הפגנות ומהומות באיראן – איך זה קשור אלינו? • פרשנות

ההפגנות החלו באופן של מחאות מקומיות, במספר ערים קטן, בעיקר על רקע כלכלי, אולם במהרה הפכה המחאה לכלל ארצית, וכיום בעשרות ערים באיראן (גם בעיר הבירה טהראן) מתקיימות הפגנות גדולות, בהן משתתפים אלפי בני אדם. פרשנות בטחונית בראייה יהודית

מזה כשבועיים מתחוללות באיראן הפגנות ענק. ההפגנות החלו באופן של מחאות מקומיות, במספר ערים קטן, בעיקר על רקע כלכלי, אולם במהרה הפכה המחאה לכלל ארצית, וכיום בעשרות ערים באיראן (גם בעיר הבירה טהראן) מתקיימות הפגנות גדולות, בהן משתתפים אלפי בני אדם, ובסה"כ נראה כי בגל המחאה משתתפים מאות אלפי אנשים מכל גווני הקשת.
נתוני יסוד – אוכלוסיה רב גונית
האוכלוסיה באיראן היא רב גונית בצורה בולטת. רובה אינה פרסית כלל. למעלה מ- 20 מיליון מתושבי איראן הינם אזרים. כ- 6-8 מיליון נוספים הינם כורדים, וישנם גם מיליוני טורקמנים ובלוצ'ים, מיליוני ערבים, ומיליוני בני מיעוטים נוספים. באיראן גם מדוברות עשרות שפות. רובם של בני המיעוטים הנ"ל שוכן באזורים מוגדרים. ככלל, ההערכה המקובלת היא כי האוכלוסיה שאינה פרסית (שמהווה קרוב ל- 50 אחוז מהאוכלוסיה באיראן – עשרות מיליוני בני אדם) אינה תומכת במשטר, ובחלקה הגדול אף עוינת אותו. השלטון המרכזי מפלה לרעה פעמים רבות את בני המיעוטים. השפה הערבית, למשל, נאסרה לשימוש באופן ציבורי בחבל חוזיסטאן (החבל המרכזי בו מתגוררים בני המיעוט הערבי). במשך השנים נעשו מאות פעולות טרור ע"י אזרים, כורדים, בלוצ'ים וכו', ששואפים לנתק את חבלי הארץ שלהם מאיראן.
נקודה חשובה מאוד לציון היא כי במהומות הנוכחיות ניתן להבחין בבירור בשותפות פעילה של כל בני המיעוטים – ישנן הפגנות גדולות בכל הערים המרכזיות שלהם, ומשתתפים בהפגנות עשרות אלפים. חשוב להדגיש כי בגל המהומות הקודם (בשנת תשס"ט) עיקר פעילות המחאה הייתה רק בעיר הבירה, והיא לא הקיפה את כל הערים ואת עשרות מיליוני בני המיעוטים העוינים את שלטון הדיכוי וההפליה הפרסי. כיום שונה המצב לחלוטין, וכנ"ל שהמחאה מקיפה בפעם הראשונה ערים רבות, חבלי ארץ רבים, ומגוון קבוצות אתניות. עובדה זו מהווה, להערכתי, סכנה משמעותית למשטר.
הסכם הגרעין – לא הביא לתוצאות המקוות
לפני חתימת הסכם הגרעין עמדה איראן בפני משבר כלכלי קשה. בניגוד למצופה באיראן, החתימה על ההסכם לא הביאה לתוצאות כלכליות משמעותיות. האבטלה עדיין משמעותית מאוד (ומגיעה לעשרות אחוזים בקרב הצעירים), יוקר המחיה ממשיך לעלות, ובשל הירידה הדרמטית במחירי הנפט בשנים האחרונות (מערך של כ- 130 דולר לחבית לערך של 50-60 דולר לחבית) ממשיכה הכלכלה האיראנית לקרטע. לאידך, הממשל האיראני משקיע מיליארדים רבים בתמיכה במשטרים בעיראק ובסוריה (ע"פ נתוני האו"ם בסוריה לבד משקיעה איראן 6 מיליארד דולר מדי שנה), בחות'ים בתימן, וכן בתמיכה מסיבית בארגוני החיזבאללה, החמאס והג'יהאד האסלאמי, וכן בפעילות באזורים נוספים (ביניהם מדינות יבשת דרום אמריקה).
