הנשים החרדיות שנלחמות על שוויון בכנסת

הן החליטו לקדש מלחמה נגד המפלגות החרדיות עד שאלה – אשרי המאמין – יכנעו ויכניסו נשים חרדיות לסיעות בכנסת, כחברות כנסת. 'ישראל היום' בכתבה מקיפה על הנשים החרדיות שבחזית המאבק

רחלי רושגולד לחשה לחברה שישבה לצידה, שתיתן לה את צרור המפתחות ששמרה עבורה בתיק. רושגולד (31) הרגישה שבקרוב מאוד היא עומדת לצרוח, ומאחר שהניחה שצעקות בהיכל בית המשפט העליון יביאו להוצאתה המיידית מהאולם, דאגה שלפחות יהיו בידיה המפתחות לרכבה. שתוכל לחזור הביתה.

כפעילה בעמותת "נבחרות" – ארגון נשים חרדיות הפועלות "למען ייצוג, שוויון וקול במרחבים הציבוריים בישראל", רושגולד אחראית לתחום החקיקה. לפני שבועיים וחצי ישבה בשורה הראשונה מול הרכב מורחב של חמישה שופטי בג"ץ, שדן בעתירה שהוגשה לפני שלוש שנים נגד מפלגת יהדות התורה, שתקנוניה המפלים מונעים מנשים להשתלב ברשימתה לכנסת, וכך שוללים את זכותן החוקית של נשים חרדיות להיבחר.

"בחודשים האחרונים הייתי מגויסת כולי למען הבג"ץ הזה והגעתי לדיון כשהלב שלי מדמם מכל המאבק שאנחנו מנהלות", היא מספרת. "עו"ד איל ינון, שייצג את יהדות התורה, הבהיר שכמו שאנחנו טענו וידענו מלכתחילה, אין מניעה הלכתית מנשים חרדיות לעסוק בתפקידים פוליטיים, אבל שמבחינת אורח החיים זה לא ראוי.

"הוא אמר: 'אני מנסה להסביר למי שלא חי את העולם הזה. אורח החיים החרדי רואה בָאישה מובילה, בעלת חשיבות עליונה יותר מהגבר, שהפעילות שלה, גם בנושאים פרטיים וגם בנושאים ציבוריים, לא צריכה להתבטא במישור הפוליטי. הדבר לא ראוי. זה עניין של אמונה. של תפיסת עולם, איך לחיות את החיים המשפחתיים והציבוריים. במערכת הפוליטית חופש הביטוי הופך לחופש הביזוי. הצורה שבה המערכת הפוליטית מתקיימת לא ראויה לאישה'.

"הוא סיים להציג את הנימוק המופרך הזה, הדיון המשיך, ואני הרגשתי שאני חייבת שישמעו אותי. אמנם דרך ארץ קדמה לתורה, אבל מבחינתי היה מדובר בפיקוח נפש. עתידי ועתיד הבנות שלי מוכרע לנגד עיניי, אני לא אשב ואשתוק".

אז היא המתינה עד שעורך הדין המלומד, יסיים את דבריו ואז, עם דמעות בעיניה, קראה: "סליחה שאני מתפרצת", אמרה, "אבל אין נימוק. אין שום נימוק. זה פיקוח נפש בשבילנו. אתם מדברים כאן על כל מיני טיעונים משפטיים. אני נמצאת בוועדות בכנסת בנושאים שלנו, ואין אף נציג חרדי שמייצג אותנו. דיונים על פגיעות, על תנאי העסקה של נשים חרדיות, אין לנו שום ייצוג. אני נמצאת כאן בשביל כל הנשים החרדיות, בשביל הבנות שלי ובשביל העתיד שלהן".

השופטים לא הוציאו אותה מהאולם. "הנשיאה חיות הקשיבה לי ואמרה: 'גבירתי לא תתפרץ ולא תדבר בלי רשות'. ואחריה ניגשה אלי מאבטחת ואמרה לי: 'אסור לצעוק באולם בית המשפט. את רוצה אולי שאביא לך כוס מים קרים?'"

  • • •

הזעקה של חברות עמותת "נבחרות" נשמעה היטב והתקבלה. שופטי בג"ץ הורו לנציגי יהדות התורה להשיב בתוך חודש אם בכוונתם לתקן את תקנון מפלגתם ולאפשר לנשים להתמודד, ולחלופין, למחוק כליל את הסעיף המפלה מהתקנון. מדובר בתקנון שמקורו במפלגה החסידית אגודת ישראל, שחברה ב־1992 למפלגה הליטאית דגל התורה, ויחד הרכיבו רשימה משותפת תחת השם יהדות התורה.

התקנון, שמשליך על הרשימה כולה, קובע כי "חבר מפלגה יכול שיהיה: כל איש יהודי בן 18 ומעלה, שומר תורה ומצוות. אישה תהיה זכאית להצטרף לנשי אגודת ישראל, אשר תהווה גוף נפרד, כמצוות ההלכה, הקשור ארגונית ורוחנית לאגודת ישראל".

תשובת יהדות התורה תינתן בעוד שבועיים. ייתכן שיחליטו לפעול בעצמם, וייתכן שיותירו את הדברים בידי שופטי בג"ץ. כך או אחרת, החלטת השופטים בדיון התקדימי מבהירה שמדובר בתקנון המפלה נשים. לכל החלטה שתתקבל יהיו השלכות רחבות בהרבה, שכן על שולחן בג"ץ מונחת עתירה דומה, נגד ש"ס.

