הצדיק מספינקא שנספה בתאונה בדרכו מהלויית הבאבא סאלי – סיקור ותיעוד לרגל ההילולא

במלאות 30 שנה לפטירתו של כקש"ת הגה"צ רבי יצחק אייזיק ווייס זצוק"ל רבם של חסידי ספינקא בחזרתו מלוית הרה"ק הבאבא סאלי ביום ה' שבט תשמ"ד – תשע"ד

השבת פרשת בא יתקיים שבת יארצייט, וביום ראשון בלילה אור לה' שבט ליל היארצייט תתקיים סעודת הילולא בבית מדרש היכל יצחק ספינקא רחוב אמרי יוסף (גני גד) 2 בני ברק, למחרת ביום שני יעלו לציון הקדוש בחלקת ספינקא בבית החיים סגולה פתח תקווה.

תורת חיים ואהבת חסד
הרה"צ רבי יצחק אייזיק זי"ע נולד לרבינו זצ"ל בחודש אלול תשי"א ונקרא ע"ש סבו האדמו"ר בעל ה"חקל יצחק" זיע"א, וכפי שהעיד עליו אביו כי מי שרוצה להביט בדמות דיוקנו של ה"חקל יצחק" יביט בבנו אייזיק.

קנה משנתו בישיבת טעלז בארה"ב ובישיבת טשעבין בירושלים, ובבחרותו נודע בכשרונותיו הברוכים והתמדתו העצומה בתורה.
בנה ביתו בשנת תשל"א עם אשתו הצדקנית ע"ה בת הגאון רבי אברהם צבי ווייס זצוק"ל אב"ד נווה אחיעזר ב"ב.

בשנת תשל"ב נבחר ע"י אביו לכהן ולפאר את קהל חסידי ספינקא, כאשר הוסמך ע"י גדולי התורה שבדור בכתר הוראה.
תפילותיו היו חוצבות להבות אש ומתןך בכיות נוראות, פה מפיק מרגליות ונואם בחסד עליון.

ד' שבט ה'תשד"מ לפנות ערב, רבבות יהודים מכל רחבי הארץ חוזרים מהלוויתו של המקובל האלוקי ה"באבא סאלי" זצוק"ל. נוסעים כולם לעריהם בתוגה וצער על האבדה הגדולה שאיבדה כנסת ישראל, שחים הם בנפלאותיו ומופתיו של הצדיק ומקווים ומייחלים שיתפלל עליהם ממרומים וישפיע שפע של ישועות ורחמים.

ברכב קטן הנע לכיוון בני ברק יושבים ארבעה אברכים יראי שמים מחשובי הקהילתינו ועמם ילד אחד, יושבים הם צפופים אך נינוחות שורה שם כשיושבים רווחים. בעבודת ה' נמצאים מעייניהם, ודבריהם נוגעים בעניינים רוחניים הנוגעים אל הנשמה. בנו של רבינו זצ"ל, רבי יצחק אייזיק זי"ע נמנה גם הוא ביניהם, והילד שהצטרף אליהם בנו הוא.

רבי יצחק אייזיק זי"ע הפך להיות שם נרדף לחסד בעיר בני ברק, שם עצם למסירות נפש וכל כולו חדור בלהבת שלהבת של אש קודש, כל מעשיו הם רק למען מטרה אחת, והיא לפעול למען יהודים ולמען ספינקא.

חסידים יודעים לספר על ההלוואות שהלווה להם, כסף שנתן להם בתורת הלוואה כדי שלא יתביישו, אבל בלב בתורת מתנה נתן להם, רבי יצחק אייזיק זי"ע מבין את נפש האברכים ותמיד נותן הוא הלוואה כפולה מזו שהתבקש בהסבירו שמסתמא התביישו לבקש יותר.