אחד המוטיבים המרכזיים בהפגנות כיום הוא המחאה נגד המצב הכלכלי הקשה, תוך האשמת המשטר בניצול המשאבים המוגבלים עבור הפעילות הנרחבת מחוץ לאיראן, במקום בסיוע לאוכלוסיה הניצבת בפני קשיים כלכליים חמורים. מחאה זו סוחפת אליה המונים, והיא מצטרפת למחאה נגד הקיצוניות האסלאמית ומשטר הדיכוי שרומס ברגל גסה את זכויותיהם הבסיסיות של האזרחים, ומפלה לרעה את האוכלוסיה שאינה פרסית. כמו כן, מואשם השלטון גם בשחיתות כלכלית קשה (עובדה נכונה ומפורסמת כשלעצמה) שפוגעת בהכנסות המדינה.
אחת הסיסמאות המרכזיות ביותר של המפגינים הינה "מוות לדיקטטור" – כשהכוונה ל"מנהיג העליון" של איראן.
מחאה נרחבת –  אבל צריכה חיזוק
המחאה האזרחית הנרחבת כוללת גם תקיפות והצתות של רשויות מקומיות, תחנות משטרה, סניפי בנקים, ומתקני באסיג' (הזרוע ההתנדבותית של "משמרות המהפכה", שמורכבת ממיליציות אזרחיות רחבות היקף, שנועדו לטפל באיומים על המשטר ועל המהפכה האסלאמית). העובדה שההפגנות מתקיימות במספר גדול של ערים וחבלי ארץ בו זמנית, מקשה על המשטר לטפל בהן, ובמקרים רבים נאלצים מתנדבי הבאסיג' לסגת מול לחץ כבד של אלפי מפגינים.
העובדה שאיראן, ככלל, מחוברת היטב לתקשורת העולמית במשך השנים, מביאה לכך שהעם האיראני מודע היטב לאורח החיים המקובל ברוב מדינות העולם, שבו לכל אזרח ישנן זכויות מליאות וכו'. נראה כי עובדה זו מעצימה את רצונם של האיראנים להתקומם נגד משטר הדיכוי הכוחני. ההפגנות עצמן יוצאות לפועל ע"י פרסומים ברשתות החברתיות, ורשתות אלו מהוות כלי חשוב בידיהם של המפגינים.
ביחד עם זאת ישנם מספר גורמים שמצמצמים את כוחה של המחאה. ראשית, אין למפגינים שום הנהגה מוסכמת או נציגים מסוג כל שהוא.
שנית, בניגוד למלחמת האזרחים בסוריה, אין כרגע עריקות מסיביות של אנשי בטחון וחיילים – אם כי ישנם פה ושם אנשי בטחון שמצטרפים למפגינים, ישנם גם חיילים שסירבו פקודה לפעול כנגדם, ויתכן שזו תופעה שתלך ותתרחב. ראוי להזכיר בהקשר זה כי במהפכה האסלאמית (לפני כמעט 40 שנה), עמדו המפגינים המוסלמים באיראן מול צבא חזק שתמך בשלטון השאה, ומול שירות הבטחון האימתני ה"סאוואכ" שלא בחל בעינויים ובהוצאות להורג של מתנגדי השאה – ולמרות זאת, לאחר מערכה ממושכת של הפגנות, שביתות כלליות, ותעמולה אינטנסיבית – הצליחה המהפכה.
שלישית, למרות רצונם של המפגינים להביא לשביתה כללית באיראן, הדבר לא יושם בפועל, וזה מעיד על כך שהמחאה עדיין לא חדרה לגמרי לכל שכבות הציבור. יחד עם זאת, היו שביתות מסחר מקומיות (וכוחות המשטר אף התאמצו לפתוח בכח את החנויות…), והיו גם שביתות במספר מתקני נפט ומפעלים.
