סיבת הכפילות אצל "רבי מאיר בעל הנס" / הרב דרוקמן

ידוע, כי בטבריה יש שני קברות צדיקים על שם – "רבי מאיר בעל הנס". אז מיהם ומה פשר הכפילות המוזרה. רבה של קרית מוצקין הרב דרוקמן חושף ומגלה בטורו השבועי והמרתק:

מה שכסף מסוגל לעשות

כמנהג גוברין יהודאין נסעתי בימים קדושים אלה להשתטח על קברי הצדיקים אשר בארץ לעורר זכותם להיכתב ולהיחתם לאלתר לחיים בספרן של צדיקים.

ידידי הטוב, מנהיג מרכבתי אשר אחז נאמנה בהגה, היפעיל, כפי שנוהגים שלומי נהגי ישראל בעת האחרונה, את הג'י.פי.אס. מה רבה הייתה התלהבותו של ידידי המנהיג אשר ס"ט (ס'פרדי ט'הור) הנהו (ופרט זה חשוב להבנת ההמשך), כי ברגע שהגיעה ה'סקודה' שלי לאתר הציון הקדוש, הודיע לנו הג'י.פי.אס בטון נרגש וחגיגי; "ה-ג-ע-ת ליעד!".

שמחתי, אבל חברי שמח בכפליים: "הנה, אתה רואה, שש"ס עדיין על הסוס והראיה, גם ה'גי פי אס הודיע את ה"הגעת ליעד" לא ליד "רבי מאיר בעל הנס האשכנזי", אלא כבר כשהגענו ל"רבי מאיר בעל הנס הספרדי" גם הג'י פי אס ידע, ש-הגענו ליעד…

* * * * *

טוף, זה שיש, בטבריה 2 "רבי מאיר בעל הנס", זה מן המפורסמות למי שנולד במאה השנים האחרונות. אלא שהפעם, לראשונה, התבוננתי ותהיתי נוכח העובדה, שהתנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זי"ע – בעצם מחולק בין 'אשכנזי' לספרדי'- מה שבחייו, לא עלה מסתמא על הפרק.

מה שמסתבר, כי הרקע, לפיצול המוזר הלזה, כמו ברוב המקרים, מקורו סוף כל סוף ב..כסף.

המושג "צדקת רבי מאיר בעל הנס" מהלך קסמים, ובצדק, על רגשותיהם הטהורים והנעלים של בני ובנות ישראל בכל ארצות הגולה כמו בארץ הקודש. עד היום הזה, מפרישות נשים צדקניות מטבעות לצדקה "לזכות התנא הא-לוקי רבי מאיר בעל הנס". "להדליק נר לכבוד ולעי"נ רבי מאיר כעל הנס" הוא מנהג וותיקין עתיק .

ומעתה, גם הספרדים וגם האשכנזים צריכים הרי להתפרנס; ומן הסתם, לפחות, ברמת העסקונה, החליטו מי שהחליטו בעיר הקודש טבריא הרעבה ללחם שלפני יותר ממאה שנה, ליצור סיטואציה של קבר רבי מאיר בעל הנס הספרדי, וכנגדו רמבעה"נ האשכנזי – וכך תהיה פרנסה גם לישיבת אור תורה האשכנזית, וגם לישיבת בת עיין הספרדית, וכולם יוכלו בסופו של יום לקנות במכולת מכוחו של אותו צדיק.

מסתבר, שכמעט כל תופעה, שלא לדבר על תופעות מחלוקת, שמאז בית שני,למיטב ידיעתי, נותרו עוד אי אלו מתי מספר של מחלוקות – כל הנחלים והריבים ל"ע מובילים והולכים, איכשהו לים הגדול ששמו כסף.

וכבר אמר מי שאמר, שאם תסחט, את אמירת הסליחות של ימי הרחמים, את התפילות של הימים נוראים – תקבל בסיכומו של ענין מילה אחת ששמה: 'כסף'.