הצעד שנקטו שופטי בג"ץ הוא נקודת הציון המשמעותית ביותר במאבקן של "נבחרות" ונוגע בלב ליבו של המניע ליציאתן לפעולה לפני יותר מחמש שנים. ועם זאת, עמותת "נבחרות" כלל לא נמנית עם רשימת העותרים. הן "עותרות צללים".

"לא העלינו בדעתנו שנגיע לבג"ץ", אומרת אסתי שושן (41), שהקימה את "נבחרות". "בג"ץ היה 'ביג נו נו'. החברה החרדית לא אוהבת את בג"ץ, בלשון המעטה. זה לא היה מוצא אחרון עבורנו, אלא לא היה מוצא בכלל. לכן אנחנו לא חתומות כעותרות. אנחנו שייכות לחברה החרדית ונוהגות כלפיה בכבוד".

שושן היא החלוצה שצועדת בראש המחנה, עוד מהימים שבהם המחנה מנה אותה בלבד. בסוף שנת 2012 הדרת הנשים בחברה החרדית גדשה את הסאה מבחינתה. חברה סיפרה לה על השפלה נוספת שעברה במהלך נסיעה ב"קווי מהדרין", קווי אוטובוס הפועלים ביישובים ובשכונות חרדיים. מקומם של הגברים בחלקו הקדמי של האוטובוס, והנשים נדרשות לשבת או לעמוד מאחור, גם כשמדובר בבני זוג.

בחירות 2013 כבר עמדו בפתח, ושושן פתחה את דף הפייסבוק "לא נבחרות, לא בוחרות", כשהמסר שלה הוא שנשים חרדיות צריכות להפסיק להצביע לש"ס וליהדות התורה, כל עוד הן מונעות ייצוג נשים ברשימותיהן לכנסת. במשך חודשים ארוכים היה מדובר במעשה אקטיביסטי של אישה אחת, "כי בדרך כלל צריך שתהיה איזו משוגעת שתתחיל לפעול", היא מחייכת.

שושן היא פרסומאית, קולנוענית ופובליציסטית, נשואה ואם לארבעה. נולדה בצפת, הבכורה בין 12 ילדים, וכמו כל בת בכורה חרדית, תפקדה מגיל צעיר כאמא קטנה. אביה הוא הרב אליהו ביטון, רב המועצה הדתית מרום גליל, כך שבבית היתה הקפדה דתית רבה. את לימודיה עשתה בסמינר וולף בבני ברק, נערה ממוצא ספרדי במוסד ליטאי נחשב ויוקרתי.

"אני מקבלת בכל יום שישי ברכה מאבא שלי, שאצליח בכל אשר אפנה", אומרת שושן על אביה. "גם אם יש לו השגות כאלה ואחרות, הברכה שלו מלווה אותי תמיד".

  • • •

מחאתה של שושן אמנם לא טרדה את מנוחתן של המפלגות החרדיות, אבל היא היתה האבן הראשונה שנזרקה לאגם ויצרה אדוות שקטות, שהפכו בהדרגה לסוערות. הפעילות התרחבה וקיבלה פנים וצורות חדשות, כמו גם חברות חדשות. לקראת בחירות 2015 זו כבר היתה קבוצת מחאה, שחברותיה הבולטות, נוסף על שושן, הן אסתי רידר אינדורסקי, רחלי איבנבוים, טלי פרקש ומיכל צ'רנוביצקי. כולן פעילות בולטות בזירה הציבורית, כל אחת בדרכה.

כינו אותן מטורפות וסכיזופרניות, יידו בהן בקבוקים כשחילקו עלוני מידע ברחובות בני ברק, אבל הן המשיכו בשלהן.

"בחירות 2015 היו טבילת אש גדולה", מספרת שושן. "היא נתנה לנו בוסט רציני והבנה שאנחנו עושות משהו נכון. דורכות על נקודה כואבת מאוד. עמדנו חשופות בצריח, חטפנו המון אש, והיה ברור שזאת נקודת אל־חזור. המפלגות החרדיות לא אפשרו נציגות נשים גם אז, אבל הנושא עלה על סדר היום".

קצת לפני הבחירות הוזמנה רידר אינדורסקי (45) להשתתף במפגש של "פורום דבורה", פורום נשים מקצועי לא מפלגתי, העוסק בתחומי מדיניות חוץ וביטחון לאומי. המארחת היתה אתי לבני, חברת הכנסת לשעבר ממפלגת שינוי, "המפלגה שכחרדית לימדו אותי לשנוא", אומרת רידר אינדורסקי. "דווקא היא ביקשה לתת מקום לכך שנשים חרדיות אינן מיוצגות וצירפה אותי לפאנל, שישבו בו תמר זנדברג, עליזה לביא, קסניה סבטלובה וענת ברקו.

"הדגשתי שם שהטענות שלנו מופנות גם אל המדינה, בין השאר אל רשם המפלגות, שמאשר תקנונים של מפלגות שבהן אפליית נשים היא מובנית, וכך מאפשר אפליה באשר היא. בקהל ישבה עורכת דין בשם תמר בן פורת, והיא ממש התעצבנה. מה שעצבן אותי הוא שרק היא מתעצבנת, מבין כל עורכות הדין שם. למחרת בבוקר היא קמה והגישה עתירה ציבורית לבג"ץ נגד יהדות התורה. פשוט כך".

