הצד הסרוג של המר"ן I הרב יעקב צ'יקוטאי בראיון מרתק על חותנו הגדול והצדדים שלא הכרנו • שלושים להסתלקותו

מנגל יום העצמאות, ספרדים ואשכנזים, המתח עם החצר, התורה ללא הפסקה ומקומה של ארץ ישראל * כך נראה ונשמע הרב עובדיה יוסף זצ"ל בעיניו של החתן הדתי לאומי שלו, הרב יעקב צ'יקוטאי, הרב של מודיעין-מכבים-רעות * שלושים יום

אברהם בנימין – באדיבות – עולם קטן

ייתכן שלעולם לא נדע כמה יהודים השתתפו במסע הלוויה של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אך ברור שבג' בחשוון האחרון נעצרה לרגע מרוצת החיים בישראל. איש לא נותר אדיש. כמעט חודש לאחר פטירתו נדמה שמסע ההלוויה טרם הסתיים לחלוטין.

כבר בכניסה לבית העלמין הקטנטן בסנהדריה עולה ניחוח נרות השעווה המוכר מקברי הצדיקים. הפסיפס האנושי המגוון המצטופף בחלקת הקבר לכל אורך היממה, עומד בניגוד גמור לניסיונם של רבים שניסו, כבר בחייו, לצבוע את דמותו בגוונים הנוחים להם.

בפרוס ימי השלושים להסתלקותו של הרב ביקשנו מחתנו הרב יעקב צ'יקוטאי, רבה של מודיעין-מכבים-רעות, לספר על חמיו הגדול גם מנקודת מבט אישית ומשפחתית.

הכיפה הסרוגה שלראשו של הרב צ'יקוטאי (59) בולטת לעין ממבט ראשון ודורשת הסברים לעולם הסטריאוטיפים המוכר. כבר כבחור ישיבה צעיר בישיבת הכותל, הקפיד הרב צ'יקוטאי ללכת מדי שבוע לשיעוריו של הרב עובדיה בבית הכנסת 'היַזדים'.

איך קרה שהרב עובדיה יוסף, הראשון לציון, מחפש חתן חובש כיפה סרוגה?
"אשתי, רבקה, למדה אז ב'מכללה ירושלים'. הבחורים שהיא נפגשה אִתם לא התאימו לה, והרב אמר שצריך לחפש לה מישהו יותר בכיוון שלה. הוא פנה לרב אביגדור נבנצל ולרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל שבה למדתי באותם ימים, וביקש שימצאו לו בחור טוב", הוא מחייך. "בהתחלה חששתי, אבל הרב הדרי שכנע אותי לנסות פגישה אחת. מאז ברוך ה' אנחנו יחד. הכיפה הסרוגה שלי ממש לא הייתה מכשול. רבקה שאלה אם כדאי שאחליף לכיפה שחורה, והרב השיב שלא חשוב איזו כיפה יש על הראש, חשוב מה יש בתוך הראש.

"בכלל, הרב קיבל ואהב כל יהודי באשר הוא. כל בוקר היו באים לקבל את ברכתו יהודים מכל הזרמים והעדות, חובשי כיפות שחורות וסרוגות וחובשי כיפת שמים כאחד. תמיד הוא היה אומר 'תורה אחת תהיה לכם'. אין תורה של אשכנזים וספרדים, של חרדים ושל כיפות סרוגות. כשהוא נדרש לאשר מינוי של דיינים, הוא ביקש קודם כול לקרוא את פסקי הדין שהם כתבו, וכמה פעמים הוא שלח הביתה מה שנקרא מועמדים 'שחורים'".

במהלך השיחה מספר הרב צ'יקוטאי על הפנים הפחות מוכרות של הרב עובדיה. "ברור שמה שאפיין אותו יותר מכול היה תורתו, אבל מתוך המבט התורני המובהק שלו הוא תמיד נתן תחושה נעימה לכל מי שפנה אליו. הוא היה זה שעמל קשות להתיר קרוב לתשע מאות עגונות של מלחמת יום כיפור להינשא. אחרי אסון התאומים הגיעו אליו שש עגונות. הרב שלח צוות שיאסוף את כל הנתונים, ואחרי שדן בהם התיר את כולן. הרב היה מתקשר בעצמו לעגונות באותו יום שבו בירר את הדין, והיה מבשר להן מיד 'כדי שתהיה לה שמחה בלילה'. כל יום היו צובאים על ביתו רבים שביקשו צדקה, מכתב המלצה או ברכה, וכשכוחו היה במותניו הוא היה נענה לכולם בסבר פנים יפות. אני נזכר באנקדוטה קטנה אך מאפיינת: הרב לא היה יוצא לחתונות, והחתנים והכלות היו באים ביום חתונתם על מנת להתברך. כל פעם שהייתה מגיעה כלה, הרב היה לובש את הגלימה, 'כדי שהיא תשמח, שהתמונות יהיו יפות'. הוא חשב על הפרטים הקטנים האלה".

