בסתר המדרגה / הסופרת רבקה גלאי על שכנים ו"אחווה" בעיר הקודש

בין מבצע למשנהו, מתפתחת לה "אחוות שכנים". כל אחד ומצוקותיו, כל אחת ושיגיונותיה, איך זה הסתיים (או שלא), נדע כשתנוח עלינו כיפת שלום. הסופרת הידועה רבקה גלאי, בטור מחויך על יחסי שכנים בתקופות קשות:

אין זה סוד כי חדר המדרגות בבניין השמאלי ברחובנו, הוא המקום הכי טעון בשכונה. לא. לא בגלל האזעקות והבומים. זה התחיל הרבה לפני כן. על כן, כשפרצה הסירנה מחרישת האוזניים והניסה את דיירי הבניין מבתיהם – מבצריהם – אל חדר המדרגות החשוף, נצפו שם כמה מבטים יוקדים, כל כך יוקדים, אפילו יותר מאשר "מבטו" היוקד של טיל כיפת ברזל הדולק אחר טרפו, שמגיע היישר מחאן יונס.

הכל פרץ כאשר הפרידמנים, רצו להוסיף חדר, (כמובן חדר ממ"ד), בזמן מבצע עמוד ענן. אבל השוורצמנים הודיעו להם חד משמעית, שזה יסתיר להם כליל את הנוף הפסטורלי של יירוטי כיפת ברזל שהם נעשו מכורים אליו.

אל הטיעון המוחץ הזה הצטרפו גם הווייסים, וחסל סדר בניית ממ"ד כתוספת לדירה. אך המתחים לא הסתיימו בפרשה זו.

הגולדקנופים, שהוכתרו פה אחד כאוחזים בתיק וועד הבית מאז שנת אלפיים ושמונה, שמשו בתפקיד ביד רמה. גולדקנופ ורעייתו הנכבדת, נגשו לתפקיד בכובד ראש וברצינות רבה. הם דרשו בתוקף לפנות את כל החפצים מן המקלט, אך נתקלו במבטים אטומים. לכולם היו נכסים חשובים במקלט. ובאין לדיירים פינת אחסון אחרת, בשל צפיפות הדיור בתוך הבתים, היה המקלט המקום היחיד האפשרי לאיחסון. לא הועילו התרעות, לא פעלו איומים של הלשנה לפקחי העירייה. כל אחד התבצר בעמדתו ובפינה שכבש לו במקלט. מי לצורך ספה נוסטלגית שירש מהסבתא, מי לצורך עמודון מיתולוגי, ומי לצורך הכנת יין לפסח.

המהומה שככה מעט בין עופרת יצוקה לעמוד ענן, אך התגברה ביתר שאת בין עמוד לצוק. ועכשיו תפחה לממדי שיא.

כשהתאספו כולם במדרגות עם פרוץ האזעקה הראשונה, תלה בהם גולדקנופ, מבט המכריז: "אמרתי לכם!" והחרתה החזיקה אחריו אשתו גולדקנופית. לדעתם, היה צורך דחוף לצייד את המקלט בכיסאות פלסטיק, במי עדן ובטרנזיסטור פלוס
בטריות רזרווה, כדי להתעדכן בבשורות איוב. היות שהגולדקנופים נכשלו במשימת ההסברה שלהם, אי לכך ועקב זאת נאלצו דיירי הבניין להצטופף כעת בסתר המדרגה.

לכבוד צוק איתן, הגיעו אורחים למשפחת פדרמן, מהקומה השנייה. הבת נחתה אצלם ישר מאשדוד הנצורה, היא, טפה וצאנה. הדיירים ישבו איש על מדרגתו.

דממה מתוחה שררה במעלה המדרגות. מישהו שישב בסתר המדרגה העליונה, הכריז: "אוהו, יש מטח רציני!" הבת האשדודית של הפדרמנים, הזדעקה ושאלה באידיש: "וואס איז דאס א- מטח?" (מה זה מטח?). ומבט מבוהל וחרד שכן במעמקי עיניה התמות.

בינתיים נשענה האשדודית בכל כובדה על הדלת של שוורצמן, כשהעולל התורן, הכי קטן בינתיים, חבוק חזק בידיה. והיא מקרינה ישיר ממנה אליו את כל הפחדים שבעולם. ובדיוק באותו רגע, החליטה השוורצמנית, להצטרף למסתור המאולתר בחדר המדרגות ופתחה בהינף את דלת ביתה.

האשדודית, מבוהלת עד אימה, חוששת לחייה ולחיי ילדיה, בטוחה שהבומים השיגו אותה כאן במסתרים, נפלה פנימה לתוך הסלון של שוורצמן. מי יודע אם זה לא המטח הזה שהיא עדיין לא יודעת מה טיבו… היא הייתה מבועתת. העולל פצח ביבבה רמה שהחרישה אפילו את קולות הנפץ האדירים. השוורצמנית, נסוגה בבהלה הביתה, פוחדת שהנה הלגיון הערבי, הגיע לתוככי עיר הקודש. האשדודית, התיישבה לבסוף, מתנשמת ומתנשפת. היא מלמלה לעצמה שוב: "וואס איז דאס א- מטח?" לשווא, ניסתה להרגיע את הבכיין. אם לא הייתה מתביישת הייתה מצטרפת לבכיו. פעם אמרו לה שבכי משחרר.

כשהסתיימו מטחי הכבוד של הכיפה, לא המתינו הדיירים אפילו דקה אחת נוספת, ועברו על צו מפורש של פיקוד העורף, לשהות עשר דקות מינימום בסתר המדרגות.

עשר דקות במקום טעון כל כך?? בלתי אפשרי! עדיף להיות במקום מלחיץ פחות, בתוך הבית. למרות שקירותיו חשופים לטילים. מה שיותר גרוע מטיל – זה חץ רושף ממבט עוין.

ויתר הסיפורים מחדר המדרגות בבניין השמאלי ברחובנו, יגיעו לאחר הרגיעה (לכשתבוא) וההתארגנות לקראת הצוק הבא. ועל זה אפשר לסמוך על חמאס. אז אפשר להמשיך לריב. הם עוד ישובו.

עד אז, אולי, מישהו ימציא את כיפת השלום.

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. מה לעשות, אצל אחינו המזרחיים יש חמימות משפחתית בין השכנים ולא ניכור ואיבה כמו אצל האשכנזים:)

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. שוורצמנים,פרידמנים,גולדקנופים… בעולם של הגב גלאי אין מזרחיים?? הגיזענות הטהורת פורצת לפעמים במקומות ה"תמימים" ביותר כמו בסיפור פשוט המשקף חיים של אנשים בבועה לבנה…

    תור הזהב |
    הגב