הרב דרוקמן נזכר מאביו החבדניק של בני רבינוביץ שזיכה רבים בהנחת תפילין

"אלוף אריק שרון השתתף שלשום במבצע 'הנחת תפילין' הנערך מידי יום ביומו ליד רחבת הכותל המערבי.
מבצע זה, עורך הרב אהרן רבינוביץ מחסידי חב"ד, שעלה ארצה לפני כעשר שנים מברית המועצות. הרב רבינוביץ מציע לכל עובר ושב לקיים את מצוות הנחת תפילין כשהוא מצוייד בכמה זוגות תפילין.

כך מנהגו בכל ימות השנה. אך לפי הוראות האדמו"ר מלובאביץ', הוא מרבה עתה בזיכוי בני ישראל במצוות הנחת תפילין. טורו המרתק של הרב דרוקמן רבה של ק. מוצקין

אווירת המלחמה והבלתי נודע, האופפת ומקיפה את העם היושב בציון, מחזירה אותי עשרות שנים לאחורה.

ילד בן 11 שנה הייתי, כאשר ביקרתי לראשונה בבית הכנסת חב"ד ברחוב בעל התניא בשכונת מאה שערים בירושלים.

דמות אחת שבלטה בנוף האנושי שם נחקקה בזיכרוני ובתודעתי. היה זה לאחר תפילת ליל יו"ט ראשון פסח (אם אינני טועה), והנה בפינה הימנית של 'מזרח' ביהכ"נ בית הכנסת התרומם יהודי צנום, מעוטר זקן חום-אדמוני, עיניו בורקות אש וכולו אש להבה ומבע של ריתחא דקדושה, וחילק לנוכחים פיסות מצה שמורה – שיירים של מצה שנאפו במסירות נפש ברוסיה הסובייטית (בקייב, דומני).

היהודי הזה היה ר' אהרן רבינוביץ זצ"ל שבקע את 'מסך הברזל' הקומוניסטי, ועלה לארצנו הקדושה באותם ימים מאחורי מסך הברזל מהעיר קייב.

לימים נודע לי כי מדובר לא בסתם "ר' אהרן רבינוביץ", אלא, כפי שמתאר אותו כ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש באיגרת מענה אליו : "הרה"ג וו"ח אי"א רב פעלים מו"ר אהרן".

עוד כותב לו הרבי, בין היתר באותו מכתב: "…וינצל כישרונותיו להחזקת היהדות והפצתה בסביבתו עתה, ודלא כהטועים לומר אשר נסיונות ביהדות הוא רק במדינתו לפנים (הכוונה לברית המועצות) ומעבר לגבול המדינה ההיא (כלומר, בארצות החופש) אין נצרכים להתעוררות ומסירות נפש וכו'….וכיון שהוא הגבר ראה עני, איך שעומדים במסירות נפש על לימוד התורה, קיום המצוות מתוך גזירות איומות, בטח יהיו דבריו נשמעים יותר….".

אח"כ זכיתי, לא אחת, להיתקל בדמותו של ר' אהרן זה, בשטיבלאך של זכרון מוישה. ומנהג בקודש עשה לו, שלאחר כל תפילת שחרית – לפתוח את היכל ארון הקודש ולקלל קללות נמרצות את המשטר הסובייטי בברית המועצות ולאחל לו שיתבטל במהרה (ולבסוף, התקיימו ב"ה "איחוליו").

ניתנה ראש ונשובה, למה שכתבתי בראש דבריי, הכיצד דמותו הטהורה של ר' אהרן זצ"ל זה התחברה עמי ולאוירת המלחמה של הימים הטרופים שאנו חווים היום;

מונחת לפניי תצוגה של פיסת עיתון ישן ('מעריב') , ובה ידיעה מקיץ תשכ"ז, וזה לשונה:

"אלוף אריק שרון השתתף שלשום במבצע 'הנחת תפילין' הנערך מידי יום ביומו ליד רחבת הכותל המערבי.
מבצע זה, עורך הרב אהרן רבינוביץ מחסידי חב"ד, שעלה ארצה לפני כעשר שנים מברית המועצות. הרב רבינוביץ מציע לכל עובר ושב לקיים את מצוות הנחת תפילין כשהוא מצוייד בכמה זוגות תפילין.

