הרבנית ימימה מזרחי מודה ומשיבה על הקושיות • ראיון חג

לרגל חג הפסח הרבנית ימימה מזרחי מוסרת לכם ברכת תודה- כברכה לחג. אז מיהי הרבנית, ומה הוא סוד קיסמה והאם תשיב לקושיות, בכתבה הבאה.

את הרבנית ימימה מזרחי קשה להשיג. מלהטטת בין בית מלא בילדים לדרשות בפני אלפי מאזינות, קשה להבין כיצד היא מספיקה הכול ומבינה ללב כולן.

הרבנית ימימה היא בין הרבניות המבוקשות והפופולריות ביותר בתקופה האחרונה וחולשת על קהל נשים שנע בין חרדיות, דתלשיו"ת וחילוניות, בעברה לימדה באולפנת חורב. כיום, היא מוסרת את שיעורי התורה והמוסר שלה בפני קהל מעריצות של אלפי מאזינות ומחזיקה ביכולת המדהימה של להבין ללב יהודי ולתבל את דברי המוסר ושיעורי התורה בהומור משובח ובסיפורים אישיים מהחיים.

סוד הקסם שלה הוא ללא ספק בכנות שלה וגם בנשיות שלה. היא בעלת יכולת דיבור משובח, מטופחת, מספרת בהומור סלחני על חולשותיה, ולדעתה, זוהי מצווה כי האישה תצא גם לשופינג ותשים לב לעצמה ליופיה וטיפוחה.

נשים שהן שומעות קבועות של שיעוריה אומרות כי "לנשים של היום קשה לשמוע על האסור בצורה סגפנית ועצובה. אצל הרבנית" הן מספרות בעיניים בורקות, "יש את השמחה ברוחניות, את ההבנה שאנו בני אדם ויש לנו חולשות. השאיפה למצוינות היא עול כבד מדי. הרבנית מביאה אמירה שהיא רלוונטית לחיים שלנו".

הרבנית ימימה מצידה, מסבירה כי "האדם לא צריך להיות שלם, אלא מושלם. בחיי היומיום מה שמשלים את האדם הן כוחות האהבה, הנתינה והתורה. מבחינתי, התרומה שלי לנשים, שהן תוכלנה להזרים כוחות, לכל מי שנמצא סביבה" היא מחייכת ומוסיפה כי "על האישה להיות שמחה בחייה גם אם אינם מושלמים. שתוכל להתנחם בכך שהצרות שלה קיימות אצל כולן. שתזכור: אהבת עולם אהבתנו – ה' אוהב אותנו דרך העולם הזה".

אז קצת אודותיה: הרבנית ימימה מזרחי מתגוררת בשכונת 'שערי חסד' בירושלים ואימא למשפחה ברוכת ילדים. לא מזמן חיתנה את בתה הבכורה. היא נשואה לרב חיים מזרחי, עורך דין המלמד בישיבת "לשם" בירושלים, של הרב המקובל ציון ברכה. ובעצמה עורכת דין וטוענת רבנית, שמעדיפה להתמקד בלימוד התורה.
נולדה כימימה רוטשילד בשכונת בית וגן בירושלים, לאב יוצא יהדות גרמניה שמכהן כרב בישיבת הנגב ואם יוצאת יהדות מרוקו, נצר לרב רפאל חיים שושנה ממרוקו, מטובי המורים במרקש.

לטענת הרבנית אין לה רב או רבנית מובהקים. כאשר נשאלה בעבר, ממי היא לומדת? ענתה "מרש"י".

הרבנית שמחלקת את זמנה בקו התפר בין הציבור הדתי לציבור החרדי, מקום די טעון בחודשים האחרונים, איננה חוששת למתוח ביקורת על כל אחד מהצדדים: "הציבור הדתי-לאומי גדוש באהבת ישראל מדהימה, אך מטיל אחריות כבדה מדי על כתפי המתבגר להחליט בכוחות עצמו מה הכיוון שיבחר לחייו. מהעבר השני, בציבור החרדי דואגים יותר לעצמי- למשפחה, וכתוצאה מכך, עם ישראל נותר מוזנח. אך שם המסרים החינוכיים לילדים יותר בהירים".

לדעתה, הנשים החרדיות, הן חזקות, עצמאיות ומשכילות וגם מפרנסות גאות. גם בנושאי ההרצאות של הרבנית, היא משתדלת להעצים את קהל מאזינותיה הנשים, וייתכן כי הסיבה לכך קשור בסבתא של הרבנית- שרה רוטשילד, שכבר לפני 70 שנה כתבה ספרי פירושים לפרשת השבוע ונסעה משווייץ למרוקו כדי ללמד תורה לנשים. כעת נכדתה היא זאת שבימינו אנו, מעבירה את העוצמה לנשים ובמסר חד אומרת כי "אין להמתין לישועה מהגבר אלא לפעול בעצמן".