בלי לפנות אליכן שתצטרפו?

"זו עתירה ציבורית. בן פורת טענה שכאישה, היא נפגעת מכך שיש תקנון שמפלה נשים בישראל. זה היה יכול להיות תקנון של מועדון ברידג', אבל על אחת כמה וכמה כשמדובר במפלגה במדינה דמוקרטית.

"במשך שנה וחצי היא ביקשה וביקשה שנצטרף לעתירה, בכל דרך שהיא. עם הזמן הצטרפו לעתירה גופים נוספים, ובהם מכון קונקורד בראשות פרופ' פרנסס רדאי ועו"ד אבינעם כהן כידיד בית המשפט, וכן 12 ארגוני נשים.

"לכולם היה חשוב לוודא שהם נרתמים לדבר שיש בו צורך ומשקף רצון קיים. לכן המעורבות שלנו עלתה עוד ועוד שלבים. קיימנו 'שולחנות עגולים' של נשים חרדיות, שפירטו מהם הצרכים, וכתבנו נייר עמדה חד־משמעי, שהוגש לבית המשפט והבהיר שלא מדובר בעתירה פטרונית חיצונית. בנייר העמדה הבהרנו עד כמה ההדרה הזאת פוגעת באינספור תחנות בחייה של האישה החרדית".

  • • •

וכך נכתב בנייר העמדה של "נבחרות": "יש רק קבוצה אחת שאינה יכולה לממש את זכותה הדמוקרטית לייצוג, ולכן קולה הפוליטי אינו נשמע וצרכיה אינם מיוצגים בהתאם: נשים חרדיות.

"במדינת ישראל יש אי הלימה מתמשכת בין הזכות האקטיבית לבחור ובין הזכות הפסיבית להיבחר. לנשים חרדיות יש כעת האפשרות לבחור בלבד, ונמנעת מהן הזכות להיבחר, אף במפלגות האמורות לייצג את צורכיהן.

"חוסר הייצוג והיעדר קול נשי חרדי קיימים לא רק בכנסת, אלא גם בכל מרחב ציבורי משמעותי וצומתי קבלת החלטות מרכזיים: לנשים חרדיות אין קול מוניציפלי, במיוחד בערים החרדיות, שבהן מתקיימות מועצות עיר שבהן מכהנים גברים בלבד כנציגי ציבור. בכך הן מודרות, הלכה למעשה, מכל מעגל קבלת החלטות והשפעה ציבורית.

"חוסר הייצוג משליך על מעמדן האישי והקהילתי של הנשים החרדיות בישראל, שמספרן כחצי מיליון, על תדמיתן העצמית ועל זכויותיהן הבסיסיות כאזרחיות המדינה. הוא מוביל לצמצום האפשרויות למימוש עצמי וכלכלי ולהדרה מתמשכת ממוקדי קבלת החלטות במגזר ובמדינת ישראל.

"אופני הפגיעה המתמשכים בנשים חרדיות הם רבים: הן מרוויחות כ־40-30 אחוז פחות מאישה ישראלית ממוצעת, והן סובלות מפגיעה מתמשכת וממוסדת בתנאי ההעסקה שלהן. אף שמדובר במגזר עם שיעורי עוני גבוהים, תלות גבוהה בקצבאות ובתמיכות ושיעור זכאות נמוכה לתעודת בגרות מקרב גברים ונשים כאחד, משאבי הממשלה הנוגעים לנגישות להשכלה גבוהה ולקידום תוכנות תעסוקה מופנים באופן כמעט בלעדי לגברים חרדים. נשים חרדיות אף סובלות מבעיות בריאות ייחודיות, ובהן שיעור תמותה גבוה מסרטן (בנשים) עקב גילוי מאוחר".

הן לא הסתפקו במסמכים ובשיחות. "התייצבנו לכל דיון", מספרת רידר אינדורסקי. "בכל דיון נכחו יותר ויותר נשים חרדיות, שותפות לפעילות שלנו".

שושן: "שופטי בית המשפט ציפו לראות בעיניים שלהם את הנשים האלה שנלחמים בשמן. אז ישבנו בכל הדיונים והסתכלנו לשופטים בעיניים. היינו שם, לא ויתרנו. אני משוכנעת לחלוטין שאלמלא ישבנו שם מתחילת הדרך, כתבנו, פרסמנו והענקנו את כל הרוח הגבית לעתירה הזאת, היה לה סיכוי רב להישאר הערת שוליים.

"הצפנו כל הזמן קולות מהשטח. נשים חרדיות סיפרו בכל הזדמנות עד כמה הן נפגעות בגלל היעדר הנציגות הנשית וחוסר הנגישות של הנציגות הגברית. במה מאשימים כל הזמן את הפוליטיקאים החרדים? בכך שהם מאוד מגזריים ואכפת להם רק מהמגזר ששולח אותם לכנסת. ואני אומרת: לא, ממש לא אכפת להם. הם מתעסקים בנושאים מאוד מסוימים, שמשרתים אותם בנקודות מאוד־מאוד מסוימות. גיוס, גיור, שבת, תקציבי ישיבות.

