הציל נפשות רבות ונקטף בטרם עת: הרב יוסף ברוך קנובל

קהל רב רבנים מרביצי תורה תלמידים ידידים ומוקירים ליוו בשבוע שעבר בהלוויה רבת משתתפים כשהם כואבים ואבלים למנוחת עולמים את הרה"ג רבי יוסף ברוך קנובל זצ"ל שנלב"ע לאחר מחלה קצרה בשיא פריחתו ועודו בן נ"ה שנה.

רבי יוסף ברוך זצ"ל נולד בחודש חשוון תש"כ לאביו הרבני היקר ירא אלוקים רבי זאב זצ"ל, איש חינוך שעסק בהנחלת חינוך תורני לתלמידים בארץ ובתפוצות, ולאמו מרת חוה תחי'. מילדותו היה לבו מלא שאיפה תמידית לעלות ולהתעלות יותר ויותר במעלות וקניני האדם האמיתיים.

את עיקר תלמודו קנה בישיבת הנגב אצל ראש הישיבה הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת עיון התלמוד אצל הגאון רבי אבא ברמן זצ"ל. בהגיעו לפירקו נישא לרעייתו מרת נעמי תחי' לבית אופנהיימר, לאחר מספר שנים נקרא לכהן כמשגיח בישיבה לצעירים "היכל אוריה" כאן התגלה בכישוריו הנדירים למצוא מסילות ללב התלמידים ובמסירותו הבלתי מוגבלת לכל יחיד ויחיד מבני הישיבה.  בהמשך השנים שימש בתפקיד ר"מ בישיבת דרכי שלום בקרית יערים, דרך ה' ועוד.

בתפקידיו אלו נחל הצלחה מרובה וזכה ללמד דעת ויראה ולכוון ולהדריך תלמידים רבים במסילה העולה בית השם, במיוחד בלט בהתמסרותו בכל מקום שהיה לתלמידים שהיו זקוקים לקידום ויחס אישי והיה מתמסר בכל דרך למשוך את לבם ללימוד התורה ולאהבת השם.

בהשקעה רבה של ימים ולילות זכה להוציא יקר מזולל ולהציל נערים רבים שכבר היו על סף היציאה מהיכלי התורה ולהביאם לחיי תורה ומצוות.  והכל נעשה אצלו במחשבה רבה ודעת והשכל שיתקבלו דבריו ובאהבה רבה מאוד עד שכל תלמידיו הרגישו שאינו מפקד עליהם ואינו מטיל עליהם את מרותו אלא הוא כאב רחום הדואג רק לטובתם ולרווחתם. וכך גם נהג שהיה מסור לכל אחד ואחד מהתלמידים בכל לב, והיה מסוגל להקדיש לילות וימים ולטרוח ללא גבול בשביל להחיות רוחו של תלמיד.  מאמר הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" היה נר לרגליו והיה פועל עם המון מעוף ויצירתיות כיצד לחנך את הנוער ע"פ דרכו- דרך הנער.

חלק גדול מאוד של עשייתו לקידום הנערים  כלל לא עשה במסגרת תפקידיו השונים ולא במסגרת מסודרת, אלא לבדו ממש, ללא קבלת שכר וללא כל טובת הנאה. בחורים הגיעו אליו מפה לאוזן, אף שמעולם לא פרסם עצמו ולא חיפש אך הצליח לקלוט את מצוקתם. והוא טרח מאוד למצוא את הדרך הטובה ביותר להגיע אל לבו של כל אחד, לא בדרך של תוכחה ומוסר אלא לקרב בדרך של הנאה ושמחה, והיה מרבה תחבולות שיעשו הכל בחווייתיות, בצורה מקורית ואהובה עליהם, פעמים הציע פרסים ולפעמים ארגן להם פעילויות שונות כגון טיולים וקומזיצים וכו' לעידודם. ובדרך זה השיג הצלחות  להעלותם על דרך העולה בית השם.

עשרות ואף מאות של אברכים יקרים בני עליה ומהם אף ראשי קהילות ומרביצי תורה יעידו כי הם חבים לו את כל חייהם הרוחנית.  והוא עצמו שייף עייל שייף נפיק ולא החזיק טיבותא לנפשיה, מעולם לא הרגיש שמישהו חייב לו תודה או איזה הכרת טובה.

וכך גם באזור מגוריו, כולם הכירוהו וידעוהו כאיש חסד מופלג העושה כל מעשיו בהצנע באופן שלא ירגישו שהוא מיטיב עמם, כעשרים שנה בשכונת הר נוף ובשמונה שנים האחרונות בשכונת נוה יעקב, היה הוא הרוח החיה והראש וראשון בכל דבר שבקדושה, אם זה ארגון ישיבות בין הזמנים או במסגרת אבות ובנים, שהוא היה זה שעודד וארגן וסייע תמיד בקיומם.  ואם זה במעשי חסד ודאגה לאי מי מתושבי השכונה, בכל מקום שהיו צריכים עזרה מיד הוא היה נמצא ומיד עושה ומארגן ודואג למה שצריך, ורגע אחר כך כבר היה עסוק במעשי חסד אחר, מעולם לא היה אצלו מניעה של קושי או של שעות לא נוחות, בכל פעם ששמע על מקרה שצריך עזרה וסיוע של הסעה מיד הציע עזרתו כשהוא מספר על סיבה שבמקרה הוא כעת נצרך להגיע ליעד המבוקש. עד שבני השכונה אומרים שלא היה פעם שיצא במכוניתו מהשכונה ללא שלקח עמו מישהו או לכל הפחות איזה חבילה הצריכה להגיע לעיר.

