הרב דרוקמן על ביקורו המביך של נתניהו בחב"ד • טור שבועי

רבה של קרית מוצקין הרב דוד מאיר דרוקמן בטורו השבועי
והפעם על ביקור נתניהו בכפר חב"ד

*
לפני כשבעים שנה מלך במדינת רומניה המלך קארול השני. המלך היה גוי נוצרי, תאוותן, מושחת ורע מעללים.
בשנת תרצ"ו, ערך המלך ביקור בעיר הרומנית סאטו-מרה, הלא היא סטמאר הידועה כפי שיהודים קוראים לה. והנה המרא דאתרא של העיר הגה"ק האדמו"ר בעל דברי יואל קיבל את פני המלך בכבוד ובקידה, כאשר רק היארמולקה מעטרת את ראשו של הרב, וזאת, לפי כללי הנימוס שהיו נהוגים באירופה במפגשים שכאלה, וכפי שמתבקש לנהוג, בזמן הגלות, בפני מלכים ובעלי שררה.

סטמר מקבל המלך קרל מאת הרב דרוקמן

ב'ראש השנה למלכים' השתא – ראש חודש ניסן, ביקר בנימין נתניהו בשטח המועצה האזורית עמק לוד, ו'קפץ' ממש במקרה ובדרך אגב, לביקור במאפיית המצות של כפר חב"ד.

אין זה סוד שליבנו מר על האורח פורח הלזה. מה נעשה והוא רכש זאת ביושר רב. הן בשל חלקו בגזירות השונות והמשונות הניתכות עלינו, ולאחרונה הגדיל – סוגיית שחרור רוצחים מבית הכלא, שלא לדבר על הדה-לגיטימציה שהוא יצר בציבור הכללי כלפי עולם התורה.
מה לעשות, יש וצריך לבלוע מרור, וזה מה שהתרחש בביקור הזה, ולא בשיעור של כ'זית' אחד מרור, אלא, אפילו כשיעור של 2 זיתים, כאותו בריסקער שאכל כזית מרור – אחד כנגד "זיכר למרור" (בצירה), והשני כנגד "זכר למרור" בסגול.

הצאר ניקולאי נפל פעם למשכב. לאור מחלתו של הצאר יצאה פקודה ליהודים מבית המלוכה שיתפללו לרפואתו. באשר ניקולאי לא היה בדיוק ה'כוס תה' של אחינו בני ישראל, חששה משפחת המלוכה שהיהודים לא יבצעו את הפקודה, ואי לכך, שלחו מבית הצאר מרגלי חרש לבית הכנסת הגדול בעיר הבירה פטרבורג כדי לבחון ולבדוק האם באמת היהודים מתפללים לרפואתו של הצאר הצורר.
הרב שחכם היה, מה עשה? הוא התעטף בטלית מעל ראשו, ניגש כחזן לעמוד התפילה, ובחר לומר דווקא את מזמור ק"ט בתהילים, וכך כשדמעות ניגרות על פניו, והוא ממרר בבכי, התחנן הרב ואמר בדבקות את הפסוקים שבמזמור ק"ט; "יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה…".

לא, חלילה, והס מלהזכיר, הרי למדנו ש"ייתמו חטאים ולא חוטאים", ואנו מאחלים לנתניהו אריכות ימים ושנים טובות, ונחת יהודי מבניו ומכלותיו. ואגב בענין זה, ידוע מה שאמר ה'דברי חיים' מצאנז, כי כשמאחלים איש לרעהו 'נחת' מילדים, מיותר להוסיף 'נחת יהודי', כי אם ה'נחת' הוא חלילה לא יהודי, אין זה 'נחת' כלל ועיקר…

אנו רק מקווים, שכולי האי ואולי, יתעורר נתניהו ויקלוט כי המצות במאפיית כפר חב"ד אינן רק מוצג סימבולי או מוזיאוני, אלא זהו הוא האוכל דאכלו אבהתנא במצרים, וזהו לחם העוני שיהודים יראי שמים אוכלים, אלה המכונים בתואר הכבוד 'חרדים' – הם ונשיהם וטפם גם היום בחג הפסח תשע"ד.