* * * * *
והבה נדבר בשבחן של ישראל, ובמיוחד בימי רצון אלה; עם ישראל ור' ישראל זקוקים אכן ובאמת להרבה כסף, זרענו וכספנו ירבה כחול – כדי לשלוח את ילדינו לתלמודי תורה ללא תמיכת שי פירון ולישיבות למרות אלעזר שטרן, את הבנות לסמינרים, והאברכים לכולל. כדי שיתאפשר לנו לקנות תפילין מהודרים לבחור הבר מצוה היקיר שלנו, ואתרוג מהודר לחג הסוכות, וכמובן, כמובן – דירה ורכב לחתן העילוי, עדיו לרכשבה"ג הדורש מכוח כבוד תורתו 'סידור' מלא. כמקובל וכמפורסם במחוזותינו.

אלא שהכסף הזה, לעיתים, וכמובן רק במקרים יוצאים מן הכלל (שהרי סיכמנו שברוח חודש אלול, מדברים אך על הצד והפן החיובי), גורם למחלוקות בין בני משפחה, ולפעמים, רח"ל אף בין אחים ואחיות כשהמדובר הוא, למשל, בירושה, ואף שלעיתים, כל העזבון מסתכם כולה על איזה אלף ₪ שנותר בחשבון של האבא ז"ל, או על איזה ארון ישן, או חוט מאריך חשמלי.

וגם כשנסחפים לדין תורה, על סכומי כסף כאלה ואחרים, ומדובר לא פעם בסכומים לא בדווקא מופלגים – שביום רגיל כל אחד מן הצדדים היה בהחלט מוכן לתת בנדיבות ליבו הטהור סכום שכזה לצדקה, אלא שכאן בדין תורה; זו כבר לא שאלת הכסף נטו, אלא הבעיה האקוטית היא כמובן; "אני אראה לו, אני אכנס בו, מפיתום שאהיה פרייר שלו..".

ובהכרח אני נזכר בדוגמא לעומתית, על אחד ממכיריי שעבד במשרדו של אחד ומיוחד מגדולי הרבנים כיום העומד בראשות מוסדות לתפארה, והיה לעובד זה ויכוח כספי עם ה'בוס', כאשר זה האחרון נתבע בבד"צ העדה החרדית על סכום כסף מסויים. והנה, אותו רב דגול מרבבה, הופיע ביתי, לאחר שנודע לו כי יש לי השפעה על אותו עובד, ושאל אותי "במה מדובר? איזה סכום כסף יספק אותו?", ובמענה לתשובתי – שלף אותו רב שליט"א את פנקס הצ'קים ולתדהמתי רשם את הסכום לזכות אותו עובד. וכך, חסל דין תורה, אויס מחלוקת (שמו של הרב היקר והאציל הזה שמור אצלי).

וכאן הבן שואל; האם לא שווה להוריד מהפלקטים את הסיסמאות של אהבת ישראל ולהצמיד אותן לשפת המעשה? האם כשמדברים כל כך הרבה, ונוטפים ממש שמן זית זך אודות המושגים אהבת רעים ואהבת חינם – האם כל אלה לא שווים את סכום הכסף הזה עליו ניסוב הויכוח?

* * * * *

"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" – זה המוטו של תקופה זו.
חשבתי בליבי, מדוע הקדמונים ז"ל מסגנני הסידור, ועוד לפניהם רבותינו ז"ל מכנים את מידת החסד הבאה לידי ביטוי בכסף – בשם "צדקה"? הרי "צדקה" זה מזכיר את התואר הכי נעלה – "צדיק". אז מדוע אפוא שלימוד התורה לא ייקרא 'צדקה', מדוע התפילה – עבודת ה' בלב – לא תיקרא 'צדקה'? ולחילופין, מדוע, מה שאנו קוראים 'צדקה' ובסידור הוא מוגדר כך – לא ייקרא פשוט בשם 'חסד'?

אלא, עלה ברעיוני, כי ישנם 'צדיקים' – אשר צדקותם הינה לעילא ולעילא. אימתי? כאשר מדובר בתורה, בתפילה. – ברם, כאשר מגיע הרגע שצריך לדחוף את היד לכיס, או, כאשר הם צריכים לוותר או למחול על סכום כסף – כאן לפתע נעלמת ופורחת הצדקות. איך אומר העולם? "פלוני, בחור טוב מאין כמוהו, אבל – ביז די קעשינע (=עד הכיס)".