"משנת 2014 אנחנו מופיעות בכנסת בוועדות ובדיונים, בעיקר במסגרת הוועדה למעמד האישה. למשל, היה דיון על בריאות האישה החרדית. כל חברי הכנסת החרדים הוזמנו, אף אחד לא הגיע. למה? הרי זו החברה שלכם.

"הם לא באו, כי הם לא רגילים להתעסק בנושאים האלה, הם לא מבינים בנושאים האלה, והם לא מעוניינים להבין בהם. יש להם אצבעות שמצביעות להם אוטומטית בבחירות.

"אבל בסופו של דבר, הוועדות והדיונים האלה הם לא סימבוליים. שם נקבעים המדיניות, התקציבים, החוקים, המשאבים. שם הכוח, שם ההשפעה, ואין שם פה אחד של אישה כמונו, שמבינה הכי טוב את אורח החיים של האישה בעולם החרדי, וכל מה שאישה חרדית מתמודדת איתו".

הביקורת שלכן היא כלפי המדינה, שמאפשרת מצב כזה, וכלפי המפלגות החרדיות. מה עם הרבנים, שגם הם חלק מהמערכת הפוליטית?

רידר אינדורסקי: "יש לי הערכה עצומה וכבוד גדול כלפי גדולי ישראל, כלפי הרבנים. מורידים מכבודם כשגוררים אותם למשחק הזה, שמנוהל על ידי עסקנים ופוליטיקאים".

הרב עובדיה יוסף לא היה חלק מהמשחק הפוליטי?

שושן: "הרב עובדיה הוא כל כך גדול. דמות אדירה. אני גדלתי על הרב עובדיה. זה לא נכון שהוא היה מעורב במהלכים פוליטיים. נכון, הפנים שלו היו חלק מהקמפיינים של ש"ס, אבל היו פה גורמים אחרים שניתבו את הדברים. הרב עובדיה היה הדרך הכי קלה להביא מצביעים בלי להתאמץ.

"ב־2009, אחרי פרשת עמנואל (הפרדה על בסיס עדתי בין תלמידות ממוצא ספרדי לתלמידות ממוצא אשכנזי, שהיתה נהוגה במוסד בית יעקב בעמנואל, עד להתערבות בג"ץ שהורה לבטלה; נעמה לנסקי), פגשתי פעיל ש"ס ואמרתי לו: 'הפעם נראה לי שהמצביעים הספרדים יברחו מכם'. הוא אמר: 'אל תדאגי, לפני הבחירות נמרח את הרב עובדיה על פוסטר וכולם יבואו על ארבע'.

"גם אחרי שגדולי הדור הולכים לעולמם, זה לא מפריע לעסקנים להגיד, 'אבא מסתכל מלמעלה'. ממשיכים לעשות את השימוש הזה, את המניפולציה".

במהלך דרך החתחתים שעברתן לא נוצרו סדקים באמונה?

שושן: "אמונה שאין בה שאלות היא לא אמונה. המקום של האמונה אצלי מעולם לא היה שטוח ומובן מאליו. תמיד היתה מורכבות. תמיד שאלתי שאלות. אבל בסופו של דבר, אני חיה כחרדית ולא מעוניינת בחיים אחרים. אחרת, מייד הייתי משנה את חיי. את יודעת כמה חם להסתובב בפאה כזאת על הראש באמצע אוגוסט?"

רידר אינדורסקי: "אני פחות מערבת את אלוקים בשיח הזה. מדובר פה על פוליטיקה. על שיח מדינתי, מעל לכל.

"אני עברתי גירושים לא קלים מאבי בני. חמש שנים חלפו עד שקיבלתי גט, ולגדל ילד לבד, כאם חרדית חד־הורית, זה בוודאי לא פשוט. בתקופה הזאת הרבה חילונים שאלו אותי, 'איך את נשארת חרדית?'

"עניתי שהקב"ה לא קשור לעניין הזה. יש הרבה אנשים שמדבררים אותו, ואני מפחדת מאנשים כאלה, שחושבים שהם שומעים אותו, והכי גרוע – משתמשים בו. אני חרדית. זאת הזהות שלי. זאת מי שאני. האחיזה בזהות החרדית מאפיינת את כל חברות הארגון. כולנו חרדיות. אצלי שום דבר לא נסדק".

  • • •

רידר אינדורסקי גדלה בתל אביב, כתלמידת בית יעקב מופתית. בנה היחיד, ישראל נתן, לומד בישיבת אופקים, שבה "נכנסים כבוגרי ישיבה תיכונית והופכים לאברכים בני תורה".

היא גאה מאוד בכך שבנה הוא תלמיד ישיבה, אברך לעתיד. "בתקופת הקמפיין של 'לא נבחרות לא בוחרות' בשנת 2015 הוא חשש שלא יקבלו אותו לישיבה, בגללי. אבל קיבלו".

לפני כמה שנים נישאה בשנית, לעו"ד אברהם אינדורסקי, "ומאז אני גם 'סבתא מגדלת' לששת נכדיו של האיש שלי, בני השנתיים עד 14. בלי בן זוג תומך ומבין לידך, קשה לעבור את הדרך שאנחנו עוברות".

