבחן התוצאה של שתי ממשלותיו האחרונות.

ואז קפצה לו איראן. נתניהו יכול היה לעמוד מול הצלמים, להכיר באחריותו לכשלים שנתגלו בדוח ולהבטיח לתקן – אבל הוא איננו איש שנוהג להכיר באחריות לכשלים (אלא אם הם נעשו בזמן ממשלת אולמרט). למצער הוא גם יכול היה להסתפק ב-78 המילים המינימליסטיות והמדודות שאותן הקדיש בהצהרתו לממצאי המבקר "נלמד וניישם, נפעל ונתקן" – ותו לא. אבל אז קפצה איראן, ואיתה קפצו גם "החיים עצמם".

כי זאת יש להבין: מחירי הדיור, הזכות לדירה, יוקר המחיה ושאר בעיות היומיום הם לא החיים עצמם. הם הלוקסוס, הפריבילגיה של דור התפנוקים, שלא ייבש ביצות ולא גירש את הבריטים. דור התפנוקים שמעז לפנטז על איכות חיים (דהיינו, הזכות לרכוש קורת-גג) בעוד שראש-ממשלתו עסוק בחיים עצמם.

והחיים עצמם, למי שלא ידע, הם איראן. אלה החיים. אם לסכם, זו פחות או יותר העסקה שמציע נתניהו לציבור רגע לפני שהוא מבקש את אמונו בפעם הרביעית: אני אדאג שלא תמותו (ע"ע "החיים עצמם"), ובכל מה שנוגע ליתר, הבה נקווה לטוב.

כשרקח נתניהו לפני מספר שבועות את תוכנית "הנאום בקונגרס" יחד עם שגרירו האישי בוושינגטון, רון דרמר, הוא ודאי ראה לנגד עיניו תמונת ניצחון. מסוג התמונות שבוששו להגיע בקיץ האחרון במלחמה מול חמאס. כעת, בינות לחברי הקונגרס המריעים, מבקש ראש-הממשלה לצרוב בתודעת הישראלים את יתרונו על פני כל היתר. שהרי מי עוד יודע להתבטא כך באנגלית, בוז'י? ולמי מוחאים כפיים כל-כך הרבה פעמים, לציפי?

אלא שמה שצריך להטריד אותו זו האפשרות שיותר משתיצרב בתודעתם תמונת הנאום בקונגרס תישמר בזיכרונם תגובתו לכשלי הדיור, וההבחנה המאולצת שעשה בין קשיי הדיור ויוקר המחיה לבין "החיים עצמם".

הנה צרור ידיעות ודיווחי חדשות בולטים שפורסמו ביממה וחצי שחלפו מאז המריאו גלגלי המטוס של ראש-הממשלה מהמסלול בנמל בן-גוריון: עומסים חמורים בבתי-החולים, שביתה בקווי אגד, מאהל חדש ברוטשילד, עובדי כיל מגיעים להפגין בתל-אביב, וכמובן: סרטון השוקולד התורן של הישראלי המכוער, והפעם הבריונים הדוחים מהמלון באילת.

יש רק דבר אחד משותף לכל האירועים הללו – אין להם עניין וחצי-עניין עם פרויקט הגרעין האיראני. וזה רק לקט ידיעות אחד מתוך יום אחד. אם תחברו את היום הזה לשאר הימים שחלפו בשלושת החודשים האחרונים, מאז שהוחלט על הקדמת הבחירות, תקבלו הרבה דיווחים, הרבה סקנדלים ומעט מאוד איראן.

אם ניקח את כלל הסקרים שנערכו בקמפיין שבהם נשאל הציבור על הסוגיות שיקבעו את הצבעתו בבחירות הללו, נקבל הרבה "יוקר מחיה", הרבה "רווחה ובריאות וחינוך", ומעט מאוד איראן. מחיאות הכפיים בקונגרס לא יזיקו לנתניהו. ייתכן שהנאום יצליח פה ושם לשכנע כמה סנאטורים, חברי בית-נבחרים או סתם אמריקנים מהיישוב בחומרת ההסכם הנרקם בין איראן לבין המעצמות.אבל ספק אם יהיה בזה די כדי להבטיח ניצחון בבחירות.

השבועיים-שלושה האחרונים לא היטיבו עם נתניהו. דוח המבקר על הוצאות הבית, גל הפרסומים שבא בעקבותיו, והדוח על הדיור – כולם שחקו אותו עד דק. נאום מוצלח בארצות-הברית יוכל אולי לעצור את הסחף שחל במעמדו, אבל יהיה לו קשה להסיר מסדר-היום את הסוגיות האחרות שעלו כאן במערכת הבחירות, סוגיות שנוגעות לאיכות החיים, רחמנא ליצלן, ולא רק לחיים עצמם.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.