צורת ההתנהגות וההתייחסות של נתניהו ושותפיו ל'חרדים' – משל היו ה'נייטיבס' שלו – גורמת שיהודים ישקיעו 'דמים' לא רק במובן של כסף, בעוון רצונם להתנהג במדינת היהודים כיהודים, ולא במקרה, הם אומרים בהגדה של פסח "לפיכך אנחנו חייבים" – אוהו, כמה חייבים, כמה חובות כספיים, איזה אובדראפט בבנק כתוצאה מהוצאות הפסח. נתניהו, שלא מקצץ בהבעת ויתורים לשונאי ישראל, מקצץ גם מקצץ בבשר החי של היהודים אוכלי מצות היד. רק השבוע התבשרנו שגם הקימחא דפסחא, הפרוטות הזעומות, שנהג משרד הדתות להפריש לאברכי הכוללים – גם הוא קוצץ.

אין לי כל ספק, כי ראשי הקהל, שצולמו ביחד עם נתניהו במאפיית המצות בכפר חב"ד, חשו גם חשו, נוכח הביקור המתוקשר הלזה על רקע המצות – את המושג של ה'כורך מצה ומרור'. בטוחני שגם שאלה שענדו עניבה לכבוד האירוע, חשו, באופן טבעי חנק לגרונם ומחנק לנפשם. כשהחמיאו למאן דהו מהמצולמים, כמה פוטוגני הוא יצא בתמונה, וכמה העניבה הלמה את הופעתו – מזה רע הוא הרגיש.

היו זוג קומיקאים אידישיסטים ידועים אשר ניהלו ביניהם את הדו-שיח הבא –
שואל יענקל את שמרל; מדוע הלך מוישה רבינו עם יהודים 40 שנה במדבר? השיב לו שמרל: וייל ער האט זאך געשעמט גיין מיט זיי אויפן גאס (=כי הוא התבייש ללכת-להיראות עימהם ברחוב…).

בהחלט, לא הייתי רוצה להיות במקום אלה ש'נראו השבוע ברחוב' עם נתניהו. חזקה עליהם, שהם הבינו גם הבינו כי במקרה הזה מתקיים "יותר מאשר העגל רוצה לינוק – הפרה רוצה להניק"; נתניהו היה צריך מאד את התמונה הזו, ככה, כשהוא יושב מחויך עם חרדים. הוא מאד רוצה לינוק ולגזור קופון מההופעה הזאת. הוא זקוק לכך היום וכאוויר לנשימה, ובמיוחד לאחר 'עצרת המליון' והפגנות המחאה בארה"ב ובשאר רחבי העולם היהודי – תמונה מחמיאה ומרככת שכזו היא אקט יחצנ"י לא רע.

הביקור שערך נתניהו לא היה ביקור במועצה האזורית זרנוגה תחתית. לא במקרה הוא בחר לבקר במועצה האזורית עמק לוד, וזה מסתמא לא בגלל שהוא רצה לראות את רפת הפרות במושב אחיעזר, או את לול התרנגולים במושב יגל, אלא, הביקור היה חשוב לו כי בשטח המועצה האזורית הזו ישנו ישוב חרדי שנקרא כפר חב"ד .

לא כבימים כתיקונם, במיוחד בימים אלה, הוא מסתמא לא היה מוזמן לכפר, אלא איך אומרים? 'תמונה אחת שווה אלף מילים', וכך הוא הזמין את עצמו, בשפה בוטה יותר – הוא כפה את עצמו, כדי להשיג את האפקט הרצוי מבחינתו.

כיום בעידן מצלמות הטלפון המונחות בהרבה כיסים, יש מי שדואג לקבל 'הכשר' מטעם עצמו, כאשר הוא מתיישב, נניח לרגע באיזה שמחת בר-מצוה ליד איזה אדמו"ר או גדול בתורה, לחיצה על הכפתור, והופ: מוישה בן פייגע נפגש עם האדמו"ר, איציק בן רייצה הוא ממקורבי…ומי הוא זה שיחלוק על תצלומי פאפארצ'י אלה.

