הרב שטיינמן ו"הפלג" / דב הלברטל

אפשר לקרוא עיתונים שונים. אפשר אפילו להקים מפלגות שונות. אפשר ללמוד בבתי ספר שונים. ואפשר גם להישאר ידידים טובים, ואפילו להתחתן אחד עם השני. הטור של דב הלברטל

בניגוד למה שכותבים פרשנים שונים, פטירתו של מרן הרב שטיינמן זצ"ל, לא תביא לשינוי מהותי בהתנהלות ובהנהגה החרדית. עולם הישיבות יישאר כפי שהוא. העולם הליטאי ימשיך להיות המגדלור של המגזר החרדי בכללותו. לא יהיה גם שינוי ביחס אל הגיוס, ללימודי חול, ליחסי דת ומדינה או בכל שאלה מהותית אחרת. אולי יהיה רק שינוי מסוים בסגנון.

וזאת בין אם היורש הוא הרב גרשון אדלשטיין, ובין אם יווצר הקשר שיעניק יתר כוח וסמכויות למועצת גדולי התורה. בכל מקרה, מסורת הדורות של העולם החרדי תכריע, והעקרונות יישארו כפי שהיו.
יש אפשרות לשינוי חשוב בעניין אחד. היחס אל הפלג.

כי מי שהוביל את המערכה נגד הפלג, היה הרב שטיינמן עם הרב קנייבסקי. המערכה היא חריפה, קשה, מפלגת וחד משמעית. בעניין העקרוני, בו נחלקות הדעות, לא יחול שינוי. אבל במקום מסוים במחלוקת קשה זו, צריך אולי לשנות.

הכוונה היא ששני הצדדים במחלוקת, יכילו אחד את השני. כי ברור שככל שמדובר בגדולי ישראל התומכים בצד זה או אחר, הרטוריקה תישאר חריפה כפי שהייתה, כי המאבק הוא על עקרונות. אבל אין סיבה שוויכוח זה שבין גדולי ישראל יגלוש בצורה כל כך קשה ללומדי התורה למטה.

זה היה צריך להיות כך. אם בן תורה מאנשי הפלג פוגש בן תורה מהמחנה האחר, או להפך, יגידו אחד לשני – לך יש גדולים ולי יש גדולים. אתה רוצה, תשמע לגדול זה. אני רוצה להישמע לגדול אחר. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, וזה לגיטימי. אפשר וצריך להישאר חברים וידידים ללא כל קשר לוויכוח העקרוני בין הגדולים למעלה.

אפשר אפילו לקרוא עיתונים שונים. אפשר להקים מפלגות שונות. אפשר ללמוד בבתי ספר שונים. ואפשר גם להישאר ידידים טובים, ואפילו להתחתן אחד עם השני, כמו שלא נמנעו בית הלל ושמאי להתחתן האחד עם השני. מחלוקת לחוד, ידידות והכרה והכלה לחוד.
דווקא פטירתו של הרב שטיינמן יכולה להוביל מהלך כזה. כי הפטירה היא בבחינת גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה. עובדה היא שר' שמואל הגיע ללוויה, דבר פשוט ומובן מאליו. זה לא שהמחלוקת לא נשארת. וזה בסדר. תמיד היו מחלוקות קשות וחריפות בין גדולי ישראל. אלא שאת המחלוקת צריך להניח לגדולי ישראל. היא בשום אופן לא צריכה לחלחל לשטח באופני שנאה ואלימות. בשום אופן.
גם כשגדולי ישראל נידו את רבי אליעזר הגדול, זה לא פילג את השטח. לא הביא שנאה ופילוג בין בני התורה. כך גם כשהוציאו את רבי מאיר מבית המדרש, וכך גם כשהרחיקו את אחר, רבו של רבי מאיר. המחלוקות, קשות ככל שיהיו נשארו על סיפם של גדולי ישראל, ולא חלחלו בשום אופן למטה.

ואולי במסגרת הכלה זו, יש מקום להתנצלותי על הביטוי הקשה שלי ביחס לחוסמי הכבישים. כשלעצמי, מאז ומתמיד התייחסתי אל אנשי הפלג בהערכה ובכבוד. עוצמת הביקורת שהשמעתי, נבעה אך ורק, אך ורק, במה שנוגע לחסימות הכבישים, ומתוך תחושת כאב על צער הנגרם לעשרות אלפי אנשים, יום אחר יום.

אז דווקא פטירתו של הרב שטיינמן, שהיא גם מכפרת, צריכה להניא את כולנו לסוג של שלום בית, להכלה ולהבנה. לא רק לאהוב את האמת, אלא בעיקר גם את השלום, בבחינת האמת והשלום אהבו.

5 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. דיייייייייייייייייייי

    צריך למטונפים האלה את אותו יחס שנתנו לגדול הדור

    משה |
    הגב
  2. פעם ראשונה שאני נהנה מכל מילה שלו

    פעם ראשונה שכל מילה בכתבה של דב, היא במקום ולעניין, הלוואי שכולם יאמצו את דבריו!

    צחי |
    הגב
  3. טוב מאוחר ....

    נחמד מצד דב שעכשיו, אחרי טורים ארוכים מלאי ארס ושיטנה נגד ציבור גדול ואיכותי, רק בגלל שהרב שלו הורה לו לעשות הפגנות, עכשיו נזכר כבודו לכבד את דעתם ואת הרב שלהם.
    תתנצל על כל ההתבטאויות ולא רק בנוגע לחסימות הכבישים!
    זרעת הרבה כעסים, תככים, ופילוגים. תתנצל!!!!

    יודעת באמת |
    הגב
  4. סתם

    סתם שטויות העיתון שהכי פחות כתב על פטירתו של הרב זה דעער הפלס איך נוכל להכיל אותם שאפילו ידיעות אחרונות יותר כיבדו מהמטונפים האלה

    אייטי |
    הגב
  5. דב תהיה גבר

    האם יש לך את האומץ להתנצל כלפי ציבורים (שהם לא ליטאים)
    כשם שיש לך האומץ להתנצל על התבטויותך נגד הפלג?

    משה |
    הגב