רביעית, למרות התמיכה שארה"ב השמיעה במפגינים, עדיין לא ברור אם היא תהיה מוכנה לפעול באופן אקטיבי נגד המשטר, במידה וזה יפעיל כח ברוטאלי נגד המפגינים. יש לציין כי מאז תחילתן של ההפגנות היו מקרים רבים של פתיחה באש, וישנם כבר עשרות הרוגים בקרב פעילי המחאה, אולם הצבא האיראני עצמו עדיין לא נטל חלק בפעילות הדיכוי, וגם יחידות הבאסיג' ומשמרות המהפכה נזהרו שלא להגיע להפעלת כח אש מסיבית, מתוך הבנה שהדבר עלול להביא להדרדרות פנימית חמורה, אובדן הלגיטימציה למשטר, סנקציות בין לאומיות, ויתכן אף לתגובה אמריקנית חריפה יותר.
חמישית, המשטר חוסם חלק נכבד מרשתות התקשורת במדינה, ובמיוחד את אמצעי המדיה החברתית השונים (המפגינים מצליחים להתגבר על כך רק באופן חלקי). כמו כן, נערכו מעצרים נרחבים בקרב המפגינים (למעלה מ- 1000 איש נעצרו), ונעצרו גם חלק מראשי המפגינים באוניברסיטת טהראן ובמוסדות אקדמיים נוספים שבלטו בפעילות המחאה.
המחאה בימים האחרונים
נכון לעכשיו המחאה עדיין נרחבת. ישנן עשרות הפגנות מדי יום ובסוף השבוע שעבר היו הפגנות בקרוב ל- 100 ערים (בעיקר בשעות הערב והלילה). צעירים רבים יוצאים לרחובות, ומתעמתים עם אנשי המשטר. המשטר מתאמץ להציג מצג שווא של השתלטות על המצב, ושל דעיכת ההפגנות, אולם, נכון לעכשיו, אין זה נכון כלל. למרות הפריסה הנרחבת של מיליציות הבאסיג' ושל אנשי "משמרות המהפכה", יוצאים עדיין אלפים רבים לרחובות, בערים רבות.
הסיבה להתמעטות הדיווחים על ההפגנות היא בעיקר בשל העובדה שהמשטר חוסם את שירותי האינטרנט, ומצליח לשבש ואף למנוע את הפעילות ברשתות החברתיות.
נסים גלויים
אין ספק כי המאורעות באיראן הינם נסים גלויים לטובת עם ישראל. בתקופה האחרונה דובר רבות על הנסיון האיראני להתבסס בסוריה, אולם בחסדי ונסי ה', כבר עכשיו נאלצו חלק מהמפקדים האיראנים בסוריה, לחזור בבהילות לארצם על מנת להתמודד מול האיום החדש.
המשטר הסורי עצמו מבין שתמיכתה של איראן כעת יכולה להצטמצם, והכף בסוריה יכולה לנטות שוב לטובת המורדים.
כמו כן, ארגוני הטרור הנתמכים ע"י איראן (ובראשם חיזבאללה) חוששים מאוד מקריסת המשטר או מקיצוץ משמעותי בסיוע הכספי הנרחב שניתן להם, וזאת בשל הלחץ האזרחי באיראן.
מובן מאליו, שמהפכה באיראן, במידה ותתרחש, הינה נס עצום. ביכולתנו להחיש נס שכזה ע"י הוספה בתפילה, כל אחד כפי יכולתו, והוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות בהידור (ובפרט במצוות הצדקה). כמו כן, פרסום והודאה לה' יתברך על הניסים והנפלאות שהוא עושה עימנו, מחיש גם הוא את הברכה לעם ישראל (ראה סנהדרין צ"ד). לכל אחד מאיתנו יש את היכולת להשפיע לטובה – כל פרק תהלים, וכל הוספה בצדקה – מביאים לשינוי לטובה עבור עם ישראל והעולם כולו.
הכותב שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד, והינו פרשן לעניני צבא ובטחון, ראש ישיבת חב"ד כפר סבא, ומרצה בכיר ליהדות ולתורת החסידות. 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.