את אסתי שושן פגשה לראשונה לפני שנים. שתיהן כתבו לעיתון חרדי בולט, תחת שמות עט של גברים. לרידר אינדורסקי היה שם גברי ממש, שאותו היא לא חושפת. לשושן היה שם אמורפי, א. שושן או א. שושנה.

שושן היתה הראשונה לעזוב את העיתון, "מאסתי בהתחזות שמניעיה שוביניסטיים". לרידר אינדורסקי, כמפרנסת יחידה, היה קשה יותר. "אני חושבת שגם אם היו מבקשים ממני לכתוב טור תחת השם 'עזית הכלבה הצנחנית', הייתי נעתרת".

כיום היא דוקטורנטית למגדר באוניברסיטת תל אביב וכותבת את עבודת המחקר שלה בהנחייתה של פרופ' חנה הרצוג, מהראשונות ומהבולטות שבחוקרות המגדר בישראל.

"אותי לימדו בבית הספר שצריך להצביע למפלגה חרדית", היא מספרת. "זה מה שלומדים בבית הספר. בשנת 1988, כשהיה הקרע הגדול בין דגל התורה לאגודת ישראל, חברות שלי לכיתה היכו אחת את השנייה, התגוששו, מרטו את השערות. חסידות גור נגד ליטאיות.

"ביום ששתי המפלגות התאחדו לרשימה אחת והצליחו בבחירות 92' לפרוץ את אחוז החסימה ולזכות בארבעה מנדטים, היו ריקודים ברחובות. כמו בכ"ט בנובמבר. שחררו אותנו הביתה מוקדם מבית הספר. המפלגה מנצחת – זה הניצחון של כולנו. השולחן בכיתה, והלחם של הכריך, והחלון עם הווילון – הכל בזכות שליחי הציבור שנמצאים שם למעלה, בכנסת.

"היתה מורה בסמינר שלמדתי בו, שלימדה 'ידע עם', המילה המכובסת לאזרחות במוסדות החרדיים. היא אמרה בשיעור שהיא לא בטוחה ששליחי הציבור החרדים באמת מייצגים את כלל הציבור החרדי, הדברים התגלגלו מייד מפה לאוזן, והיא איבדה את משרתה. במקומה הכניסו את הכלה של הרבי מגור. במקום האישה שסטתה מהתלם, הביאו מישהי שדיבררה את מסרי המפלגה".

רחלי רושגולד מספרת כי במערכת הבחירות של שנת 2003, כשהיתה בת 16, חולקו לה ולחברותיה ללימודים בסמינר גור בירושלים רשימות ארוכות של שמות וטלפונים, "סוג של שיעורי בית. ההנחיה היתה לחזור הביתה ולטלפן לכל מי שמופיעים ברשימה, כדי לוודא שביום הבחירות יצביעו גימ"ל (יהדות התורה).

"זה החינוך שקיבלתי. הכניסו לנו טוב־טוב לראש שמדובר בפיקוח נפש. שאם גימ"ל לא תהיה חזקה, לא יהיו תקציבים לישיבות ולא יהיו תקציבים לחינוך ולא יהיה אוכל על השולחן. גימ"ל היא הפתרון לכל המצוקות.

"ביום הבחירות ב־2013 הייתי מאוד עסוקה, ולא הצלחתי להתפנות בשעה מוקדמת כדי להגיע לקלפי. לאורך כל היום נציגים של יהדות התורה לא הפסיקו להתקשר לבעלי דאז ולשאול אותו, 'מה קורה לאשתך? למה היא עדיין לא הופיעה בקלפי?'. יושב נציג של גימ"ל ומסמן מי הגיע להצביע. זאת חובה עליונה להצביע. בסוף היום התייצבתי מאחורי הפרגוד והכנסתי פתק של גימ"ל למעטפה. בלי שאלות".

  • • •

רושגולד, גרושה ואם לשלושה, היא אחות במקצועה ומתגוררת בשכונת הר נוף בירושלים. גדלה בבית המשתייך לחסידות גור, וכיום כבר לא מגדירה את עצמה ככזאת, אבל היא חיה חיים חרדיים ומגדירה עצמה חרדית.

בשנים האחרונות היא עוסקת בפעילות חברתית כאחת המנהלים של ארגון "לא תשתוק", ששם לו למטרה לטפל בכל הקשור לפגיעות במגזר החרדי. בימים אלה היא מסיימת את לימודי התואר השני בחוג ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן.

לפני כשנתיים הגיעה רושגולד לכנסת כדי להשתתף בדיוני אחת הוועדות, וכשחלפה ליד המזנון הבחינה בחבר הכנסת הוותיק משה גפני, יו"ר ועדת הכספים. "ניגשתי אליו ושאלתי אותו בנימוס אם אני יכולה לדבר איתו. הוא אמר לי שכל עוד הוא אוכל שם במזנון, אני יכולה לדבר איתו.

"התיישבתי ליד השולחן במרחק הראוי וסיפרתי לו על הפעילות הציבורית שלי, שאני משקיעה בה את כל מאודי בשנים האחרונות ב'לא תשתוק'. אמרתי לו: 'אני עוסקת בתחום קדוש וחשוב מאין כמותו, ואני מקווה שתסכים לעזור לנו'.

"גפני אמר: 'בכל השנים שאני במשכן הזה לא עסקתי בנושא הזה, ולא אעסוק בו. אצלנו הרבנים הם הכתובת לנושאים כאלה'. בזה הדיון נגמר, מבחינתו, ואני הרגשתי שנחת לי סלע של חמישה טונות על הראש.