כך מנהגו בכל ימות השנה. אך לפי הוראות האדמו"ר מלובאביץ', הוא מרבה עתה בזיכוי בני ישראל במצוות הנחת תפילין.

…שלשום בשעות אחר הצהריים, כאשר הגיע אלוף אריק שרון…לרחבת הכותל המערבי…ניגש אליו הרב אהרן רבינוביץ והציע לו לקיים מצוות הנחת תפילין, שהיא סגולה להטלת אימה ופחד על האויבים שלנו….

לאחר שהרב רבינוביץ הניח תפילין על ידו ועל ראשו של אריק שרון…קרא כל הקהל שנכח במקום, יחד עם האלוף, תפילת 'שמע ישראל' שבע פעמים בזו אחר זו". עד כאן לשון הידיעה.

לחובבי פיקנטריה, נפרש את מה שרמזנו בכותרת, כי אותו חסיד חב"ד איש המסירות נפש – אינו אלא אביו של …העיתונאי מ'יתד נאמן' , "בן יכבד אב", בני רבינוביץ יבלטו"א.

אפרופו, התסריטאי הידוע דב לדרברג הנפיק באותם ימים סרט על ניסי מלחמת ששת הימים, והדמות ש'כיכבה' בו היתה לא אחר מאשר רבי אהרן רבינוביץ זצ"ל, וזכור אזכור את הלהטוטים הויזואליים שניצפו בסרט, וביניהם טיל המונחת על האויב הערבי, כאשר בסיס השיגור שלו ממוקם ב..קוביית ה'תפילין של ראש' של ר' אהרן. זכר צדיק לברכה.

ואכן, יסוד הדברים הוא בדרשת חז"ל על הפסוק (דברים כח,י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך" – "אלו תפילין שבראש". וכתב הרא"ש: "מפני קיום מצוות תפילין (שמניחין על הזרוע והקדקוד) יתקיים באנשי המלחמה (דברים לג,כ): 'וטרף זרוע אף קדקוד'".

* * * * *

ועוד זאת אזכור ותשוח עלי נפשי, שבאותם ימים רעשה וגעשה הארץ סביב 'מבצע תפילין';
עד אותה תקופה, לא מעט יהודים כשסיימו תפילתם בבית הכנסת, היו עוטפים את שקית התפילין בנייר עיתון, וזאת כדי שהסובבים ברחוב לא ייתפסו אותם בקלקלתם ובבושתם שהניחו תפילין.
להניח תפילין במקום ציבורי, ברכבת – מאן דבר שמיה! הס מלהזכיר. בא הרבי זי"ע, וניצל את ההתעוררות והאחדות המופלאה בנוצרה בעם ערב מלחמת ששת הימים, ו'שבר את הקרח' על ידי מבצע תפילין. חיילים עמדו בתור בבסיסי צה"ל, בטרמפיאדות, לפני היציאה לקרב, ואיפה לא, כשהם פושטים את זרועם ומתחננים להניח תפילין.

כל גדולי ישראל זצ"ל באותה תקופה הצטרפו לקריאה לסייע ולהשתתף אישית ב'מבצע תפילין'.
בנוסף על כרוז עליו חתמו רובם ככולם של אדמור"י אותה תקופה, וגדולי הרבנים, כמו: הרב מוועלץ, רבי בנימין יהושע זילבר, הרב מטורדא ועוד – יצאו גם גדולי ראשי הישיבות הליטאיות בקריאה פומבית, וזה לשונה:

"עת לעשות לה'. המבצע להנחת תפילין…מוכיח את חשיבותו ותועלתו. אלפי ישראל זכו בקיום המצווה הרבה של הנחת תפילין, ורבים מהם קיבלו עליהם עול תורה ומצוות.
חובה אפוא על כל אחד ואחד להקדיש מזמנו ומרצו ולהשתתף במבצע חשוב וגדול זה…ובשעה גדולה שעדיין זקוקים אנו רחמי שמים, תחמוד לנו זכות גדולה זו".
על החתום – הגאונים הצדיקים: רבי יחזקאל אברמסקי, רבי אברהם יפה'ן, רבי יחזקאל לוינשטיין. גם הרה"צ רבי אלי' לאפיאן יצא בקריאה דומה.