הרב צ'יקוטאי מספר על מסיבת יום הולדת שנערכה בהגיע הרב לגיל 70. "במשך כמה חודשים איתרנו כל מיני תעודות, תמונות ומסמכים מחייו של הרב. מצאנו איזה תירוץ לכך שהרב יגיע לביתנו בבית חורון, וכל המשפחה השתתפה במין מסיבה של 'חיים שכאלה'. אחרי זה הרב שב והדגיש לנו שכל נסיעותיו ופגישותיו עם מנהיגי העולם היו מכוח התורה, ולכן הדבר הגדול ביותר זה לעסוק בתורה".

"אסור להתכחש לנס"
החלוקה הדיכוטומית בין הציבור הדתי-לאומי לבין הציבור החרדי בנוגע ליחס למדינת ישראל, לא הייתה מנת חלקו של הרב עובדיה יוסף. אף שלא השתמש בטרמינולוגיה הרוחנית שייחסו הראי"ה קוק (שאותו כינה "מלאך ה' צ-באות") ותלמידיו למדינת ישראל, התייחס הרב עובדיה להקמתה בשמחה פשוטה. בשיחה שנתן בבית הכנסת ביום העצמאות תשס"ט התבטא הרב בלשונו האופיינית. "זה לא חג העצמאות, אנחנו חושבים על עיקר הדבר. זה שיש לנו ממשלה יהודית. מה היה פה? האנגלים יימח שמם, שונאי ישראל. כל מי שרצה להיכנס היה צריך סרטיפיקט. משנבנתה המדינה היהודית, אם רק בשביל שיבואו יהודים כמה שרוצים, דיינו. אנחנו מתפללים עוד לקב"ה שיוסיף אחריתנו כראשיתנו , ויהיה לנו ממשלה שכולם יראי שמים, כולם צדיקים, כולם אוהבים את התורה, כך אנחנו מתפללים. אבל אסור לנו להתכחש לנס שעשה לנו הקב"ה".

"הרב מכנה בשו"ת יביע אומר כמה פעמים את הקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה, באופן פשוט וברור. הוא הורה לומר הלל ללא ברכה, כפי שבראש חודש לא מברכים על ההלל. בכמה וכמה ימי עצמאות בתקופה שבה גרנו בבית חורון הרב הגיע לביתנו לסעודת 'על האש' כדת וכדין, ובבדיחות הדעת שאל האם קיימנו את דברי ההפטרה 'עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו'". מחייך הרב צ'יקוטאי. "פעם אחת הרבנית מרגלית ע"ה הגיעה בבוקר להשתעשע עם הנכדים, והרב הגיע מאוחר יותר עם אריה דרעי. אריה שאל אותו איך הוא שמח ביום העצמאות, והרב השיב לו מיד בחידוד ש'אם לא הייתה עצמאות, לא היית שר הפנים'".

"הכול במשקפיים הלכתיים"
הפסיקה המפורסמת של הרב עובדיה יוסף שבה התיר למסור "שטחים תמורת שלום" הוצאה לאחרונה לאוורור מחודש על ידי אנשי תקשורת ופוליטיקאים מהשמאל. הרב צ'יקוטאי מתקומם נגד הניסיון הנואל לנכס את דמותו של הרב להשקפת עולמם, ומצטט את מכתבו של חמיו מלפני כעשור. "הסברתי מכבר כי פסק ההלכה אשר נתתי בזמנו 'שטחים תמורת שלום' אינו תקף כלל לרגל המצב הנוכחי. אני התכוונתי אך ורק לשלום אמת, בו ירושלים וסביבותיה ישכנו לבטח, בשלום ובשלוה, אולם עתה עינינו רואות וכלות כי אדרבה מסירת שטחים מארצנו הקדושה גורמת לסכנת נפשות. לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו. לפיכך הסכם אוסלו בטל ומבוטל".

"הרב אהב את ההתיישבות ביהודה ושומרון אהבת נפש, ושמח מאוד בהקמת היישובים היהודיים. כשכוחו היה במותניו הוא הגיע לכל היישובים שהזמינו אותו, עפרה ובית-אל, חברון וקדומים. כשהקמנו את בית חורון הוא שמח מאוד, ואמר שהעיקר שהיישובים האלו יהיו מקומות של תורה. הפסיקה שלו הייתה דרך משקפים הלכתיים, כאמירה עקרונית שהדבר מותר מבחינה הלכתית טהורה בהתאם למציאות. הרב השתתף מעומק הלב בצערם של מתיישבי גוש קטיף ובכאבם, עד שאמר על אריאל שרון דבר כה חריף שהרושם שלו נותר עד היום".