"משום מה, עלתה נגד עיניי תמונת האופניים של אפרים, בני בן ה־10. בבחירות של שנת 2015 האופניים שלו הפכו למודעת פרסום ניידת של יהדות התורה, כמו אופניים של ילדים חרדים אחרים. הם כוסו לגמרי במדבקות של גימ"ל, מיוזמתנו ובשמחה. הכל למען התחזקות גימ"ל. תמיד.

"הצבעתי לגימ"ל כל החיים שלי, פעלתי למענם כמו שחינכו אותי, באופן עיוור. ופתאום אני מבינה שאין שם מי שדואג לי ומי שסופר אותי. אני מחוקה במפלגה שלי. אני לא רלוונטית, ויחד איתי כל הנשים החרדיות.

"יצאתי מהכנסת, וכבר בדרך לחניון התקשרתי לאסתי רידר אינדורסקי ואמרתי לה: 'אני איתכן, בכל ליבי ונפשי. עד היום לא הבנתי אתכן. לפני כמה דקות הכל השתנה. התמונה התבהרה לגמרי, ואני לא מתכוונת להניח לזה".

חברת כנסת חרדית היתה משיבה לך אחרת?

"אין לי ספק. כל הסיטואציה של פנייה לגבר היתה זרה לגמרי לנורמות שלנו. מחנכים אותנו להפרדה, לא לראות בגברים זרים כתובת לסיוע. אבל האבא או הבעל לא יכולים לפנות בשמנו או לפתור עבורנו כל דבר. אנחנו גם לא מעוניינות בכך ולא זקוקות לכך. בטח ובטח כשמדובר בפגיעות מיניות, באלימות, בנושאים שקשורים בבריאות האישה ובעוד אינספור תחומים נוספים. מעצם טבעה של החברה החרדית, חובה שתהיה לנשים נציגה במקום כל כך קריטי כמו הכנסת.

"בשנה שעברה פנה אלי חבר כנסת חרדי, לאחר שקיבל פנייה שנגעה לפגיעות בילד חרדי. הוא פנה אלי כדי שאעזור ואטפל במקרה הזה, שהיה חמור מאוד. טיפלתי בסיפור הזה בכל הכלים שיש לי כפעילת ציבור, בהתנדבות.

"אבל אם היתה חברת כנסת חרדית שפועלת במקביל אלי, עם כל מה שכרוך ביכולות שיש לפוליטיקאים, ועוד חברי הקואליציה, הייתי יכולה לעזור להרבה יותר נפגעים ונפגעות במגזר החרדי. הרבנים שאליהם כיוון גפני לא יכולים לשנות את חוק ההתיישנות, הם לא יכולים לשנות סעיפים בחוק העונשין, וממילא לא כל נפגעת מסוגלת לפנות לרב ולספר על פגיעה מינית שעברה".

  • • •

בשנתיים האחרונות, בפרט מאז הפכו לעמותה, מקיימות חברות עמותת "נבחרות" כנסים ואירועים, מתמקדות בשתדלנות בכנסת ונוכחות בדיוני הוועדות, ויוזמות מפגשים, חוגי בית ופרויקטים שונים, כמו המיזם "סינמאמע – אימהות יוצאות לסרט", שבו מוקרנים סרטים פמיניסטיים.

בסוף אוקטובר שעבר השתתפו שושן ורידר אינדורסקי בוועידה של האו"ם למניעת אפליית נשים. בשנה האחרונה הן הפעילו בשיתוף ויצו את תוכנית המנהיגות "הנבחרת", שבמסגרתה העבירו סמינר לעשרות נשים חרדיות כדי "לחשוף אותן למכלול האופנים שבהם הפוליטיקה נוגעת לחייהן, וכיצד הימנעות סבילה והדרה פעילה ממוקדי קבלת החלטות משפיעה על חיי היום־יום של נשים חרדיות", כדבריה של רידר אינדורסקי.

מי שעוד לקחו חלק בתוכנית הן פנינה טובין (36), נשואה ואם לחמישה, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בניהול, המנהלת חוגי כדורסל לנשים דתיות וחרדיות והיא בעלת מרכז למידה באנגלית ומורה לאנגלית; והילה לפקוביץ' (37), נשואה ואמא לשלושה, שהיא מאמנת אישית ומנחה בשיטת NLP ומורה לנערים בסיכון.

גם חסיה שיפמן (34) היתה אחת ממשתתפות התוכנית. היא חיה ונושמת את בני ברק, סטודנטית לתואר ראשון בתקשורת, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים וחברת מועצה באגודת הסטודנטים, נשואה ואם לשניים. את מייסדות "נבחרות" היא פגשה במפגש פוליטי, "שבו העזתי לומר בקול, בפעם הראשונה, שאני מתכוונת להגיע לתפקיד בכנסת, כי רק שם באמת אפשר לפעול ולהשפיע ולשנות מדיניות ולתקן עוולות".

סבא שלה, היא מספרת, היה מחלוצי החינוך העצמאי של אגודת ישראל. "כשהשם שלי נקשר במאבק של הנשים, הוריי ספגו הרבה ביקורת, איך 'נכדה של' מעזה לקום וללכת נגד. לא היה להם קל, וזה הוביל גם לכעס כלפיי, 'איך את עושה את זה ולמה'.