מוסדות ספינקא, ובעיקר התלמוד תורה, הוקמו על ידו, ובמרץ בלתי נדלה פעל להגדיל תורה ולהאדירה. ידוע מה שהיה אומר תמיד לבני הבית כשהלך לנוח מעט "תעירו אותי רק בשביל שני דברים, או אם המשיח הגיע או בשביל המוסדות", אמנם על אף עסקנותו היו רוחו ונשמתו מצויים בעומקה של הלכה ולילות שלמים ישב והגה בתורה וכל הטרדות לא הפרידוהו מספריו, המיוחד בלימודו היה שכאשר התחיל ללמוד דומה כאילו מעולם לא הפסיק ולימודו עכשיו הוא כמו המשך שיעור, הייתה זו גם הבהירות בה למד סוגיות ואפילו את הקשות ביותר שלא נראה עליו כלל שיום מפרך של עבודת קודש מאחוריו.

מצוין היה רבי יצחק אייזיק זי"ע במידת החסד והמליצו עליו חסידים את המאמר ממש ברא כרעיה דאבוה שכן כל יהודי זכה לשמוע ממנו מילה טובה, פעמים שבאו אנשים לשוח עמו, ולא על דבר מיוחד, אלא סתם כדי לשפר את ההרגשה או כדי להתחזק מעט, הריהו משול לים המרגיע את כל הסובבים אותו בעצם נוכחותו, וגם עתה ברכב הקטן אפשר היה לחוש את השלווה הקורנת סביבו, שלווה שמקור נביעתה מאמונה שלימה ויוקדת, לנוע ברכב אפילו קטן וצפוף, יחד עם רבי יצחק אייזיק זי"ע הייתה חוויה של רוחניות, וכך חשו שאר האברכים שנמצאו שם אותה עת.

הכל היה שליו ונינוח כשלפתע… חשכו המאורות, משאית סטתה מנתיבה והתנגשה ברכב הקטן בעוצמה רבה, הרכב הועף למרחק רב וכל יושביו נקטפו באיבם, מלבד בנו של רבי יצחק אייזיק זי"ע שנפצע אנושות ופונה לבית החולים, אך גם עליו אמרו הרופאים כי אפסו הסיכויים שיישאר בין החיים.

השמועה הנוראה התפשטה חיש כאש בשדה קוצים אך לאוזניו של רבינו זצוק"ל ששהה בברוקלין הגיעו רק חצאי דברים, סיפרו לו כי בנו נפצע בתאונה קשה וחובה עליו לבוא לבקרו, חשוב חשבו האנשים שלא יוכל ליבו לעמוד עם עוד שכול ויגון על כן סיפרו לו טיפין טיפין, אך בשבתם במטוס ראה רבינו מבעד לדמעותיו ששפך לרפואתם, כי בניו לא מניחים תפילין ומיד הבין שלא לבקר חולים מגיע הוא אלא ללוויית המת ובהבינו זאת קרע מיד קריעה ובירך בקול גדול ברוך… דיין האמת.

בדרכם ללוויה ביקש רבינו לשמוע על מצבו המדויק של נכדו ודרש שלא יסתירו ממנו שום מידע ואפילו הקשה ביותר, לאחר ששמע כי התייאשו הרופאים פתח מיד בתפילות ותחנונים לעורר רחמי שמים.

גם כאשר עלה להספיד את בנו לפני קהל האלפים שבאו לחלוק כבוד אחרון לאותו צדיק דורש טובתם, לא בבכיה פתח אלא בצידוק הדין, כל זה לא קורה אלא בגללו, הוא אשם בכל ובשלו הסער, אמנם בנשימה אחת נושא הוא תחינה לבורא עולם, וכך אמר: מקיים הקב"ה את כל התורה ובוודאי גם את האיסור לשחוט אם ובנה ביום אחד, קרבן אחד הקרבתי אבל על הנכד חוס ורחם ובמילים אלה פתח רבינו את שערי הדמעות ולא ניצב שם איש שלא הוזיל דמעה למשמע הדברים. בהמשך מסע הלוויה הגיע הבשורה כי התייצב מצבו של הנער וכי יש סיכוי להצילו וכיוונו את השעה והתברר שבשעה שדרש רבינו התגלגלו רחמי שמים והישועה החלה לבוא.

אכן ארכה הישועה זמן רב אך מצבו של הנער השתפר והלך והתפילות שנשאו למענו כלל ישראל הועילו והוא יצא מכלל סכנה עד שהבריא לחלוטין.