למרות הדברים הברורים, ש"ס בראשותו של אריה דרעי לא הייתה מפלגה שדוגלת בארץ ישראל השלמה, וזאת בלשון המעטה. הן בימי אוסלו והן כיום.

"אני לא יודע לאן פניה הפוליטיות של ש"ס מועדות כעת, אבל הכיוון שהרב התווה בשנים האחרונות היה ברור מאוד. אני מקווה מאוד שש"ס תמשיך לפעול כך".
אתה בעצם עושה חלוקה בין דעתו של הרב לבין הפוליטיקאים ואנשי החצר. כמה זה בעצם חסם את הרב מהציבור ואת הציבור מהרב?  "באופן טבעי היה עומס גדול בבית. הרב היה אומר 'מה אתם רוצים, שלא אלמד, שאהיה עם הארץ?' היה צריך לתאם את הכניסה עם לשכת הרב, אבל כל מי שרצה יכול היה להיכנס ולקבל מענה". ניכר שהנושא מעורר אי-נוחות, כשאני מציין דוגמה מאפיינת להתנהלות החצר: בימי ערב החתימה על הסכם אוסלו נמנעה מרבני יש"ע האפשרות להיפגש עם הרב עובדיה. הרב צ'יקוטאי משיב, בשפה רפה משהו, כי "על פי רוב היו דלתות אחוריות למי שרצה מאוד להיכנס. אלי ישי ואנכי סייענו להרבה אנשים להגיע אל הרב".

העצמה האדירה של הרב הגיעה לעתים למקומות לא תמיד מובנים, אפילו בוטים. ההתבטאויות האחרונות במערכת הבחירות היו קשות מאוד לציונות הדתית. איך אתה מסביר אותן?
"הרב למד, חשב והתבטא בלשון של תלמוד, שלא תמיד התקבלה במשמעות שבה נאמרה. האמירה 'בית של גויים' הביעה חשש מפני הפגיעה בעולם התורה. מפני דרך שעלולה להוביל מבית יהודי לבית של גויים. אחרי שהרב שלום כהן אמר בביתו של הרב אמירה קשה של 'עמלק', פנינו לרב וסיפרנו לו כמה הפגיעה קשה. הרב נחרד מהדבר ובמוצאי שבת 'נחמו', למרות הכאבים העזים שסבל, ביקש לרדת לבית הכנסת ודרש ודיבר על האחדות וקריאה לשלום, והזכיר ש'כולם אהובים וכולם ברורים', ושהוא מעולם לא הבדיל בין חובשי הכיפות השונות. לכל אורך השנים, בכל הסיטואציות, המחלוקת הייתה לגבי דרך והשקפה, לא לגבי אנשים", הוא אומר.
אחרי הכול, מהי בעיניך הצוואה הלא כתובה שהשאיר הרב לעם ישראל?
"חייו היו תורה, והמסר שלו הוא לקדש את התורה בכל הרבדים שלה. 'את הדרך ילכו בה', לימוד הלכה לכל אורך הדרך. תורה שכל אחד יכול ללמוד. חכמים אמרו 'היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה'. הרב גדל בבית עני, ומבית כזה יצא גדול ישראל, בזכות אהבת התורה, בזכות העובדה שכל דקה הייתה יקרה לו לשבת וללמוד. אפשר היה לעמוד שעות ליד הרב והוא לא מרגיש בך. הוא כבר צלל בים התלמוד וההלכה.
"הרב עובדיה הסתייג מזה שהוא יהיה 'באבא'. הסיבה שהמוני עם ישראל דבקו בו באהבה שכזו היא התורה שלו. מרן מאור ישראל האיר את חיינו בתורה וזו המורשת שלו". דבריו של רבי נחמן מברסלב יפים עד מאוד לבטא תחושה שההסברים לא תמיד מצליחים ליישב דיים את הקושיות. "מה שקשה קושיות על הצדיקים, זהו מוכרח להיות. כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, וכמו שקשה קושיות על השם יתברך שהוא מרומם מאוד מדעתנו, על כן בוודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך, כמו כן בהכרח שיהיה קשה קושיות על הצדיק, כי הוא מתדמה אליו יתברך". אפשר להניח שככל שיעבור הזמן וישקע האבק הפוליטי שהעכיר לעתים את המציאות, יזכה עם ישראל כולו ללכת בעקבות מכלול דמותו העמוקה של הרב עובדיה יוסף, שחיבר בחייו ובתורתו בין תלמודה של בבל לתלמודה של ארץ ישראל והעמיד תלמידים הרבה.

 

 

צילום תמונה ראשית – מנחם בנטוב

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.