הסיפור על גאוות הטיטאניק ששקעה במצולות

פרשת בא: הסיפור על גאוות הטיטאניק ששקעה במצולות, וגם בית ספר לטיפול במידת הגאווה

פרשת בא
"בית ספר לטיפול במידת הגאווה"
ישנה מידה רעה עד מאוד ושמה "הגאווה" והיא מידה שצריכה טיפול מהשרש כי היא הורסת כל חלקה טובה בקן המשפחתי בין בשלום הבית ובין בחינוך הילדים. במאמר שלפנינו נראה עד כמה הקב"ה משפיל גאים עדי ארץ וניקח מוסר השכל לחיים!
הנה בפרשת השבוע שולח אלוקים את משה כדי להתרות בפרעה הרשע לשלח את בני ישראל מארצו. משה ואהרון נכנסים אל פרעה ואומרים לו "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹוקי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" ומפרש רש"י על פי התרגום "עד מתי אתה ממאן להכנע מפני… שלח את עמי ויעבדוני. ופירוש לענות- אינו מלשון עינוי אלא מלשון עניות. עד מתי אתה לא מוכן להיות כעני השפל מפני. נתאר לעצמינו שאלוקים מגיע לנשיא רוסיה "פוטין" ראש המעצמה הגדולה הזו ומבקש ממנו להיות כמו עני ולהכנע… כיצד דורש אלוקים מפרעה הגדול להכנע? אלא ודאי שכלפי ה' יתברך אף אחד לא יכול להתגאות ויותר מזה! מי שמתגאה, מקבל בית ספר וה' משפיל אותו עד למטה כמו שעשה לפרעה. הנה פרעה היה עושה את עצמו לאלוה וכביכול שאינו צריך לעשות צרכיו… והיה אומר "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט, ג') ושכח שבגלל ברכת יעקב אבינו לפרעה שיעלה נילוס לרגליו, לא הוצרכה מצרים לגשמים… והוא היה מכשף גדול שבארמונו 400 פתחים ועל כל פתח אריות דובים ונמרים שאין שום בריה יכולה לעבור אותם עד שיזרוק להם חתיכת בשר… והנה כאשר הגיעו לפתח הארמון משה ואהרון הקדושים התקפלו האריות והחיות הרעות והיו ל"פודלים" וליחכו רגליהם עד לפתח החדר שבוא ישב פרעה. והנה אותו יום היה יום ההולדת לפרעה ובאו כל מלכי מזרח ומערב, וכשראו אותם נפל עליהם פחד כיצד עברו את האריות והסירו כולם כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם… מה עשה אלוקים להשפילו? הצריכו לנקביו ונכנס לבית הכסא ועשה צרכיו ואז שלח 12 עכברים שנשכו אותו מכל כיוון וצעק צעקות גדולות עד שכל המלכים נחרדו וגילו את חרפתו שעושה צרכיו ונתגלתה חרפתו לעיני כולם וכך ראו שאינו אלוה אלא בשר ודם טיפה סרוחה. למחרת בעיתונים ברחבי העולם כותרת "תקרית דיפלומטית" מלך מצרים נתגלה בחרפתו ביום הולדתו". כך אלוקים משפיל מי שמתגאה… ומבאר הבן איש חי {בספר "עוד יוסף חי"} מדוע שלח לו עכברים דווקא? אלא שכתב החיד"א שכוחות הטומאה רוצים להרוס את ה"שלום" ולהכניס בתוכו את האות כ' כדי לעשותו "מכשול" וגדול השלום שניתן לישראל… ומשום שעינה י"ב שבטים שהם נקראים ה"עברים" שלח לו אלוקים דווקא י"ב עכברים שנשכו אותו תחת שהניח מכשול בשלום {שעשה את עמ"י רעים שנאמר "וירעו אותנו"} ע"י האות כ', לקח אלוקים את האות כ' והכניסה במילת "עברים" ונעשו "עכברים".
ומדוע השפילו? אומר הרמב"ן באגרת המפורסמת "דע כי המתגאה מורד במלכות שמים כי מתפאר בלבוש מלכות שמים שנאמר "ה' מלך גאות לבש" (תהילים צ"ג) אלו בגדי המלך העולם ומי שמתגאה לובש את בגדי המלך…