אי לכך, אם רצונך לדעת מיהו באמת עונה לתואר 'צדיק- בדוק זאת באופן התייחסותו לנושא 'הכסף'. לאמור, אם פלוני זה מוכן להפריש משהו ממעותיו, או לאידך, מוכן להעביר על מידותיו ולוותר, אף שהמדובר הוא 'כסף' – הרי כסף שכזה נקרא 'צדקה' – מלשון 'צדיק'.
כי, מי שהחרדיות שלו לענייני קדושה מגיע עד הכיס ועד בכלל, הוא זה שראוי לתואר צדיק. לא בכדי, דווקא הנהגה שכזו נקראת 'צדקה' המעבירה ביחד עם תורה ותפילה את רוע הגזירה.

לא פעם, מחלוקות שונות ביי די בעסטע און די שיינסטע מכוסות ומטויחות בכותרות מפוצצות של כל מיני ל'שם שמים' ואידיאולוגיות. ובהסתעף והסתבך הדינמיקה של המחלוקת – כבר איבדת את השליטה וחוט המחשבה – ממה, ואיך זה בעצם התחיל.

דודו הגוי של יעקב אבינו ששמו היה לבן ניהל מחלוקת עם יעקב וקרא לאתר המריבה בשם מסובך; "יגר שהדותא", אבל יעקב אבינו בקדושתו איבחן את שורש הרע וקרא לזה בקיצור;"גלעד", היינו פשוט "געלט"…

* * * * *

לפני אלפיים שנה, קטלו חז"ל וביטלו את היצר הרע של עבודה זרה (יומא ס"ט, ע"ב). החיד"א ז"ל מביא בשם קדמונים, כי ששת אלפים שנה של קיום העולם מחולק לג' חלקים: שני אלפים חטא העולם בזנות, ב' אלפים בעבודה זרה, ובשני האלפים האחרונים (היינו תקופתנו), עובד 'שעות נוספות' יצר הרע של ממון. כלומר, שאמנם התבטל יצר הרע של העבודה זרה, אבל הוא הוחלף ביצר הרע ובתאוות לכסף.
אגב, אומרים בשם רבנו הזקן בעל התניא שהעיר על כך; "איני יודע אם הואילו בזה…".

כבר חזינו ראינו 'קנאים' גדולים, שלפתע עשו שינו השקפתי של 180 מעלות; בדיקה קלה העלתה, כי עד עתה ינקו חיותם הכספית ממקור קנאי מסוים, וכאשר הכזיבו מימיו של מקור זה, פשטו אותם 'קנאים' צורה ולבשו צורה, כזו התואמת את המקור הכספי האחר.

הוא שאמרנו: חסד המתבטא בויתור על ממון – צדקה ייקרא לו.

אם בנוסף על ריבוי התפילות, שיחות המוסר, התוועדויות חסידות של התעוררות הלב, אתה מוכן להיפרד מכמה שקלים, ולחילופין; אתה מוכן גם, לצורך השלום לוותר עליהם, בכך – 'צדקה' עשית, ומעשיך מעשי 'צדיק'.

בזאת תיבחנו, ובזה ניבחן. שאם לא כן, כשנבקש מקודב"ה שיעשה עמנו צדקה, ואילו אנו נקפיד אך על תורה ותפילה, הרי כשנאמר בליל הסליחות דמוצאי יום מנוחה;"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים", לא תהיה זו בבחינת 'ברכה לבטלה'. כי בכך נצהיר חלילה כי מפוצלי אישיות הננו; היהודי האחד של תורה ותפילה, והיהודי השני – שלא עומד במבחן הכסף. בבחינת; 'שני ציוני רבי מאיר בעל הנס' הנזכרים לעיל. כלומר, מידת 'צדקה' היא לא אצלי, אלא רק אצלך אבא יקר בשמים.

שיקויים אכן "לך ה' הצדקה" – בכך שיעשה עמנו צדקה וחסד ויושיענו, וגם אנו נידבק כיאות במידותיו ית' בריבוי צדקה וחסד, ובהעברה על מידותינו גם כשמדובר בממון, ואזי לא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.