האדמו"ר הרה"ק הבית ישראל מגור תרם אף באופן אישי זוג תפילין ל'צעירי אגודת חב"ד' לצורך המבצע, וכך אנו קוראים בתדפיס הנושא את הכותרת; "רשימת התורמים למבצע תפילין": "…הרה"צ וכו' האדמו"ר מגור שליט"א 100 ל"י". הרבי מגור זצוק"ל אף 'נתפס' בשעות לפני בוקר במהלך טיולו היומי המפורסם – כשהוא מניח תפילין לעובר אורח…

* * * * *

כאמור, בעקבות מלחמת ששת הימים הייתה התעוררות רוחנית מאד גבוהה בקרב כל האוכלוסיות. תנועת התשובה כפי שהיא מוכרת לנו בהיקפה – החלה בעצם אז. ה'מבצע תפילין' היה בעצם המקפצה לתנועת התשובה הגדולה.

ברם, גם אז, לאמיתו של דבר – פספסו את השעה. אילו היהדות החרדית הייתה 'יוצאת מהקופסא' באותה תקופה – אפשר היה לחולל גדולות ונצורות. הרבי המשיל את זה במשל הקשור עם המציאות במדינת איטליה לפני שנים; איטליה הייתה מאד מפותחת מבחינה טכנולוגית. אלא, שדא עקא, במדינה זו שרר אנדרלמוסיה ואי סדר. וכך הייתה פעם עובדה שקטר רכבת משוכלל, שהיה אמור להוביל קרונות נוסעים שהיו אז 'המילה האחרונה' של המודרניזציה, אבל זה שהיה ממונה על חיבור הקטר לרכבת – התרשל. וכך, יצא שהקטר פתח בדהרה לדרכו, ואילו הקרונות ..נותרו ונשארו על עומדם.

אנא, אל נחזור על משגה זה פעמיים. מעבר לאמירת תהילים, וכל מיני 'קבלות' טובות' כן תרבינה, בידינו הזדמנות פז לנצל את האווירה המיוחדת שנוצרה, לחיבור הגוש הגשמי של יהודי, את 'הקרקפתא' הפיזית עם 'אור אין סוף' וזאת, על ידי מצות תפילין, שכאמור, מעבר לכל – סגולה יש במצווה זו במיוחד, להטלת אימה פחד על האויב כפי שהגמרא דורשת על הפסוק "ויראו ממך"- "אלו תפילין שבראש", וסגולה לאריכות ימים ושנים.

* * * * *

ואם אמור יאמר האומר, הכל טוב ויפה, ברם, זו 'עבודה' ומשימה לכאלה שאינם מתמידים ואינם שוקדים על תלמודם, אבל האם ראוי לרשכבה"ג כמוני לעזוב את הסטנדר ולהתעסק בהנחת תפילין לכל מיני אנשים שעפ"י חזותם החיצונית אינם בדיוק כאלה הנמנים על שלומי אמוני ישראל?

והנה נוכח טענה שכזו, הרי לנו 'מעשה רב' מרבנו הגדול מרבותינו הראשונים, רבי משה מקוצי בעל הסמ"ג. בתקופתו של הסמ"ג, חלה עזובה רוחנית מאד גדולה בערי ספרד ועד כדי פריצות איומה.
והנה, הוא ולא אחר, הוא ולא שליח, נדד בעיירות ישראל ו"היה דורש בגלויות ישראל להוכיח על חיוב מצות תפילין, ועשו תשובות גדולות (כלומר, רבים חזרו בתשובה), וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין, כי בין ההמון הייתה רופפת המצווה הזאת".
וכתב בסמ"ג (ואני מעתיק את הדברים הבאים בהסתייגות מסוימת באשר כיום רובם ככולם של 'החילונים' אינם אלא 'תינוקות שנשבו' כפי שכבר כידוע החליט בכך החזו"א); "ועיקר תפילין נצטוו להיות זיכרון לרשעים, וליישרם דרך טובה".

אל נא נהיה בעת שכזו 'צדיקים בפרווה'; כעת 'הברזל חם', נחלץ אפוא חושים לקירוב ליבם של ישראל אל אביהם שבשמים. ולב ישראל, במיוחד בימים אלה – ער!

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. הוא אידיוט ליטאי ממוצא חבדי וממוצא הקוף לפי הפרצוף שלו

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב