"הרגשנו כמו שפחות": התלמידות שנפגעו ממנהלת הסמינר

הבוקר פורסים הבנות וההורים שנפגעו מהמנהלת של סמינר "כנפי יונה" בצפת, את גרסתם ב'ידיעות אחרונות': התחושה ששימשו כשפחות, והמעשים החמורים. עורכת הדין: "הלקוחה שלי מכחישה את העבירות שמיוחסות לה"

דבורה, בשנות העשרים לחייה, הייתה אחת התלמידות החביבות על מנהלת סמינר "כנפי יונה" בצפת: "אני מכירה עוד בנות שהיה להן קשר עם המנהלת, כמו שלי. אחת ממש רצתה להתאבד",  אמרה הבוקר ל'ידיעות אחרונות'.

בשבוע שעבר, בעקבות חשיפת Ynet, אישרה המשטרה לפרסם כי המנהלת בת ה־39 חשודה בביצוע מעשים חמרים בנערות בזמן שהיו תלמידות בבית הספר. על פי החשד, היא אף ניצלה אותן לסייע לה בטיפול בילדיה ובעבודות בית שונות. במסגרת החקירה עלה גם החשד כי המנהלת הונתה את משרד החינוך במאות אלפי שקלים.

הבוקר מדברות התלמידות הנפגעות לראשונה ב'ידיעות אחרונות' ושופכות אור על הפרשה החמורה, יחד עם ההורים שהבינו כי הנהלת המוסד והרשת שאליה הוא משתייך מנסים לטייח ומסרבים לשתף פעולה עם החקירה ועם הרשויות, בין השאר, לכאורה, מחשש שמא חקירת ההונאה תוביל לשיטפון שיטביע גם גורמים אחרים במערכת.

לטענתם, המנהלת הרחיקה תלמידות מהוריהן, ניהלה איתן קשרים לא ראויים, הפעילה עליהן מניפולציות פסיכולוגיות ושלטה בהן באופן מוחלט. בין השאר, הן מספרות, דרשה מהן לבצע עבורה מטלות בבית, ברצותה, היא קבעה עם מי יתחתנו, ו"שברה" שידוכים שנקבעו להן בלא ידיעתה.

 

החקירה מתחילה

חקירת המשטרה בפרשה החלה כבר לפני כמעט חודשיים, לאחר ששתי תלמידות הגישו תלונה, ועד כה העידו כבר עשרות נערות, בני משפחה וגורמים נוספים. עוד קודם לכן נעשתה פנייה למשרד החינוך, אך במחוז החרדי שאליו משתייכת הרשת לא מיהרו לטפל בבעיה.

לפני כחודש שלחו ההורים מכתב דחוף לשר הפנים אריה דרעי, עם העתק ליו"ר ועדת החינוך יעקב מרגי ולמנהל הרשת חיים ביטון. במכתב, שהתקבל בלשכת השר, נכתב בין השאר: "המנהלת החלה את דרכה בניהול הסמינר לפני כתשע שנים, בקול רעש גדול… בתחילה הביאה את הסמינר להישגים יפים. אך דא עקא, התברר לאחרונה שבמסגרת כל האהבה וההערצה שלה זכתה אין מדובר באהבת תלמידות ומורות, אלא בתלות חולנית, כפייתית־אובססיבית ושלטון אימים שהנהיגה בסמינר".

לאחר שהבינו כי הנהלת המוסד מסרבת לשתף פעולה, ואף מסייעת למנהלת, החליטו ההורים לשבור את קשר השתיקה. לדבריהם, חלק מהבנות נפגעו גם בצורה חמורה. אם כי "מתוך אלה שגרו איתה בבית חלק נפגעו וחלק לא. היא ניסתה, אבל היו בנות חזקות יותר שלא נתנו לה, למרות ששילמו מחיר בדמות ריחוק והשפלות".

דבורה, שלמדה בסמינר מכיתה ט', מתארת כיצד נשאבה אט־אט פנימה. "המנהלת יוצרת תלות, לאט־לאט מתקרבת לילדה, לוקחת אותה לשיחות, יוצאת איתה לטיולים בערב", מספרת דבורה. "הגעתי מבית לא פשוט, והיא אמרה לי 'אני אהיה דמות אמא בשבילך'. התחילה בעדינות ועם הזמן הגבירה את הקצב".

