הרגלי קריאה אצל ילדים: נו, תקרא כבר  //  מנוחה פוקס

קריאה חייבת להיעשות מתוך אהבה וחיבוב. על כן עלינו לספר לילד מה קראנו, עד שיתגרה לקרוא בעצמו. נקנה לו ספר במתנה, שיהיה רק שלו, חדש וחלק. נדאג שיהיו ספרים בבית. לא נגיש לו ספר קשה מדי בעבורו, לא נשווה בינו לבין אחיו האוהבים לקרוא // טור

אמא, משעמם לי!

-אז תקרא ספר.

-גמרתי את כל הספרים שבבית.

-אז שחק עם אחיך.

-אין לנו במה לשחק.

-מה עם הדוקים?

-שכחת שהשחור נשבר?

-ומה עם המונופול?

-את יודעת שזה לוקח הרבה שעות ולא נספיק לגמור.

-ומה עם העטיפות של המסטיקים?

הם התכבסו בכביסה, שכחת?

-נו, אז מה אני יכולה לעשות? טוב, עזור לי לקלף את תפוחי האדמה וזהו.

הוא בא. ועוד איך בא. מה לא יעשה למען הפגת השעמום הטוטאלי בו הוא מצוי?

בתפוד השני כואבות לו הידיים, בתחילת השלישי הוא מקלף את האצבע.

"דם, הצילו!" – הוא קורא ומריץ אותי לארון העזרה הראשונה.

מעט יוד  פותר את הבעיה. אבל מה לעשות?

תפודים הוא כבר לא יקלף..

"אמא, משעמם לי!

-קח ספר ותקרא.

-אבל, אמא, אני לא מוצא את הספר שלקחתי מהספרייה.

-אז חפש אותו.

-חיפשתי ואני לא מוצא.

-אולי תרד לשחק קצת בחצר?

-אין לי שום  חבר שם. שום חבר.

-תמצא לך כבר מישהו.

-הם לא רוצים להיות חברים שלי.

-אולי תסדר את הילקוט שלך לשנה הבאה? תראה מה צריך לשים בו ותתחיל לארגן. בטח יש שם עוד זבל מהשנה שחלפה.

-אין לי שום זבל שם. מלבד קליפות של בננה, כוס של מילקי כמעט ריקה, במבות יבשות, פלח תפוז וזהו, אני חושב.

-אז בוא ועזור לי למיין את הגרביים.

הילדון הפיקח שלי משכל רגליו ואוסף את כל הבודדים אליו.

זוג אחד, שני זוגות ומתחילה ההצגה:

-אוף, אני לא יכול לסדר זוכות מגרביים כל כך דומים, מצדי שיתחברו כולם אלו עם אלו וזהו.

-אתה לא רואה שזה כחול וזה שחור?

-לא.

-אתה לא רואה שזה קצר וזה ארוך?

-לא.

-אתה לא רואה שלזה יש פס דק למעלה ולזה לא?

-לא.

-טוב, אז תשאיר לי לסדר זוגות וזהו.

-ומה אני אעשה? משעמם לי.

-תקרא ספר.

גם אצלכם זה ככה? יוצאים מתוך דפי הספר חוזרים לספר ובכל זאת משעמם משעמם ומשעמם.

ייעוץ אישי

הילד שלי אינו אוהב לקרוא – מתלוננות אימהות רבות ובאות לבקש עצה איך לחבב על הילד את הקריאה. חבריו קוראים בלי סוף, אמו, כשהייתה בגילו קראה ספרים בלי ניקוד והוא – עדיין אינו קורא. אינו קורא.

בכל השנה זה לא בולט כל כך וגם לא מפריע, אבל בחופשה הגדולה זה יכול להוציא מהדעת. כל הילדים יושבים וקוראים ורק לו משעמם. משעמם. משעמם. כל היום משעמם ואין לו מה לעשות.

מה שבטוח שלא כדאי לעשות, אם רוצים שילד יקרא, זה להכריח אותו לקרוא. להזכיר לו לקרוא. לנופף לו בספר כל אימת שהוא משתעמם ולספר לכולם שהוא לא אוהב לקרוא.

כשם שנוכל להביא סוס למים – אך לא נוכל להכריחו לשתותם, כך אפשר להביא את הילד לספר או את הספר לילד – אך לעולם לא נוכל להכריחו לקרוא בו, כפי שלא נוכל להכריח את הסוס לשתות.

קריאה חייבת להיעשות מתוך אהבה וחיבוב. על כן עלינו לספר לילד מה קראנו, עד שיתגרה לקרוא בעצמו. נקנה לו ספר במתנה, שיהיה רק שלו, חדש וחלק. נדאג שיהיו ספרים בבית. לא נגיש לו ספר קשה מדי בעבורו, לא נשווה בינו לבין אחיו האוהבים לקרוא.

לא ניתן פרס על קריאת ספר. דבר שמקבלים עליו פרס הוא עלוב ושפל, למה שנהפוך את הספר להיות כזה?

ואחרי שננסה הכול, נחשוב שהילד ייהפך להיות קורא ראשי, ופתאום יתברר לנו שזה לא כך. טוב, עכשיו נאמין לכך שלא הכול בידינו ושיש שותף נוסף שמחליט עלינו.

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.