הריבית שנושכת באדם ומכלה את כספו

פרשת בהר: "איסור ריבית והביטחון באלוקים", הרב נגארי במאמר מרתק על חומרת האיסור

בפרשת השבוע ישנה מצווה חשובה מאוד והיא שלא להלוות ליהודי בריבית וכמ"ש "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: {לו} אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: {לז} אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא פרק כ"ה).

כלומר כאשר יהודי זקוק שתחזיק בו ע"י הלוואה אל תיקח ממנו נשך שהיא ריבית שמלווה לשני 100 שקלים על דעת שיצטרך להוסיף לו חמישה שקלים והיא כמו נחש שעולה הארס שלו מנשיכת רגלו ומבצבץ עד קודקודו – כך הריבית נושכת את האדם ומכלה כספו.

ותרבית היא סוג נוסף של ריבית שמלווה כסף עד זמן מסוים וכאשר מגיע זמנו לפרוע הוא מוסיף חמישה שקלים על המאה. ועל לאו זה נאמר ויראת מאלוקיך כיון שדעת האדם נמשכת אחר הריבית וקשה לפרוש ממנו ומורה לעצמו היתר לקחת ריבית על הלוואתו לכן אמר ויראת מאלוקיך שהוא רואה אותך ויודע מה שבליבך.

והנה במקום אחר בספר דברים (פרק כ"ג פסוק כ"א) נאמר "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"- כלומר מותר להלוות לגוי כסף בריבית אך אם הוא יהודי אסור להלוות לו בריבית.

והדברים חמורים מאוד עד כדי שהמלווה בריבית לא יקום בתחיית המתים שהרי התורה הסמיכה את האיסור החמור של ריבית, למצווה של עזרה ותמיכה בזולת שלא יפול, וכ"כ בפרשה (כה, לו) "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹקֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".

ומבאר בעל הטורים את הסמיכות של הדברים ללמדנו חומר איסור ריבית, שכל מי שמלוה בריבית אינו חי בתחיית המתים, וז"ל:וסמיך ליה וחי אחיך רמז שכל המלוה ברבית אינו חי וכו' נשך בגי' "זה נחש", לעתיד לבוא אין הנחש מתרפא כדכתיב ונחש עפר לחמו כן הלוקח רבית לא יחיה", עכ"ל.

וכן בדברי הנביא יחזקאל (פרק י"ח פסוק י"ג) כאשר החיה את המתים בבקעה כולם חיו ועמדו על רגליהם מלבד איש אחד ושאל יחזקאל את הקב"ה מה טיבו של האיש הזה? וענה לו ה': "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה", ולמדו חז"ל בשמות רבה (ל"א) וחי לא יחיה שאינו קם לתחיית המתים.

(עי' ילקוט שמעוני יחזאל ל"ז רמז שע"ה) ישנו סיפור המובא בספר חוט המשולש (דף רי"ב), מעשה שהיה כך היה, בתקופת בו חי רעק"א היה עשיר גדול גר בעיירה בו כיהן כרב רעק"א, והנה עשיר זה כרוב עושרו כך היה רוב קמצנותו ותאוות ממונו ולא היה נותן צדקה כלל והיה מלווה בריבית, ואחד מן הימים הגיע זמנו של העשיר להסתלק לעולם שכולו טוב כדרך כל הארץ, ואכן האיש הזה נפטר, כשבאו בניו של העשיר אל אנשי חברה קדישא לסדר את צרכי המת, התפלאו לשמוע מחיר הקבר בסכום גבוה מן הרגיל, לאחר דין ודברים לא הסכימו אנשי חברה קדישא להתפשר והיתומים נגשו לנסיך שיטפל בענין. הנסיך אמר שיטפל, אמר ועשה, ומיד שלח לקרוא לרעק"א רב העיירה שיסביר לו פשר העניין, רעק"א ברוב ענוותנותו הגיע אליו, והסביר לו שבדרך כלל המחיר לקבר עולה יותר זול כיון שאנו מאמינים בתחיית המתים, ולכן עניין הקבורה הוא לכמה שנים בלבד, ומקבלים דמי שכירות עבור הקרקע, אבל בנידון דידן כיון שהנפטר היה מלווה בריבית א"כ לא יזכה לתחיית המתים וקנה את את קברו לעולמי עולמים ולכן מחיר הקבורה הוא בהתאם…

ועל פי זה ביאר מרן הגרע"י זצ"ל בספרו הנפלא "ענף עץ אבות (פרק ב' משנה י"ד) את דברי ר' אליעזר שאומר שהדרך הרעה שצריך להתרחק ממנה האדם היא "עין רעה" שעליו נאמר "נבהל להון איש רע" זה המלווה מעותיו בריבית … ולא ידע כי חסר תבואנו – שמארה משתלחת בנכסיו.