על הצלחתה המטאורית יעידו הנשים שמגיעות באופן קבוע לשמוע אותה וגם אלו שמקבלות מידי שבוע את השיעורים ישירות אל תיבת המייל שלהן. בסיום הרצאותיה משתרך תור ארוך של עשרות נשים. הן מבקשות ברכה מהרבנית שמקסימה אותן, והיא מצידה, מרימה ידיה ומברכת מכל הלב והנשמה.

את הרצאותיה עורכת יקרת פרידמן, שמספרת כי המוטו של הרבנית ימימה הוא לימוד תורה לנשים, בצורה נשית: "נשים חייבות ללמוד תורה, והלימוד הנשי חייב להיות שונה מהלימוד הגברי. תורת נשים היא תורת חסד, המעצבת ומרחיבה את הוויית האישה הלומדת. לא לשם לימוד ופלפול. לדעת לחיות את המצבים המורכבים שהחיים מזמנים לה, דרך לימוד תורה".

*********
אז לרגל חג הפסח והעבודות הקשות, הבתים שמתנקים ומסתדרים ביקשנו מהרבנית ימימה מזרחי, מספר מילים לבנות ישראל, היא מצידה החליטה דווקא לומר להן תודה ובזה הלשון:

"תודה לכל הנשים הצדקניות שהגיעו לכל הפינות הנקיות, תודה לכל הבנות הקטנות, שצמחו והיו לגננות בקייטנות
תודה לכל הילדים השובבים שלא חדלו לומר לנו "אנחנו רעבים", תודה לבעלינו, שגם בעידנא דריתחא- שתקו והביאו עוד קימחא דפיסחא. תודה למי שלא ממש טורח ורק מחכה שנאמר לו לבוא להתארח. תודה על הבלגן, על המחסור באנרגיה, תודה על המינוס ותודה על האלרגיה, תודה על התורה ועל הנשים, תודה על הפקקים הנוראים בכבישים,
תודה על שהשנה נזכה להיגאל ותודה על שזכינו להיות חלק מהדבר הגדול, שנקרא "עם ישראל"."

הרבנית ימימה גם עונה על קושיות. כחלק מפרויקט ענק של שאלות ותשובות שנקרא "שו"תפות: הרבנית ימימה מזרחי עונה לקושיות נשיות בוערות". בפרוייקט המכובד הזה עונה הרבנית על שאלות בנושאים שונים ומגוונים:
תפילה * רווקות * התמכרויות * חמות-כלה-גיסה * חינוך ילדים * זוגיות * לידה * ועוד

הרבנית הסכימה לתת, טעימה קטנה מהפרוייקט החשוב הזה והרי הוא לפניכן:

במכתב שהגיע מאחת מתלמידותיה של הרבנית, היא כתבה בסערת הימים שלפני החג:

"הגיעו מים עד נפש! ימים של עבודות בית בלתי פוסקות ובעלי – מציק, מציק, מציק לי. ביקורת מבוקר עד לילה!
הוא לא מפסיק לשאול שאלות "למה" שמתישות אותי- "למה את מנקה את המדפים הגבוהים?", "למה את לא מפעילה מספיק את הילדים?", "מתי נאכל?", "מה יהיה?", "כמה הוצאות יש לך?" ועוד ועוד. לא מספיק לי הילדים – הנה גם בעלי, עוד אחד שמטפס לי על החצאית.
יש לך עצה? איזו קייטנה בשבילי? בשבילו?
תודה,
רעיה נואשת".

הרבנית ימימה עונה לה בהשתתפות האופיינית לה ובאהדה רבה:

"אשת חיל יקרה!
ליבי איתך. נשים נשברות מהערות. הן לא יכולות לשאת בנטל ההערות. למדנו שכל תנועה קטנה בימי טרום פסח היא או חירות או עבדות. "מסובין", למשל, זו מחווה שמוציאה אותך לחירות. גם שתיית יין. גם אכילת כזית מצה ואם דברים כל כך קטנים, ומחוות כל כך זעירות, מוציאים אדם לחירות, זה מעיד על כוחם של דברים זעירים: כמו הרמת גבה, או מילה קטנה של כעס, להכניס בן אדם למצב של שיעבוד.

נשים בימים האלה משקיעות באמת את כל הכוח של הגוף ושל הנפש בסדר, בניקיון ובעיקר בלהיות "אשת–חיל".
"חיל", אומר הרמב"ן, זה כוח להיות ממונה על משימות רבות בה בעת, כמו רמטכ"ל(רמב"ן בפרשת יתרו, שמות י"ח, כ"א). את עכשיו במקסימום המולטי-טסקינג הנשי, מוקפת, שלא לומר מותקפת, משימות מכל הכיוונים.