"ישבתי והסברתי שאני לא נגד, אלא בעד. אנחנו באות ממקום של עשייה חיובית. הבאתי להם דוגמאות לעוולות שחוות נשים חרדיות בגלל ההדרה מהמרחב הפוליטי והציבורי. אני חושבת שהם הבינו. לפחות הם לא מוחים בכל תוקף".

גם תרצה אסתרזון בלוך (38) חברה אל "נבחרות", בהדרגה. היא ירושלמית, נשואה ואם לחמישה. יועצת משפחתית במקצועה, שמלווה משפחות במצבי משבר.

"בשנת 2012 שמעתי על המחאה 'לא נבחרות, לא בוחרות' והרמתי גבה בנימוס. איזו אישה חרדית בכלל רוצה להיות חברת כנסת? אבל עם הזמן, זה הפך מאוד ברור שאנחנו צריכות ויכולות לתפוס את מקומנו בשולחן ההנהגה. שיש נושאים שנשים הן אלו שצריכות לטפל בהם.

"החיבור עם אסתי שושן ועם אסתי רידר אינדורסקי היה אך טבעי. זה היה כמו להגיע הביתה. נכון, גם אני חששתי שהן קיצוניות, לא־חרדיות והזויות, אבל גיליתי שזה לא כך. אנחנו חרדיות, אוהבות את הציבור שלנו ומעריכות אותו מאוד.

"חשוב להבין שנשים חרדיות הן חזקות וחכמות. אנחנו לא באמת שונות מהנשים החרדיות סביבנו, אנחנו פשוט אומרות בקול מה שכולן חושבות. מעולם לא נתקלתי בביקורת ישירה על מי שאני. שמעתי המון ביקורת עקיפה על ה'פמיניסטיות האלו'. אבל בעיניי, כל מי שמאמין שאישה היא אדם בזכות עצמו הוא פמיניסט.

"אני חושבת שיש בינינו המון נשים שיכולות לתפוס מקום כנבחרות ציבור. לנשים חרדיות יש יכולת מופלאה ללמוד דברים חדשים, לנהל קריירה ובית ולתמרן בין אינספור משימות כבר מגיל צעיר. יש לנו אמת וערכים, וגם ראייה רחבה של צורכי היחידה והחברה. יש לנו פוטנציאל אדיר שעדיין לא מומש".

במה תידרש לעסוק חברת כנסת חרדית?

שושן: "בקשת עצומה של נושאים. למשל, אפליה במקומות העבודה של נשים חרדיות. את יודעת שלוקחים להן, באופן גורף, מעשר קבוע מהמשכורת למען הארגון שבו הן עובדות? אני בעצמי חוויתי את זה בארגונים חרדיים שבהם עבדתי. או הלנות שכר של חודשים.

"נשים וגברים צעירים עם ילדים שצריכים להתפרנס, בלי מקצוע ובלי השכלה מתאימה, צריכים לשרוד מציאות קשה בעולם העבודה, שאין להם מספיק כלים להשתלב בו.

"גם החינוך החרדי הוא נושא עצום. רובו ככולו מתנהל דרך עמותות פרטיות, שלא מפוקחות על ידי המדינה, וגם זה מביא להרבה עוולות שפוגעות בחברה החרדית עצמה. יש בעיה קשה של נשירה ממוסדות החינוך החרדים. ילדים שנפלטים ממוסדות החינוך ולעיתים גם נזרקים מהבית, ומשם הדרך אל הפשע היא כמעט ישירה.

"ידיה של חברת כנסת חרדית יהיו מלאות. האמיני לי".

עדינה בר־שלום מקימה מפלגה בימים אלה. זאת לא בשורה טובה מבחינתכן?

רידר אינדורסקי: "עדינה היא חברה שלנו ותומכת במאבק שלנו, ואנחנו אוהבות ומעריכות אותה בכל ליבנו. אבל היא לא מקימה מפלגה חרדית, ממש לא. אין לה ולמפלגתה כל קשר למאבק שלנו. היא כנראה החרדית היחידה שם כרגע ומשמשת נשיאת המפלגה. כלומר, לא בטוח בכלל שהיא תהיה חברת כנסת.

"אני חוזרת ואומרת שגם אם יש חולצות נקיות בארון, זה לא אומר שאת החולצה המלוכלכת לא צריך לכבס. לא ייתכן שיהיו בישראל מפלגות שמדירות נשים. נקודה. לכן גם החברות החילוניות והדתיות, שפועלות נפלא למען נשים, הן לא הפתרון לעניין העקרוני שאנחנו נלחמות למענו. בואו לא נעשה למפלגות החרדיות ולמדינה חיים קלים ונסתפק במצב הקיים ועתיר האפליות".

התנגדתן להקמת מפלגת נשים חרדית, כמו "בזכותן" שהתמודדה בבחירות האחרונות לכנסת. למה?

שושן: "אני נגד רעיון של מפלגת נשים, בין אם חרדיות ובין אם לא. מגיע לנשים להיות חלק מהמנגנון הקיים והיציב. אין שום סיבה שהן לא יהיו חלק מהממסד הקיים, החי והמתוקצב".