וראיתי בספר הנפלא "שיח אברהם" (להרב אברהם בן חמו שליט"א) שהמשיל את הדברים לעבד שתפקידו לנקות את האשפתות והוא נוטל את כתרו של המלך המשובץ באבנים טובות , מסירו מראשו ומניח על ראשו… אין ספק כי בן מוות האיש ההוא הלובש את בגדי המלך. על כן בורא עולם מתעב את הגאוותן שנאמר "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי ט"ז) ומבאר שם הרלב"ג – שהגאווה מידה מגונה עד מאוד ומתועבת בעיני ה' יתברך כיון שהיא מסובבת כל מיני רעות גדולות ומונעת מהאדם להתעלות ולהגיע לשלימות המידות הטובות והיא תביא לאדם צרות שלא ינקה מהם. בית הספר של אלוקים היה גם לחרטומים שנקראו "חרטומי מצרים" שהם ה"שמנת" של מצרים המוצלחים ותחילה זרקו גם הם את המטות והפכו לנחשים, ואח"כ במכת דם הראו שגם הם יכולים להפוך מים לדם… ובמכת צפרדע נקראו רק בשם "החרטמים" ובמקום להעלים צפרדעים, הביאו גם הם צפרדעים למצרים… ובמכת כינים הרימו ידיים ואמרו "אצבע אלוקים היא" {אין צריך בדיקה עוד"- מהרב בניהו שליט"א}ובמכת שחין אפילו את עצמם לא הצילו ושם נאמר "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין" איזו השפלה! עד שלא שמעו מהם כלל… {מהספר "יחי ראובן"}. כי באפו משפיל גאים {וגויים} עדי ארץ וכך עבור גאווה מטופשת אימפריות שלימות נכחדו מעל פני האדמה. ספינות טבעו מטוסים התרסקו וחלליות התפוצצו.

קוראים יקרים! נוכחנו לראות עד כמה הגאווה הינה מגונה בעיני ה' יתברך ועד כמה מוריד הוא את הגאוותן כדי שיתעורר ויבין שיש מישהו מעליו. והוא הדין גם בשלום בית!!! דעו לכם! אף אשה לא אוהבת בעל שהוא גאוותן משום שמטבע הדברים מהגאווה נמשכת מידת הכעסן והרוגז שלא נעשה רצונו וזה גורם למתח בבית עד שהאשה מעדיפה שהבעל הזה יהיה כמה שפחות בבית… וכן להפך אף בעל לא אוהב אשה שלטנית בעלת גאווה שחושבת שמיד צריך לעשות רצונה ואוי ואבוי אם הבעל יצייץ ויאמר מילה שלא במקום… יש מתח בבית ושלא לדבר על הילדים שמתחנכים במציאות כזו איומה ומפחידה… ואם חלילה יש מריבה ביניהם הרי "דם ואש ותמרות עשן" אף אחד אינו מוכן להוריד מעצמו ולוותר למען שלום הבית… ואינם מוכנים ללכת לרב שמשכין שלום או יועץ זוגי, כי הגאוותנים אינם מוכנים שמישהו יגיד להם מה לעשות… וכך ה' ירחם מוצאים את עצמם במדרגות ה"רבנות" ומפרקים את החבילה במחשבה ש"החיים יהיו יפים יותר וכולם יקפצו ויתחתנו איתי" ואם יש ילדים גם פוגעים בנפשם העדינה ה' ישמור! וגדלים עם מישקעים בנפש בעתיד{אם לא מטפלים בעצמם}ולקשיים בהקמת ביתם… וכל זה ממידה סרוחה שכזו מידת הגאווה רח"ל. לא לחינם כתב האר"י ז"ל שעוון הגאווה קשה עד מאוד. ראו מה יכולה הגאווה לחולל בבית! כמו כן תופעת "הרווקות המאוחרת" שבדורנו נמשכת מהמידה הזו שהופכים להיות בררנים ומבולבלים וחושבים "מגיע לי גבר יותר טוב" "האשה הזאת לא ברמה שלי". קצת צניעות וענווה והכל היה נראה אחרת… ה' יזכנו להתרחק מהגאווה ולהדבק בענווה ולזכות לשלום בית נחת אושר ושמחה! אמן כן יהי רצון!
בברכת שבת שלום ומבורך!- אלירן אליהו נגארי

הסיפור על גאוות הטיטאניק ששקעה במצולות

מי לא שמע על ספינת הענק "הטיטאניק"? מי לא יודע מה עלה בגורלה של מפלצת הים הזו שנפגעה קשות על ידי קרחון ענק ורוב נוסעיה טבעו וקפאו למוות במים הקפואים ואף היא צללה כעופרת במים אדירים… את זה כולם יודעים! גם את הכשלים המקצועיים חלק מכם שמעו וקראו. אך חושבני שאת הכשלים הרוחניים שליוו את הספינה הענקית הזו עד שצללה לעומק הים, רבים מאיתנו אינם יודעים… הבה נפליג לאותה תקופה ונגלה את הסודות הקשורים למידת הגאווה שאפיינו את הכשלים.

