"הנזק לתשתיות של עזה חסר תקדים – מיליארדי דולרים"

ילמדו לקח? תושבי עזה ששבו לבתיהם נדהמו לגלות את מימדי ההרס והחורבן שהביא עליהם חמאס. בכירה בצלב האדום מספרת על ההווה האיום ברצועה ועל העתיד העגום.

"היקף הנזק לתשתיות בעזה חסר תקדים ויידרשו מאמצים 'הרקוליאניים' כדי לתקנו", כך מעריכה היום שרה בדאי, האחראית על התשתיות האזרחיות ברצועה מטעם הצלב האדום.

גורמים באו"ם העריכו אתמול את היקף הנזק שנגרם לבתים ולתשתיות ברצועת עזה במהלך הלחימה הקרקעית והפצצות חיל האוויר ב-5 מיליארד דולר. הסכום הזה מבוסס על נתונים שמסר חמאס ולפיהם כעשרת אלפים יחידות דיור ברצועה נחרבו לחלוטין ועוד 30 אלף ניזוקו קשות.

"אנחנו עדיין לא יודעים מה ההיקף המלא של הנזק. מדובר במיליארדים, אבל כל ניסיון לתת אומדן כספי בשלב זה יהיה לא רציני", אומרת בדאי, העומדת בראש מחלקת ההנדסה האזרחית של שלוחת הצלב האדום. לדבריה, "מה שכבר ברור הוא שמדובר בנזק העולה בהרבה על מה שקרה בסבבי הלחימה הקודמים".

הפגיעות החמורות ביותר בתשתיות הן במערכות המים, הביוב והחשמל. תחנת הכוח היחידה של הפלסטינים הפועלת במרכז הרצועה נפגעה לפני שישה ימים במהלך הלחימה.

"אנחנו מעריכים שייקח כמעט שנה להחזיר את התחנה לפעילות", אומרת בדאי, "הבעיה העיקרית היא שמכלי אחסון הדלקים שלה הושמדו לחלוטין". כמו כן מושבתים שמונה מעשרת קווי המתח הגבוה מישראל (בהספק כולל של 120 מגוואט), שבאמצעותם מספקת חברת החשמל חשמל לתושבי הרצועה. המקור היחיד שעדיין מתפקד כרגיל הוא מצרים, שמספקת לאזור רפיח שבדרום הרצועה כ-30 מגוואט.

צריכת החשמל של עזה מגיעה בשיא הביקוש לכ-400 מגוואט (לעומת 11 אלף של ישראל והרשות הפלסטינית – ע"ב). תשתיות החשמל שפעלו ברצועה לפני "צוק איתן" הצליחו לספק רק כ-200 מגוואט – מה שאפשר לתושבים לצרוך חשמל רק 6 שעות ביממה.

לצד המוני העניים, חיים בעזה גם לא מעט בעלי אמצעים שמחזיקים בבית גנרטור פרטי. "לאחד השכנים שלי יש גנרטור בבית שמפעיל גם משאבת מים ומתקן סינון", מספרת בדאי, "אבל הבעיה הגדולה היום היא המחסור בדיזל. השכן שלי שילם 100 דולר תמורת דלק שהספיק להפעלת הגנרטור לשעתיים".

תחנת הכוח הפלסטינית, הנמצאת ליד מחנה הפליטים נוסיראת, היא בעלת הספק של כ-120 מגוואט, אך בשל חוסר הכדאיות הכלכלית בהפעלתה היא עבדה לפני "צוק איתן" רק במחצית התפוקה. "התחנה יכולה לפעול בגז טבעי או במזוט", אומרת בדאי. "גז טבעי לא מגיע לרצועה ומזוט היה מגיע בעבר דרך המנהרות ממצרים. מאז שהמנהרות נחסמו, הפלסטינים רוכשים את המזוט מישראל – זה מזוט הרבה יותר איכותי מהמזוט המצרי, אך הוא גם יקר פי שניים. התוצאה היא שעלות ייצור החשמל של התחנה היא 1.7 שקל לקוט"ש בעוד שהחשמל שמגיע מישראל נמכר ב-0.47 שקלים לקוט"ש. לכן הפלסטינים מעדיפים את החשמל הישראלי".