וכל אישה היא בדמותה של חוה, ו"חווה" – חיה מחיווּי: מה מחווה לה המראה? מה אומרים לה אחרים על תִפקוּדיה? נשים מתקוממות מהרעיון הזה, פעמים רבות נשים אומרות לי "ימימה, יש לי גב משל עצמי.אני לא צריכה שיתנו לי מחמאה,
אני יודעת היטב להחמיא לעצמי, אינני זקוקה לגב".

ועדיין, כך ה' ברא נשים, בדמותה של חוה. כשאני מודה בכך, רווח לי. לא מספיק לי החיזוק העצמי שאני נותנת לעצמי. כן, עוזר לי מאד להרים עיניים לשמים ולהגיד "אבא בוא איתי"; מקדם אותי ומריץ אותי ומשמח אותי לשמוע תשבחות- "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ, בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ: 'רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה!'"(משלי ל"א, כח-כט).
לידיעת כל הגברים שפשוט שוכחים אותנו בימים האלה ורק גוערים בנו.

שיעורי בית לגבר של ערב פסח: אין לך מושג כמה תוריד מעצמך כשתהיה לצדך אישה שמחה.מילה טובה, חיוך, פרגון – היא באמת שמחה ממעט כל כך!

ועכשיו – מילה לךְ.
תביני גם אותו בימים האלה. איש הוא לא "חוָה". בהכללה, קשה לו לחוות תהליכים שהוא לא רואה את סופם.
בשורה התחתונה, בימי טרום פסח, הבית לא בגאולה ולא בגלות: הכיסאות נערמים על השולחן, הספרים בערימות על הרצפה, הילדים בחופש אבל צריכים להיות מעוסקים הבית חציו חמץ וחציו כשר לפסח ולימוד התורה לא מסודר, לצערי הגדולואי הסדר מבלבל אותו (מחילה, גברים). גברים צריכים או יום או לילה וההוצאות אינסופיות! נא לא לשכוח שקללת האיש היא הפרנסה.

אז מה עושים?
כשאת שוקעת בתוך תהליכי הניקיון האינסופיים, הוא יכול לעשות מטלות נקודתיות שיש להן התחלה, אמצע וסוף.
ושמתי לב לדבר שמאד מאד מאד מרגיע בן זוג: כתוביות בגוף הסרט.הסברים מיישבים את דעתו עליו: "רואה – זה כבר הספקנו. פה, אם אתה יכול לעשות כך וכך ולעזור לי. תחזיר לי את הילד מהגן בשתיים בצהרים".

הסברים, הסברים! אם את שותקת ומחכה לחיווּי חיובי, דעי שגם את צריכה לדבר, קיבלת תשעה קבין (מידות) של שיחה על מנת להרגיע את הכל, כל הזמן. להסביר מה קורה, לעשות לאישך סיור מודרך בבית.

וכל הזמן – "תודה". פסח הוא חג התודה ההדדית, אומר רבי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי".
בתורה קוראים לחג "חג המצות" ואילו אנו קוראים לו "פסח" – למה? כי ה' אומר לנו: "אתם הגיבורים שלי – איך אכלתם מצות?איך יצאתם ממצרים עוד לפני שהספיק בצקכם להחמיץ? איך האמנתם בי".

ואנחנו אומרים לנו "מה פתאום, ה'. זה אתה. איך פסחת על בתינו! איך דילגת ופסחת על העוונות שלנו וגאלת אותנו!" זו מריבת האוהבים היפה של החג, וזו מריבת האוהבים היחידה שאני מרשה…

כך מחנכים היום ילדים. ילדינו מוּכֵּי taking things for granted. עבורם, הכל מובן מאליו.היות שברוך ה' אנחנו לא חיים בעוני של תקופת הצנע, הם לא יודעים הכרת הטוב מהי, את זה הם ילמדו רק ממך.
אז כשהילד שואל אותך (לעיתים בלי מילים) "מה העבודה הזאת לכם?" את עונה לו "השתגעת? זבח! זבח פסח הוא לה', זו לא עבודה של עבד. זה קורבן תודה" (הרש"ר הירש, "חורב", לפסח). כשאת אומרת לבנך "אני פשוט חייבת לה' כל כך הרבה – את המינימום הזה אני לא אעשה עבורו? בעבור זה עשה ה' – לי! יודע כמה הוא עשה בשבילי?"

אז –
תודה לך.
תודה לאישך.
תודה לילדים.
תודה לה'.
התודה הקטנה הזו, כמה יש בה בכדי לגאול את כולנו.

בשרי לי בשורות טובות!
ימימה.

לאתר פרשה ואישה – לחצי כאן

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.