היה זה ביום 10 באפריל 1912 {למניינם}. בנג'מין פלמינג היה הילד המאושר בכיתתו. הוא בנו של הפרופסור המפורסם "פלמינג" מהפקולטה למדעים, היחיד שיזכה לנסוע בהפלגת הבכורה של "הטיטאניק". מנהל חברת הספנות "וויט סטאר ליין" שהטיטאניק הייתה בבעלותו, רצה להתחרות עם חברת הספנות המקבילה "קונארד ליין" ולכן לקח את רב החובל המהולל בשלל תארים בעל נסיון של 40 שנים של הפלגות "אדוארד סמית". הוא הזמין את המדען העולמי וביקש מ"סמית" שירשים אותו. כאשר עלו בנג'מין ומשפחתו על סיפון האוניה , לא היה גבול להתפעלותם מהפאר וההדר של הספינה הגדולה ביותר בתקופתם. בהוראת רב החובל נשלחו אחר כבוד לסויטה שהוקצתה להם במחלקה הראשונה… לעת ערב נערכה ארוחת ערב חגיגית לרגל השקת "הטיטאניק". באולם "הגרנד הול" הסבו מיטב הסלתא ושמנה של אצולת הממון באותם ימים. ואז ניגש רב החובל אל המקרופון והחל לספר על כל עברו הימי ואמר שמעולם לא פיקד על ספינה בנפח שכזה המסוגלת להגיע למהירות שיוט מדהים באותה תקופה… הוא ציין באזני שומעיו שישנם כ- 800 אנשי צוות העומדים לשרותם של נוסעי המחלקות השונות ולסיפוק צרכיהם. ואז נשאל רב החובל שאלה: "האם הטיטאניק באמת בלתי ניתנת לטביעה כפי שטוענים מתכנניה"? השיב רב החובל: "בכל 40 שנות הפלגה צלחתי אוקיינוסים וימים ואיני מתכווין לקלקל את הסטטיסטיקה המדהימה… איני מדמיין מצב שבו האוניה בהנהגתי טובעת"… "שר התחבורה באותם ימים אמר שאפילו אלוקים לא יכול להטביע את הטיטאניק". הלילה היה אפל ורק בזכות תאורת הספינה, הצליחו משפחת "פלמינג" לפסוע בעקבותיו של סמית. בסיפון הקידמי הם מצאו שני ימאים שהוגדרו כ"צופי הקרחונים" שתפקידם היה להתריע על גילוי מוקדם של קרחונים… הפרופסור שם לב שאינם מצויידים כנדרש בזרקורים מתאימים ומישקפות והעיר להם עד שאחד הצופים "נשבע שהוא מסוגל להריח קרח ממרחק רב…" את רב החובל סיפקה התשובה הזו והוא השיב בזלזול "הספינה הזו אינה ניתנת לטביעה". רב החובל המשיך להתרברב והציג בפניהם את סירות ההצלה המסוגלים לאכלס 60 אנשים בתוכה. משנשאל כמה מספר סירות ההצלה? השיב שיש 20 סירות כאלה. בנג'מין החל לחשב וניתר ממקומו ואמר לאביו "סירות ההצלה הללו יספיקו רק למחצית מנוסעי הטיטאניק!" סמית היה נבוך מעצם השאלה, אך מיד הגיב בזלזול "הטיטאניק שלי אינה ניתנת לטביעה איני מאמין שנצטרך להשתמש בהם". מסע הטיטאניק החל ב- 10 באפריל מנמל הספינות שבסאות'המפטון שבאנגליה לכיוון ניו-יורק, כאשר על סיפונה 2220 נוסעים ואנשי צוות וסירות הצלה ל-1,178 איש. בדרך עגנה האונייה בנמלי שרבור בצרפת וקווינסטאון באירלנד. בהפלגה היו 324 נוסעים במחלקה ראשונה, 285 נוסעים במחלקה שנייה ו-708 נוסעים במחלקה שלישית. התפוסה הייתה כ-62% ואת הנוסעים שרתו 891 אנשי צוות. המחיר לתא במחלקה הראשונה היה כ-60 ליש"ט, סכום השווה לכ-4,000 ליש"ט בתחילת המאה ה-21. הכרטיס הזול ביותר עלה שני ליש"ט לכיוון אחד, משכורת דו-שבועית של פועל בלתי-מקצועי באותה העת.