– מה גם שהם לא משלמים עליו.

"אני לא יודעת בדיוק מה קורה ביחסים בין הפלסטינים לחברת החשמל, אבל אני יכולה לומר שבתקופה האחרונה נעשה מאמץ גדול מצד PENRA ו-GEDCO (רשות החשמל הפלסטינית וחברת החשמל של עזה – ע"ב) להגדיל את שיעורי הגבייה. בהתחלה הם איימו להכניס לכלא את החייבים – אבל בתי הכלא ברצועה כבר מפוצצים לגמרי. ממש לפני 'צוק איתן' התחילו יוזמה אחרת, שבה אנשים משלמים על החשמל מראש, וזה היה די מוצלח. 30%-40% מהאוכלוסייה משלמת על החשמל, אבל כשיש 40% אבטלה אז ברור שקשה להגיע לשיעורי גבייה גבוהים. עלות החשמל שרצועת עזה צורכת עומדת בערך על 120 מיליון שקל לחודש, וההכנסות מהגבייה מגיעות ל-30 עד 40 מיליון. תעריף החשמל הוא בסביבות 0.5 שקלים לקוט"ש, כך שגם אם שיעורי הגבייה היו עומדים על 100%, עדיין ההכנסות לא היו מכסות את העלויות, שלא לדבר על רווח".

בעיית המים

הנזק לתשתיות החשמל של עזה פשוט יחסית לתיקון, לעומת הנזק שנגרם לתשתיות המים, שהן תת-קרקעיות ברובן. "הצלחנו להפעיל אתמול מחדש את אחת הבארות שמספקות מים לאחת השכונות, ומה שקרה זה שהרחובות באותה שכונה הוצפו במים בגלל שהצנרת הרוסה", מספרת בדאי. "בכל מקום שבו קרס בית נוצרו חורים ופגיעות בצנרת וזה יחייב כנראה להחליף את כל תשתית המים באותו אזור. הצלחנו לתקן פגיעה קשה בקו הביוב הראשי במחנה ג'באליה שגרמה להצפת בתים בביוב, אבל 3 מ-5 מתקני טיפול בשפכים עדיין לא מתפקדים.

– מה עושים אנשים שאין להם מים בברז או מתקן הפקה וסינון ביתי?

"קונים מים מסוחרי המים. גם מי שיש לו אספקת מים סדירה ישלם הרבה יותר: המחיר לקוב זינק מתחילת המבצע מ-25 שקל ל-60 שקל".

המחסור במי שתייה הוא בעיית הבעיות של התשתיות ברצועת עזה, שמקבלת את רוב מי השתייה שלה ממי תהום מקומיים וכמויות נוספות ממתקני התפלה קטנים. "קצב השאיבה מהבארות גבוה פי שלושה מקצב ההתמלאות שלהן", אומרת בדאי. "כבר היום אפשר לראות במים שמגיעים מבארות רבות משקעים עכורים בתחתית הדלי ויש בעיה הולכת ומחריפה של חדירת מי ים. ההמלחה היא בדרגות שונות, אבל למשל כשאני מתקלחת כאן, אני מרגישה שהמים מלוחים כמעט כמו מי ים".

בדאי, אזרחית קנדה, נולדה באפגניסטאן ונאלצה להימלט עם הוריה מהמדינה לאחר הכיבוש הסובייטי. המשפחה הגיעה לקנדה אחרי נדודים באירן ובפקיסטאן. לתפקיד הנוכחי בעזה הגיעה בחודש מארס השנה ונדהמה לדבריה לגלות שהפלסטינים הכפופים לה במשרדי הצלב האדום הם אנשים בעלי השכלה אקדמית מתקדמת מאוניברסיטאות מובילות בעולם. העובדה הזאת מסייעת לה לחוש אופטימיות. "אנחנו בצלב האדום נגייס לשיקום הרצועה את מרב המשאבים והאנשים ונזדקק לכל סיוע אפשרי, אבל אני יכולה לומר שהבוקר, בפעם ראשונה זה חודש, התעוררתי עם חיוך"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.