הפאשלות של הבית היהודי * והאם באמת גנבו את הבחירות בבית שמש? – טורו של מנחם רהט

בבחירות המוניציפליות היו לבית היהודי הישגים מרנינים, אבל למרבה הצער גם כמה פאשלות * והאם באמת גנבו את הבחירות בבית שמש?

בחירות מוניציפליות? תזכירו לי מתי זה קרה בפעם האחרונה. לפני שנה? שנתיים? נורא מזמן. אז זהו, שלא. הבחירות התקיימו כאן רק לפני פחות משבועיים. ראשי הערים החדשים אפילו לא הספיקו להיכנס ללשכותיהם (על פי החוק כהונתם בפועל מתחילה 21 יום לאחר בחירתם בקלפי).

אבל למרות שנדמה שהן היו כה רחוקות, חשיבותן לאורחות חיינו עצומה. בבחירות הוכרע כמה בתי כנסת ומיקוואות נוספים ייבנו, וכיצד יתוקצב כל תלמיד במערכות החינוך למיניהן, וכמה כספים יועברו לתרבות תורנית ולתרבות כללית ולספורט ומי יודע לאלו יעדים נוספים. הפור בשאלות אלה נפל למשך חמש השנים הבאות. ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, חשוב לבחון אותן במבט לאחור ולהסיק מסקנות. כבר פסק פעם היסטוריון ידוע, שמי שלא לומד מן העבר, נדון לחיות שוב את משוגות העבר.

אז מה היו לנו? על פי מזכ"ל הבית היהודי ניר אורבך, היו הבחירות סיפור הצלחה גדול. באיגרת למתפקדי הבית היהודי, תחת הכותרת "משהו חדש מתחיל גם ברשויות המקומיות", מתוארים ההישגים: הבית היהודי גם זכה לשלושה ראשי ערים – אליהו (ללו) זוהר בקרית מלאכי, ואלון דווידי בשדרות, ובלוד נבחר הסרוג יאיר רביבו, חבר הגרעין התורני. לכאורה, הישג. שלושה ראשי ערים סרוגים. אבל מה לעשות עם המציאות שהיא קצת שונה? בפועל מסתבר שרק אחד מהם, אליהו זוהר בקרית מלאכי, רץ בשם הבית היהודי נטו. השניים האחרים הם אנשי ליכוד. סרוגים, אבל ליכוד. ואם לספור את הסרוגים שניצחו בשם הליכוד, למה לא למנות עימם את ד"ר יחיאל לסרי באשדוד, מרים פיירברג-איכר בנתניה, יוסי ברודני בגבעת שמואל, ואבירם דהרי בקרית גת?

אבל למה להתעסק בקטנות? בואו נראה את התמונה כולה. הבית היהודי זכה לנציגות חדשה ב-38 מקומות שבהם לא היתה לציונות הדתית נציגות רשמית, ובסך הכל עלה ייצוגו של הבית היהודי ברחבי הארץ מ-78 לכדי 112 נציגים. הישג ללא ספק. אפילו במיגזר הלא יהודי היו הישגים. בכפר הדרוזי ג'וליס נבחר ראש מועצה שנתמך בידי הבית היהודי סלמן עאמר, ובמעאר עלה נציג הבית היהודי עאטף עראיידה לסיבוב השני, לאחר שצבר 37% בסיבוב הראשון. בדליית אל כרמל ובדבוריה נכנסו למועצות נציגים של הבית היהודי.

אבדו 20,000 קולות

הבעיה היא שסיפור ההצלחה של הבית היהודי, הוא הצד האחד של המטבע. היו גם פאשלות. באשקלון, באר שבע, אופקים, אילת ועוד, דווקא חלה היחלשות מדאיגה. אבל עיקר ההיחלשות היתה דווקא במעוז הגדול של הציונות הדתית, ירושלים.