לטענת דבורה, הקשר הלך והתעצם ונמשך זמן רב. "הייתי ילדה חצופה ושובבה, והיא אוהבת בנות כאלה וגם אומרת את זה", היא טוענת. "היא לקחה אותי לשיחה של שלוש שעות במשרד ונתנה לי אולטימטום, 'או שאת בוחרת להיות בקשר אישי עם מישהי מהצוות, או שאני מסלקת אותך'. קלטתי שהיא רומזת על עצמה, אבל הלכתי הפוך. ביקשתי עם הסגנית, אבל המנהלת סירבה. הצעתי מורה אחרת, והיא גם סירבה. אחרי שלוש שעות היא ביקשה שנצא פעם אחת לסיבוב בערב, ואחרי שעשינו את זה הרגשתי שזה נחמד, שהיא אמפתית ושיש לה כריזמה והיא באמת מאוד אימהית".

בשלב מסוים, אומרת דבורה ל'ידיעות', הפך ביתה של המנהלת לביתה השני ודבורה הרגישה כיצד היא הופכת, לתחושתה, למעין משרתת של המנהלת. "היא לא הייתה עושה כלום בבית", טוענת דבורה. "הכל הבנות היו עושות בשבילה. אני גידלתי את הילדה הקטנה שלה במשך שנתיים. היא הייתה עליי בשיעורים, הייתי יוצאת להאכיל אותה, לחתל אותה, לקום אליה בלילה. מבית הספר הייתי הולכת ישר אליה, ולא הייתי היחידה. היא יצרה אצלי תלות מטורפת. זה היה כאילו מרצון, אבל היא פשוט גררה אותנו. כאילו, למען השם, אני אמורה להתעסק עם המנהלת שלי?!"

לפי דבורה, בית הספר נחלק לדרגות שונות של קרבה למנהלת. "יש בנות שיכולות רק לצאת איתה לסיבוב", היא מסבירה. "כלומר, הן עדיין לא ראויות להיכנס אליה לבית. יש בנות שמתחילות להתקרב, והיא מכניסה אותן הביתה. ויש בנות שיכולות לראות אותה עם פיג'מה — שזו עוד דרגה. היה לה מנהג כזה, שהייתה מעירה אותנו בטלפון בלילה והיינו מדברות".

כמו רבות אחרות שאיתן על פי החשד ניהלה המנהלת קשרים שונים ומשונים, גם לדבורה היא מצאה משרה בבית הספר. "הכל שם מתנהל סביבה", היא אומרת. "וכל מי שבא איתה במגע נקלע לקשר אובססיבי. יש מורות שמרצות אותה, רודפות אחריה".

בכל בוקר, מספרת דבורה, היא הייתה מגיעה לביתה של המנהלת, מארגנת את ילדיה ואז הולכת לסמינר. אחר כך הייתה חוזרת לבית המנהלת. "זה כמו מפעל", היא אומרת בכאב. "את שוטפת, עוזרת, מקפלת כביסה, מטפלת בילדים. הייתי אפילו מקלחת אותם. היא גורמת לאנשים לרדוף אחריה, שולטת בהם. לדוגמה, נפגשתי עם בחור ואמרתי לה שאני לא רוצה לראות אותו יותר. היא לא הקשיבה לי, והזמינה אותו לשבת. אחרי כמה פגישות הרגשתי שמשהו לא בסדר ואמרתי לה. לילה לפני האירוסין בכיתי את החיים שלי לידה, והיא הייתה קרה כמו קרח".

דבורה התחתנה לבסוף, בניגוד לרצונה, עם הבחור שבו בחרה המנהלת. "לפני החתונה שאלתי אותה אם היא תבוא, והיא ענתה 'אני לא מסוגלת נפשית, אחרי שבגדת בי ככה'", היא משחזרת. "בסוף היא באה ושיחקה אותה קרובה". כעבור שלושה חודשים התגרשה דבורה, ואחר כך ניתקה את הקשר עם המנהלת וחזרה לבית הוריה.