רידר אינדורסקי: "מפלגת נשים גם לא תעבור את אחוז החסימה במציאות הקיימת, לא יעזור כמה נהדרת היא תהיה. בואי נהיה מציאותיות".

את מי אתן שואפות לראות כחברת כנסת?

שושן: "המאבק שלנו לא פרסונלי. זו לא תהיה אחת משתינו. אסתי כותבת את הדוקטורט, ואני עושה סרטים. כל אישה שתשתלב במפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, תהיה מקובלת עלינו ונברך על צירופה. תהיה מי שתהיה, בכל מקרה היא תהפוך לסמל ולפורצת דרך.

"אולי חברות הכנסת החרדיות הראשונות לא יחוללו מייד שינויים גדולים. לא תמיד הנשים הראשונות חוללו את המהפכים. אבל זה יקרה. לא בקרוב. אני אפילו לא בטוחה שננצח במאבק בימי חיי".

רידר אינדורסקי: "הי, הי, ודאי שבימי חיינו. אני אראה את זה קורה, על עקבים".

הכתבה פורסמה על ידי נעמה לנסקי במוסף "שישבת" של 'ישראל היום'

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הנחש וזנבו משל ונמשל

    הנחש וזנבו משל ונמשל
    ישעיהו ג' יב עמי נוגשיו מעולל, ונשים משלו בו; עמי מאשריך מתעים, ודרך אורחותיך בילעו. {פ}

    במשך אלפי שנים מאז נברא הנחש כמו כל ייצורי קדם ,הראש הוביל את גופו לכל פינה ולכל נקיק תחת אבנים ומאורות חשוכות ויצא משם לשלום.
    באחד הימים פנה הזנב לראש ואמר: מדוע כל הזמן אתה מוביל אותי? אולי פעם תן שאני יהיה זה שיוביל את הגוף?

    ענה הראש לזנב ואמר " שמע זנבי , לי יש עיניים ולך אין,אתה לא תצליח להוביל את הגוף מבלי שתביא עליו צרות.

    הזנב עמד על שלו,(כפמניסט מושבע) ואמר ,לא מעניין אותי,אני גם רוצה להיות מנהיג, עייף הראש מהבקשות החוזרות ונשנות של הזנב ונעתר להפצרותיו של הזנב ,ונתן לו להוביל את הגוף.

    החל הזנב לנוע אנה,ואנה, נפל מראש צוקים, נכנס לשדה קוצים וברקנים, בסוף היום כל כולו היה חבול ושותת דם,ללא אוכל, וללא מים,נפל לתוך בור,ולא יכול היה לצאת ,באין ברירה פנה לראש ובקש שיקח את התפקיד חזרה.

    אמר הראש לזנבו, אמרתי לך כבר קודם, שאתה רק תביא עלינו צרות צרורות, אתה לא מסוגל,ותפקידך הוא רק ללכת אחריי,לאחר מאמצים קשים הצליח הראש להביא את הגוף עם זנבו לחוף מבטחים,ולהמשיך כמנהגו להוביל את הגוף.

    כיום הנשים שהן מיעוט רעשני, חושבות לקחת הגמוניה שהיתה מנת חלקם של הגברים,מאז ברא ה' שמים וארץ,ועד למאה האחרונה ,רוצות לקחת את ההגמוניה מהגברים בשם הפמיניזם המשכיל כביכול,ולנהל תפקיד שיועד לגברים,והגברים יטפלו בתינוקות.

    אך הצרה תהיה כמו הראש וזנב הנחש,שיובילו אותנו לצרות שלא יוכלו לאחר מכן לתקן אותם.

    חוץ מהרס התא המשפחתי,הרס ביטחוני וכלכלי, חינוך ילדים, הן לא יביאו מאומה,מלבד ג'ובים לעצמם כדי להרוויח כסף לקניית בגדים ותכשיטים.

    ארור יהיה היום הזה בו הזנב הנשי יהיה לראש,זה יהיה דומה לטיפש שנהיה ראש לאריות.

    בן ציון ישורון |
    הגב
  2. אלה נשים חרדיות שמקדשות שם עצמם ואינן מקדשות שם שמים

    אם כך שבנותיהן תתגייסנה בניהן יתגייסו ואת ההלכה ישנו.
    על זה אמר שלמה "אשת חייל! בנתה ביתה,ואיוולת! בידיה תהרסנו"
    האקדמיה הפכה אותן לנשים דתיות לאומיות.
    הפוליטיקה כלל לא מתאימה לדתיים וחרדים
    כי הכנסת היא עולם של לצים, מה לנשים לשבת עם עדת נואפים ורודפי נשים.
    אוי ליום ואוי לעם שנשים יעמדו בראש.

    ישורון |
    הגב
  3. כאילו מייצגות את הנשים החרדיות

    הרי הנבלות הללו הריצו רשימה לכנסת במימון אותם רפורמים וקיבלו קולות בודדים (באזורים חילוניים בלבד)

    מוישע |
    הגב
  4. למי שלא ראה ראת סירטון ניקוי הראש של ארגון חותם נגד הקרן לישראל חדשה

    כל הנשים הקיקיוניות הללו נראות ממש תמימות אבל מאחוריהן ניצבים גופים עתירי ממון כמו הקרן החדשה לישראל, שכל מטרתה לעקור את היהדות והיהודים מארצנו הקדושה רח"ל,

    חיים |
    הגב