נלקח בסערה השמימה כשהוא בן ל"ג שנים ונטמן באהל אדמור"י ספינקא בפתח תקוה לימין זקנו רבינו הרה"ק בעל אמרי יוסף זיע"א. השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ההולכים בדרכיו ובדרכי אבותיו רבותינו הק'. זכותו יגן עלינו ועל כלל ישראל אמן…

 

דברי הספד בהלוויית הרב הגה"צ
רבי יצחק אייזיק ווייס זצ"ל
בנו של כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל

(ה' שבט פר' בשלח תשמ"ד)

"נחלתינו נהפכה לזרים, יתומים היינו ואין אב, אמותינו כאלמנות". (איכה ה, ב-ג)
איתא במסורה, נהפכה כמהפכת סדום.
באופן רגיל כשאדם נחלה וקובעים הרופאים שהמצב הולך ומחמיר, אזי מתכוננים המשפחה ליום המר, וכמו שמצינו אצל פטירת אליהו הנביא (מלכים ב, ב-ג) "הידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשיך", והיינו שהנביאים הכינו את אלישע תלמידו של אליהו על פטירת רבו מן העולם, ובזה מובן הא דאמר הנביא (ירמיה כב, י) "אל תבכי למת", והיינו באופן שהמת היה חולה מקודם וכל הסובבו אותו הכינו עצמם ליום פטירתו מן העולם.
ובהמשך הפסוק "בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד אל ארץ מולדתו", היינו על אסון שבא באופן פתאומי, אדם שיוצא מביתו כשהוא בריא ושלם (פריש און געזונט) להשתתף בהלווייתו של צדיק יסוד עולם, הרה"צ רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל מנתיבות, ואינו יודע שגורלו נחרץ ולא ישוב עוד לביתו, הכא לא שייך שלא לבכות.
כן מצינו גבי מיתת אהרן שנאמר (ויקרא כ, כט) "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", מסבירים המפרשים דבעת שעלה אהרן להר ההר עם משה רבינו ואלעזר הכהן בנו הרי היה בריא ושלם, וכשראו עם ישראל את משה ואלעזר יורדים מן ההר ואהרן אינו עמהם, היה זה עבורם אסון פתאומי, לכך בכו עליו שלושים יום.
ובדרך זה יש לבאר הא דמצינו גבי אברהם אבינו כשחזר מהעקידה של יצחק בנו והיה בשמחה שבנו היה מוכן לפשוט צווארו על גבי המזבח וזכה שנשאר בחיים, אך מששב לביתו מצא את שרה אמנו שאיננה עוד בין החיים, והיה צריך לילך ולהספידה, וכדכתיב (בראשית כג, ב) "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה", ולבכתה האות כ' קטנה וכתב בבעל הטורים הטעם לזה משום שלבו נתקשה ונתאבן מהאסון ולא היה יכול לבכות כראוי על האסון שפקד אותו, והוא כפי שביארנו דאסון הבא לאדם באופן פתאומי קשה עליו לקבלו כראוי.
וזהו שזעק הנביא בשעת חורבן בית המקדש (ירמיה ט, טז) "כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה", והיינו שהיו צריכין לקרוא למקוננות משום שלמי שזה נוגע וכואב אינו יכול לבכות כראוי מאחר ולבו נתאבן ותקשה מגודל האסון.
אוי, ארבעה קרבנות ביום אחד עם כך כך הרבה יתומים ואלמנות, העיר בני ברק צריכה לעשות חשבון הנפש, מה נעשה כאן ומי מכל הקהל הזה יכול לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה.
מורי ורבותי מי שהכיר את בני יודע שהיה מרביץ תורה והקים את התלמוד תורה במסירות נפש, נשא בעול בהחזקת המוסדות ואין שום אדם יודע את העול הכבד שנשא עליו, וכל זה באופן שלקח מכאן והחזיר לאחרים.