ארבעה ימים לאחר צאתה להפלגה התקרבה הטיטאניק לניו-יורק במהירות שיוט מקסימלית. כאשר יצאה הטיטניק למסעה, נמסרה לרב-החובל תחזית שניבאה את הופעתם של קרחונים במסלול האונייה, אך הלה לא התייחס אליה ברצינות. גם לאחר שבעת ההפלגה נמסרה לו תחזית נוספת, שהייתה ממוקדת מקודמתה, הוא לא הורה להוריד את מהירות האונייה, בשל נחישותו שלו ונחישות מנהל חברת "וייט סטאר ליין" להפתיע בהגעה לניו יורק לפני הזמן הנקוב בלוח הזמנים. מסיבה זו גם לא נערך תרגול הורדת סירות ההצלה, אף שהוראות הבטיחות חייבו לעורכו. הטיטניק קיבלה שש אזהרות לגבי קרחונים, כולל אזהרה אחת מאונייה סמוכה ה"קליפורניאן", כשעה לפני ההתנגשות. אך האלחוטנים היו עסוקים בטיפול בהודעות השוטפות של הנוסעים, ולא העבירו את כולן הלאה. ליל ה- 14 לאפריל הטיטאניק המשיכה לשעוט קדימה ע"י רב החובל סמית במלוא הקיטור תוך התעלמות מהראות הלקוייה בלילה אפל שכזה. השעה הייתה 23:40 לפי שעון האוניה צופה הקרחונים הבחין בקרחון ענק ומאיים שהלך והתקרב במהירות לטיטאניק הוא צפר צפירת אזעקה מחרשת אוזניים שהפרה את שלוות הנוסעים. הקצין התורן הורה לנווט לסובב את הספינה ככל שניתן ובכך שגה בצורה קריטית… שובל המים שיצרה הספינה הקשה על מערכת ההיגוי והספינה התנגשה בקרחון הענק בצידה הימני עד שנפער חור ענק של 60 מטרים ופרץ חמישה מדורים קדמיים {במקום תכנון של פריצת ארבעה מדורים} בנוסף האונייה לא נפגעה רק בצידה הימני אלא גם בתחתיתה שהייתה עשויה מפלדה כפולה. מפעיל הטלגרף שידר בעצבנות אותות מצוקה, אבל בספינה הקרובה ביותר "קליפורניאן" סגר התורן את הטלגרף והלך לישון… ספינות אחרות קלטו את הבהוב הs.o.s – אולם שכבות האוויר החם והקר הביאו לכדי תופעת הבהוב אשר הביאה לסברה מוטעית כי אותות המצוקה אשר שידרה הטיטניק היו הבזקי אור אקראיים אשר הטעו את הספינות. היחידה שקלטה את המצוקה הייתה "הקרפטייה" אך היא הגיעה באיחור רב. על רקע המצוקה הגדולה התברר חוסר הניסיון של סמית וצוות החירום. מתוך 800 אנשי הצוות, רק 50 מלחים קיבלו הכשרה והנתון הזה היה גם כן בעוכריו… חלק מהסירות טבעו במים ומתוך 1200 נוסעים שניתן להציל רובם לא שרדו במים הקפואים. הם נאלצו לערוך סלקציה בין הנוסעים, כאשר נשים וילדים הופרדו מהגברים והם היו הראשונים לפינוי. מחזה קורע לב התרחש על הספינה כאשר בני משפחה נפרדים לנצח אלה לחיים ואלה למוות. גם גורלם של משפחת "פלמינג" לא שפר. האמא נעלמה בתוך המהומה, ובנג'מין הקטן נקרע מעל אביו והורד לספינה כשהוא מתייפח כשהוא נדחס יחד עם עשרות נשים וילדים זועקים שהביטו בפלצות בטיטאניק שחלקה האחורי שקע ורק חרטומה הזדקר בזווית מאיימת כלפי מעלה. יודעי דבר מספרים שראו את רב החובל אדוארד סמית מסרב להנצל ושוקע יחד עם ספינתו האהובה לתהומות. התוצאה העגומה 1517 נוסעים קפאו וטבעו למוות ורק 712 נוסעים ניצלו. בנג'מין חשב לעצמו "אלוקים הראתה לכולם שאתה יכול ועוד איך להטביע את הטיטאניק… עכשיו מבקש אני ממך שתראה לי שאתה יכול להחזיר את אמא שלי!" השעה הייתה 2:20 לאחר חצות הלילה ה"טיטאניק" ה"בלתי ניתנת לטביעה" שקעה ונעלמה במצולות האוקיינוס. אולם כאשר נאספו הניצולים ע"י "הקרפטיה" גילה בנג'מין את אמו בין הניצולים ויצאה קריאה מפיו "אלוקים! הראתה לי שאתה יכול הכל". {מעובד על פי ספר "בנועם שיח"}

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.