"הייתה תקופה שאמא שלי הייתה מאושפזת, והיא השתחררה סמוך לפסח", היא נזכרת באחד המקרים שגרמו לה להתעורר. "ואז המנהלת קראה לי אליה לחדר ושאלה אותי אם אוכל לעזור בניקיונות או שהיא תביא בנות אחרות. אמרתי לה שאשתדל, אבל יש לי לימודים ואמא שלי משתחררת ואני חייבת לנקות את הבית שלנו לבד. כשיצאתי מהחדר היא קראה לחברה שלי לחדר, ואחרי חצי שעה היא הייתה קרירה אליי. היא אמרה לי: 'אני לא מבינה אותך. חברה שלך אמרה שהיא לא תישן בלילה כדי לנקות פה, ואת ככה לא השתדלת בשבילי. איפה היית בחודשים האחרונים, אצלי או אצל אמא שלך?' חטפתי שוק. הרגשתי שאני לא יכולה להסתכל לה בעיניים מרוב שנאה".

 

"כל  הזמן בטלפונים"

ענת, אמא לתלמידה שעדיין נמצאת בקשר עם מנהלת "כנפי יונה",  אמרה ב'ידיעות': "זיהינו שהיא נשארת בסמינר עד אמצע הלילה, ואחר כך היא כל הזמן בטלפונים", מספרת ענת מתי הבינה שמשהו אינו כשורה. "בהתחלה לא התייחסנו, עד שהתחלנו לראות שהמנהלת הפכה לכל עולמה. הרגשנו שאנחנו מאבדים אותה. כל הזמן 'המנהלת' ו'המנהלת'. עושה איתה הליכות בלילות, טלפונים לפנות בוקר, דברים מוזרים. כשהיא נכנסה לשידוכים ופגשה בחור מקסים שמצא חן בעינינו, המנהלת הטילה וטו. התקשרה ואמרה לנו, 'אני לא מוכנה שהיא תעבור, אני צריכה לראות את העיניים שלה כל בוקר'. היא הורידה את השידוך, והפגישה אותה בלי ידיעתנו עם בחור אחר".

בשלב מסוים, מספרת ענת, היא הציבה בפני בתה אולטימטום: "המנהלת או אנחנו". לתדהמתה, בחרה בתה במנהלת. "פשוט לקחה את הדברים שלה והלכה", מספרת ענת בכאב. "המנהלת הזאת פשוט לוקחת את הבנות מההורים והופכת אותן לשלה. היה לה קטע של ניפוץ טלפונים, שהיא הכניסה את הבנות לאקסטזה כזאת, ממש לטירוף. זה נורא".

כשהבינה שהיא מאבדת את הבת שלה סופית, לקחה ענת צעד לאחור והחליטה להימנע ממלחמות. "הבנו שאנחנו מפסידים במערכה", היא מודה. "אז חזרנו לקשר איתה, למרות שהיא עדיין בסמינר, ומגוננת על המנהלת ולא מרפה. תבינו, הבת שלי באמת תותחית, אבל האישה הזאת שולטת בה. בעלי אומר, 'אם היה כפתור ללחוץ והיא הייתה מתה, הייתי לוחץ עליו'. עד כדי כך. יש לה בבית הרמון של בנות, אנחנו מכירות אותן וההורים בקשר. המנהלת הזאת שולטת בהן, היא למדה קורסים בפסיכולוגיה ובגרפולוגיה, והיא מנתחת להן את הכתב ואת הנפש, הורגת אותן אחת־אחת".

אגב, סיפור דומה סיפרה גם דבורה. לדבריה, המנהלת הייתה מנתחת את הבעיות שלהן, באמצעות גרפולוגיה, מול כל הכיתה. עוד אמצעי להפעלת לחץ פסיכולוגי, לטענתה, "הבנות עברו אצלה דברים מטורפים, וחלקן לא רוצות להתלונן בגלל פסיקות של רבנים הזויים".

עו"ד יפעת כהן, המייצגת את המנהלת, מסרה בתגובה לטענות: "הלקוחה שלי מכחישה את כל העבירות שמיוחסות לה. מדובר במי שפעלה כדמות אם עבור התלמידות שלה וביתה היה פתוח לכל בעיה שהתעוררה אצלן. הלקוחה שלי שוהה תקופה ארוכה במעצר בית ולא נחקרה למעלה מחודש וחצי מאז חקירתה הראשונה, ואני סבורה שאם יש דברים בגו, הייתה פועלת היחידה החוקרת למצות את החקירה ולהגיש נגד הלקוחה שלי כתב אישום. לא זו אף זו, העובדה שטרם נחקרה מדברת בעד עצמה". •

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.