זקני הרה"ק רבי אלעזר רובין מסאסוב-גלאגוב זיע"א חלה פעם בצעירותו במחלת הטיפוס, וכשבא חותנו הרב מבלקאמין זצוק"ל לבקרו סיפר לו בתוך דבריו מעשה, בגנב אחד שהצטרף לחבורה של גנבים ובימיו הראשונים התחילו ללמדו האיך לגנוב, ולימדו אותו שכשנתפס ומייסרים אותו אפילו במכות קשות לא יגלה בשום אופן מי שלח אותו לגנוב וכך המשיך במעשיו, ויהי היום תפסו אותו שוטרי העיר והתחילו לייסרו בכל מיני עינויים וחקירות עד שיאמר מי שלחו ומי בני חבורתו, אך הוא עומד בשלו וכפי שלימדו אותו לא פתח פיו, ועל אף שהכו בו מכות נוראות עמד בכולם ולא סיפר מאומה, החליטו השוטרים לקחת את בנו של אותו גנב ולהכותו מול אביו, מיד כששמע איך שמייסרים את בנו לא עמד בזה והסכים לגלות את כל שמות חבורתו, כשתפסו אותם ונפגשו עמו שאלו אותו, אמאי הסגירם לשוטרים, והלא הוא מפר בזה את הכללים, והשיב להם אמנם קיבלתי על עצמי לעמוד אפילו בעינויים קשים, אך זה היה עלי גופי ולא כשאני רואה איך שמכים ומענים את בני, דלא יתכן שאב יוכל לראות את בנו מתייסר.
והנה בטוחני שאילו הדבר לא היה קורה בחטף ובמהרה, הרי בוודאי היו כולים לפעול רחמים בזכות מעשיו הטובים עבור תינוקות של בית רבן שלא חטאו, אך לדאבוננו הרב הרי זה קרה ברגע אחד.
בזאת הנני מבקש מכל אחד להתפלל ולבקש רחמים על נכדי שישאר בחיים ויתרפא במהרה, דהרי יש כאן בחינת "אותו את בנו", וכבר ציוה לנו השי"ת בתורתו (ויקרא כב, כח) "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", וכהאי עובדא מצינו בזוהר הק' (פר' בלק) שהינוקא טען לרבונו של עולם על אביו שנפטר בצעירותו.
אוי, כבר אמרתי פעם אחת דבר זה, בפטירת בני הרה"ג רבי אברהם אביש זצ"ל, איתא בחז"ל (סנהדרין דף מ"ז ע"א) סימן טוב לו לאדם שלא נספד כהלכה, מסבירים המפרשים שדרך העולם שאדם צעיר מספיד אדם זקן ובן מספיד את אביו, אבל זקן שיספיד הצעיר או אב שיספיד את בנוהרי הוא שלא כהלכה ואזי סימן טוב לו לאותו נפטר.
במדרש איתא עה"פ (שמות יג, יז) "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים", הקב"ה זעק "ווי" על שבני אפרים טעו בחשבון בגלות ויצאו ממצרים טרם בוא עת גאולתם, והרגו בהם הפלישתים שלושים רבוא, לכך לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, ובוודאי שגם כאן הקב"ה זועק ווי על קדוש זה שמונח כאן, בני שמסר את נפשו כל ימיו לעבודת השי"ת ולהרבצת תורה, מעטים הם האנשים להבין גודל ערכותו של האברך הזה.
וכל תקוותינו היא לביאת משיח צדקנו ובקשתינו מהקב"ה שיעזרנו, ויהיה בני מליץ יושר לאלמנה ולשבעת היתומים, ויהיה מליץ יושר לאביו ולאמו השבורים לשברי שברים, ויהיה מליץ יושר לאחיו ולכל ידידיו ומכריו, ויבולע המוות לנצחוימחה ה' דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.

צפו בתמונות מבעל ההילולא

באדיבות המצלם

4 5 6 7 DSC01991 בחופתו כתב ידו ללא שם עם תלמידי הישיבה תמונה 004 תמונה 0142 תמונה 0147 תמונה 0175 תמונה 0178 תמונה 0217 תמונה 0302 תמונה 0303 1 2 3

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.