אז נכון שהציונות הדתית הצליחה לבלום את סיכוייו של הנטע הזר מגבעתיים, משרתם של אדונים, להשתלט עבורם על העיר. אבל אי אפשר להתעלם מן ההתרסקות הצורבת לרסיסים של הסיעה, שהצטמקה באיבחה אחת מ-3 מנדטים ל-1, והכל בשל פיצולים וחשבונות קטנוניים, שמכוחם נשלח הביתה סגן רה"ע היעיל והפעיל דוד הדרי. הלשונות הרעות טוענות שהאיש המוכשר הזה נשלח הביתה רק מפני נחשד בקירבת יתר – רחמנא ליצלן! – ליו"ר הקודם זבולון אורלב, ועל עבירה שכזו באמת אי אפשר לסלוח ואחד דינך – הביתה. אז מה אם זה יעלה בהצטמקות הבית היהודי בירושלים בשני שלישים? למי באמת איכפת? העיקר שהראינו לכולם מי עכשיו כאן בעל הבית האמיתי.

חומרת האובדן בירושלים מעצימה לנוכח העובדה שמדובר בגדול שבמוקדי הכוח של הבית היהודי, העיר בה השיג בבחירות לכנסת 28,432 קולות, 12% מכלל המצביעים (ובנוסף להם קיימים בירושלים המוני סרוגים מורעלי ליכוד, חסרי תקנה, שגם כשהליכוד יורק שוב ושוב בפרצופם, הם מבינים שזה רק גשם נדבות וממשיכים להטיל לקלפי את פתק הליכוד, והם אינם מענייננו הפעם). ולמרות עובדה מרנינה זו, אבדו לבית היהודי כ-20,000 קולות. רק כ-8,000 איש הצביעו עבור רשימת הבית היהודי, אולי גם מפני שמנהיגה היעיל והפעיל דוד הדרי, נזרק ממנה על לא דבר.

ואילו הרשימה הדתית המתחרה, גם היא מאויישת במיטב בניה של הציונות הדתית, ובראשה שמואל שקדי ואריה קינג, זכתה בשני מנדטים (למרבה האירוניה בבית היהודי טענו שרשימה זו לא תעבור את אחוז החסימה). אליהם ניתן לצרף מנדטים בהם זכו שתי רשימות המקורבות אידיאולוגית לבית היהודי, אשר הצליחו יפה בירושלים: 'התעוררות' 'ריבעה' כוחה מ-1 ל-4 נציגים (מהם 2 סרוגים), ורשימתה הדתית-חילונית-פלורליסטית של רחל עזריה, שהכפילה כוחה מ-1 ל-2.

המדהים הוא שהכתובת על הצפוי לקרות בירושלים, היתה כתובה על הקיר עוד בימים שניתן היה לבצע מיקצה שיפורים ברשימה. כולם ראו את הצונאמי המתקרב, פרט לאנשי הרשימה עצמה, שהתהלכו כטווסים וכבר חילקו לעצמם את עור הדב, כלומר תפקידים בהנהלת העיר, בטרם ניצוד. עד שהכל התרסק במוצאי יום הבחירות.

איחוד ופיצול

היו דוגמאות נוספות למפולות מוניציפליות. בראשון לציון התרחש מהלך הפוך מזה שקרה בירושלים. מוביל הרשימה הוותיק מאוד, אלי יבלון, שוב עמד בראש, בבחינת מפטירין כאשתקד. התקווה היתה בבאים אחריו – סא"ל (מיל') מיכל קלדרון במקום השני, יוני סנדרס מהגרעין התורני במקום השלישי, לודמילה מהקהילה דוברת הרוסית במקום הרביעי. אבל במבחן התוצאה כל החלומות התרסקו. הרשימה קיבלה רק 2,170 קולות, לעומת פי ארבעה בבחירות לכנסת, 8,330 קול.

בראשל"צ זלגו קולות טבעיים של הבית היהודי לרשימות אחרות. למשל רשימתו של סא"ל (מיל') רמי חדד, יו"ר בית הכנסת 'אחדות ראשונים', שגרף כ-2,000 קול (לא כולם סרוגים; חלקם של קציני צה"ל שהשתקעו בעיר), אבל נשאר בחוץ; ורשימה חברתית סביבתית ירוקה שבמקום השלישי בה שובץ הסרוג אוהד אוזן (שגרפה 3 מנדטים). למועצה העיר נכנסו 4 שומרי מצוות (1 הבית היהודי, 2 ש"ס ואוהד אוזן) וכן שני חובשי כיפות שקופות, כלומר שמנהלים אורח חיים מסורתי: שמעון טרבלסי (שזכה, כמה מפתיע, לתמיכת דגל התורה) ודורון אוזן (רשימת צעירים מקומית).