הנהגתו כל ימיו היה בהנהגת החסיד שאבלו בלבו וצהלתו על פניו, על אף קשיים ודאגות שמילאו את לבו בעתים שונים תמיד היה נראה שמח, מאיר פניו לכל אדם והחיוך לא מש מפניו, וקיים בהידור את משאחז"ל גדול המלבין שיניים לחבירו.

כל ימי חייו בערה בו אהבת ותשוקת לימוד התורה, תמיד הרגיש שלא למד מספיק ונפשו השתוקקה לזכות להיות מעמלי התורה, ואכן בשנתו האחרונה זכה לקיים את מאויוו, ועזב את כל עיסוקיו ואת משרתו וחזר לחבוש את ספסלי בית המדרש כשהוא מצטרף לכולל של אברכים צעירים ועושה עצמו כחד מן החבורה אף שבגיל יכלו הם להיות בניו, והקדיש את עצמו ללימוד בהתמדה רבה בלתי רגילה במשך כל היום, כשאת עיסוקיו עם תלמידיו הרבים השאיר לשעות הלילה. והיה הדבר לו למשיב נפש, כל חידוש שזכה לחדש מתוך עמלה של תורה או כל ידיעה נוספת שזכה לקנות החיו את לבבו והיה נראה שאין מאושר ממנו.

בחודשים האחרונים התגלה שמחלה קשה מקננת בגופו, בתקופה זו נתגלה טוהר וגדלות נפשו באופן מדהים, ראשית מרגע גילוי המחלה ועד רגעי חייו האחרונים לא מש החיוך מעל פניו, על אף ייסוריו הרבים היה שרוי בשמחה כל העת כשהוא שם מבטחו בקונו וכשהוא דבוק באמונה שלימה בצור עולמים, בימים אלו של המחלה קיבל על עצמו להוסיף חיזוק על חיזוק בדביקות בלימוד התורה וביגיעה בעבודת התפילה כשהוא משכים מדי יום לתפילה עוד טרם עלות השחר בכדי שיוכל להתפלל תפילה שלימה במתינות, וכך נהג עד ימיו האחרונים כשהובל בקושי רב לבקשתו לבית הכנסת ע"י ליווי שהיו צריכים לתמוך בו מפני שכבר לא יכל ללכת לבדו, בכל אופן לא ויתר והמשיך להשקיע את כל כוחותיו בעבודה זו תפילה.  כך גם בלימוד התורה אף שכבר לא יכל לקרוא ביקש שיקריאו לפניו את הגמרא והיה מחיה לבו מלימוד התורה. ועלה ונתעלה למדרגות רמות ונישאות של אמונה ובטחון בשלימות.

גם בימיו האחרונים שכבר שכב באפיסת כוחות ללא יכולת לדבר כלל, חברים וידידים שרצו לשמחו הקיפו את מיטתו ושרו שירי אמונה ודביקות לאחר מכן פנה אליו אחד מהם ואמר לו כעת זה עת רצון מה תבקש מהקב"ה, לפתע אזר עוז וענה בקול אני מבקש רק להידבק בתורה ולזכות לקרבת אלוקים.

את קניניו אלו הנחיל לבניו כשנטע בלבם את ההשקפה שאין טוב בעולם מלעסוק בתורה, והראה להם שזה כל תשוקתו ושאיפתו לראותם עולים ומתעלים בלימוד התורה, וכך גם לימד לכל בני משפחתו לחיות כל החיים לא בשביל עצמו אלא אך ורק כדי להיטיב לזולתו.

ביום שני האחרון הורע מצבו ועלתה נשמתו להידבק ביוצרה כשהוא מותיר אחריו את אלמנתו תחי' שעמדה לימינו כל השנים במסירות, את בניו ובנותיו היקרים והמצוינים שיחיו ששישה מהם עדיין לא זכה להשיא, המבכים מרה את הסתלקות אביהם אוהבם שהיה מסור להם בכל לבו ונפשו, את אמו תחי' ואת אחיו הרבנים שליט"א שהיה הוא להם עטרת תפארת המשפחה כולה.

במסע ההלויה השתתפו ציבור גדול ומכובד של ידידים ומוקירים שביכו את האבידה הגדולה ובכללם תלמידיו מתקופות שונות אשר הילכו אחר מיטתו בבכי ובשברון לב כאחר מיטת אב רחום.

הספידוהו: הגאון רבי משה אורי לינדר שליט"א, רב קהילת שערי תורה בנוה יעקב. הגאון רבי יוסף אליהו שליט"א, ראש בית מדרש דרכי הוראה לרבנים. אחיו הרה"ג ר' מרדכי קנובל שליט"א, חתנו הרב ר' אהרון גוטסמן שליט"א, ובניו: הבה"ח משה, דניאל, דוד, חננאל שיחיו. והחברותא הרב ר' אורי שרגל שליט"א.

בימי השבעה הגיעו אלפי מנחמים, שבורים ורצוצים כאשר כל אחד בפיו סיפור מרגש ואישי אודותיו.  כולם ביכו את פטירתו בקיצור ימים, שבכך נעקרה מתוכינו דמות של גברא רבה גדול במעשים שייף עייל שייף נפיק שלא החזיק טיבותי' לנפשיה.

בני המשפחה מבקשים כי אם יש מי שהמנוח זצ"ל חייב לו ממון, שיפנה למשפחה ויקבל המגיע לו, ואם לא יפנה  שיאמר בפה מלא שמוחל על חובו. ת.נ.צ.ב.ה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.