העורכים חיפשו – אך לא מצאו את המקור לתשובת הגר"ח

שאלה שהגיעה למרן הגר"ח קניבסקי בדבר ספר שיצאו עליו עוררין הוציאה ממנו תשובה חד משמעית לצד מקור. אך העורכים ששקדו למצוא את המקור לא מצאו אותו, עד שהגר"ח פתח בעצמו משנה ברורה

הסיפור הבא, המובא בעלון עלי שי"ח, אירע בימים האחרונים בביתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: חבורת תלמידי חכמים מירושלים עמדו להדפיס מחדש את מדרש 'פסיקתא', והגיהו אותו שוב מכל שיבושי הדפוס ודומיהם.

בין השאר הם השוו אותו עם כתבי יד יקרים ונדירים, והוסיפו ציונים לכל מרחבי התורה. כידוע ללומדי המדרשים, לפני מאות שנה יהודי בשם 'בובר' הדפיס סדרת ספרי יסוד של מדרשים ועוד, ונקראים על שמו בפי כל 'מהדורת בובר' ולחלקם אף הוסיף הערות והוספות.

על איש זה יצא מעט עוררין, אם הוא מוסמך. בידי צוות עורכי הפסיקתא עמדה שאלה: האם לסמוך על הערה שכתב בובר או לא.

מכיוון שלא מצאו מי שיסייע בידם, נכנסו לקודש פנימה, למשכנו של הגר"ח שליט"א, והציגו לפניו את השאלה – מה דינו של האיש ושל החיבור.

הגר"ח לא נכנס לעצם השאלה, אלא רק אמר מיד: הלא החפץ חיים מביא אותו! ופטרם לשלום. העורכים נדהמו: היכן בדיוק בכל ספרי חפץ חיים הוא מביא אותו, ועוד בשמו? אבל, ההוראה יצא ממרן, וכנראה, איפא, הטעות אצלם.

ישבו התלמידי חכמים וחיפשו ובדקו בכל ספרי משנה ברורה, חפץ חיים, אהבת חסד ליקוטי הלכות קדשים, ושאר ספריו, היכן הוא מביא את האיש ההוא, ואיך הוא מכנה אותו. הם לא מצאו.

לבסוף, שלחו את השאלה ביד שליח – היכן מובאים הדברים. הגר"ח שמע את השאלה, הוציא מהארון את משנה הברורה הבלוי והמשומש, והצביע על שורה קטנה, של שער הציון בחלק ד', הלכות ראש חודש, בסימן תי"ט אות ב': "ומצאתי למבאר בפסיקתא שתמה גם כן עליו". המבאר הוא בובר, שביאר את אותה מהדורה – סיים הגר"ח, והדהים את העורכים שעמלו ולא מצאו את המקור לדבריו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.