מספרים על אדמו"ר הזקן בעל התניא, שפעם בהקפות של שמחת תורה הכריזו בבית המדרש שלו: " איז מען מכבד כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו בהקפה…". כששמע רבנו הזקן שאומרים "כבוד קדושת אדוננו מורנו ורנו" – השתפך חיוך על פניו הקדושות. לאחר מכן הוא הסביר, כי כששמע שמתארים אותו בתוארי כבוד, הוא בענוותנותו לקח את זה קשה, וקיבל עקב כך ייסורים איומים, אבל מה לעשות, צריך הרי לקבל ייסורים באהבה – "ועל כן צחקתי", אמר הרבי.

דע לך, ביבי, החיוכים שקיבלת, היו ביטוי לסוג ייסורים של אהבה מצד המארחים.

לא שאסור לאהוב אותך. להיפך; רבנו הזקן בעל התניא מלמדנו שגם יהודי שעקב מעשיו הנלוזים הוא מוגדר כרע, צריך אמנם לשנוא את הרע שבו אבל ביחד עם זה לאהוב את הטוב שבו, ואין יהודי שאין בו טוב – שהיא נשמה חלק אלוקה ממעל ממש, המקוננת בכל בפנימיותו של כל יהודי.

אלא, שלאור התנהגותך בתקופה האחרונה; העיתוי לביקור בכפר חב"ד היה די מביך בלשון המעטה. לא להתבלבל; אנן סהדי, שהחיוכים שליוו את הביקור אך היו בבחינת טיח שהסתיר על צלקות ונפשות שסועות ושבורות, וכל זאת, נוכח האווירה המכוערת והרדפנית שיצרת אתה וחבריך נגד היראים לדבר ה' בכלל, ונגד לומדי תורה בפרט.

בדיוק ביום שביקרת בכפר חב"ד, שמענו התקפה עליך נתניהו מאלוף במילואים יעקב עמידרור, מי שהיה לא מכבר היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה, ולא מוגדר כ'כהניסט', כשהוא מאשים אותך, לא פחות, "שאפילו יצחק רבין לא הסכים לוויתורים מפליגים כאלה!".

עם ישראל בכלל, וחסידי חב"ד בפרט, ששמעו מפיך את אשר הרבי זי"ע ציפה ממך ותבע ממך, עומדים פעורי פה נוכח עמידתך הרופסת – היפך גמור ומוחלט מגישת הרבי בכגון דא.
היינו מאד חפצים להעניק לך צל"ש, היינו מאד רוצים שהחיוכים כלפיך לא יהיו סינטתיים, אבל, מה נעשה; כנראה שדרכו של אריאל שרון מוצאת חן בעיניך יותר. שתיבדל לחיים ארוכים, גם הוא אריאל שרון, דאג להצטלם עם רבנים ערב ההתנתקות, גם הוא ציפה ל'הכשר'. וההמשך המר ידוע. איך אומרים? "בסרט הזה כבר היינו".

לנו, לא נותר אלא לדבר על ליבך היהודי מר נתניהו, ובעיקר לשפוך את הלב לפני שוכן במרומים, כלשון ה"יהי רצון" שאומרים לאחר ביעור חמץ;

"וכל הרשעה בעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ,
וכל המעיקים לשכינה תבערם ברוח בער וברוח משפט".
ונזכה לפסח כשר ושמח מתוך שמחה ודיצה והרגשת חרות אמיתית.

4 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. זו אינה ממשלת זדון ואדון נתניהו אינו גוי.
    אמנם טעה ראש הממשלה במו"מ, אך זה לא משנה
    גם אם זהבה גלאון הייתה עומדת בראשות הממשלה, לא היינו מגיעים להסכם
    כיוון שאין לנו פרטנר
    אין פרטנר
    אין.

    יהונתן |
    הגב