במבט לאחור נראה שבמרבית הערים שבה איחד הציבור כוחות והתלכד מאחורי רשימה אחת, נרשמו הישגים או לפחות שמירה על הקיים, ובערים בהן התפצל הציבור הדתי, אבדו לשווא קולות רבים. כך למשל בצפת, בה הופיעו 3 רשימות שקרצו לבוחר הסרוג: לבד מן הבית היהודי רצה בעיר רשימת תקומה-חב"ד (בצפת, מסתבר, נמשכה מסורת הפילוגים של תקומה, שהתנתקה מהבית היהודי וחברה לחב"ד, בברכת רבני הציונות הדתית בעיר הרב שמואל אליהו והרב בניהו ברונר); וכמובן רשימת הליכוד שהשכיל להציב במקום השני את ישי מימון, לשעבר ראש העיר מטעם המפד"ל. בשל הפיצול זכה הבית היהודי רק במנדט אחד, והליכוד עם ישי בשני מנדטים, ותקומה-חב"ד בשניים (אבל נציג תקומה ברשימה, יותם קארו, שמן הסתם הביא עימו כמה קולות 'טבעיים' של הבית היהודי, נשאר בחוץ). בסופו של דבר יהיו בעירית רק 2 סרוגים – גדי מלכא מהבית היהודי וישי מימון מהליכוד.

וִהְיִיתֶם נְקִיִּם

אי אפשר כמובן להתעלם מבית שמש. לא נעמיק במכתבו השערורייתי של הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור החרד"לית, בשר מבשרה של הציונות הדתית, שתמך בבחירת נציג ש"ס משה אבוטבול לראשות העיר, בטענה הדיבתית ש"האג'נדה של הבית היהודי היא חיסול כוחן של המפלגות הדתיות הציוניות, כדי לקעקע את הסטטוס קוו, למען הפרדת הדת מן המדינה… ולפרק כל זיקה של מדינתנו אל התורה… נקווה שגם יוחלף השם שמפלגה זו נושאת בשקר… זה יגרום למפלגות החרדיות לקחת יותר אחריות על המדינה, ויקרב צעדי גאולתנו". מדהים. לא פחות.

בה גוברים החשדות שהבחירות המקומיות נגנבו ושהדמוקרטיה נרמסה ביד אלימה. בעיר פורחים סיפורים מסמרי שיער על זיופים סיטונאיים. למשל חשיפת כ-200 תעודות זהות בידי עסקנים חרדים, שהצטיידו באביזרי איפור והסוואה פורימיים; או דיווחים על מצביעים שלא ידעו לפרט את שמות הילדים שבתעודת הזהות ופרטים אישיים אחרים, ועל מצביעים שנתבשרו כי 'כבר הצביעו', ועל קלפי שבתוכה נמצאו מעטפות יותר ממספר המצביעים, ועל תעודות זהות שניכר בעליל שתמונתן הוחלפה, ועוד. כשהפער בין נציג החרדים אבוטבול, לאלי כהן, שנתמך ע"י כל השאר כולל הבית היהודי, מסתכם רק ב-924 קול, יש לקיים בדיקה מקיפה.

ספק אם ניתן לבדוק את כל התלונות, ולהגיע לחקר האמת, אבל ניתן לחתור לעבר האמת ולפתוח בחקירת משטרה ומשרד הפנים. משרד הפנים יכול למשל, להריץ במחשב את רשימת המצביעים, מול רשימת תושבי העיר ששהו בחו"ל ביום הבחירות, על פי רישומי מחשבי ביקורת הגבולות, ולדוג את שמות אזרחים ש'הצביעו' למרות היותם בחו"ל ביום הבחירות.

יש לקיים בדיקה יסודית לפחות מדין וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל, וסוף האמת לנצח.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.