ועוד אמרו חז"ל בתלמוד (מס' בבא מציעא עה: ) שנכסיו מתמוטטים והוא כאילו כופר באלוקי ישראל… וצריך לבאר מדוע חמור כל כך איסור זה שנראה הגיוני שעבור מה שהמעות שהו אצלו זמן מסויים תמורת זה לוקח תוספת כסף? ומדוע לגוי מותר הלוות בריבית?

ומבאר בעל ה"כלי יקר" דברים נפלאים: שעיקר טעם איסור ריבית הוא שהוא מסיר מעל האדם את מידת הביטחון שהרי כל מי שעושה עסקים נושא עיניו לשמיים לפי שהוא מסופק אם ירויח או יפסיד, אבל מי שמלווה בריבית אינו סומך על האלוקים שיתן לו את כספו ולכן הוא מבטיח את עצמו ע"י שלוקח ריבית תוספת כסף ומן ה' יסור ליבו, והלווה גם עובר בכך משום שמסייע לו לפי שהוא מחטיא את המלוה ומסירו מן מדת הבטחון כנודע מדבר המלוים בריבית שרובם מקטני אמנה ואבירי לב הרחוקים מצדקה, מצד כי אין בטחונם בה'.

ומה שמותר ליתן בריבית לעכו"ם לפי שכל עכו"ם חזקתו שהוא אלם וגזלן אפילו אם הוא כבוש תחת ידך מ"מ דרכו לבא בעקיפין, ואפילו אם ערבונו בידו לעולם אינו בטוח לא בקרן ולא בריוח וע"כ תמיד עיניו נשואות אל ה' להצילו מידו וזה טעם איסור הריבית בכל מקום.- מדבריו הקדושים אנו רואים שרצון האלוקים שאדם ישא עיניו לשמיים ויבטח בו שיקבל את כספו ופרנסתו לא תחסר וכמו שאמר החכם מכל אדם שלמה המלך "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" (קהלת ט' פסוק י"א)- כלומר לאו דווקא מי שחכם מרוויח יותר ונהיה עשיר.

והנה ישנם עוד טעמים לאיסור ריבית: האברבנאל מבאר- שכאשר מדובר בעם ישראל, בורא העולם רוצה שנגמול חסד עם הזולת ונעניק לו הלוואה ללא כל ריווח מצידנו והמלווה בריבית מחפש לקבל רווח מהלוואתו.

קוראים יקרים! כל בעל איש ואשה יודעים עד מה קשה פרנסתו של אדם שהיא כמו קריעת ים סוף אך צריך לזכור שכמו שבקריעת ים סוף זעקו ישראל אל ה' ונשאו עיניהם לשמיים, כך גזר האלוקים שאדם ישא עיניו למרום ויתפלל אל ה' ויבטח בו שיקבל את פרנסתו וכמו שלומדים מפרשת השבוע ממצוות הריבית וכן ממצוות השמיטה לבטוח בה' יתברך שיתן ברכה בכספנו וראיתי רמז יפה לכך – בפרשת בהר יש 57 פסוקים ורובה עוסקת בביטחון בה' וגם "זן" יוצא בגימטריא 57 ובברכת המזון אנו מברכים "הזן את העולם כולו בטובו בחסד וברחמים הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו"… ולא יעזור לנו קומבינות להרוויח יותר מהקצוב כי הכל מחושב ומדוד לפני ה' יתברך ודומה לאדם המוכר יין שממלא בבקבוקים מהחבית הגדולה וחושב לתומו שאם יוסיף עוד ברז הוא ירוויח כמות כפולה של יין (משלי החפץ חיים).

והנקודה השניה שבורא עולם רוצה שנעשה חסדים בלי רווחים ללא ציפייה לקבלת תמורה וכך גם בביתו של אדם יש כאלה שביתם הוא כמו מכולת היא מכבסת בגדיו ותמורת זה הוא שוטף כלים וכיוצא בזה… אלו שישימו שלט על דלת ביתם "מכולת משפחת פלונית" הנכון שבית הוא משפחה שכולם שותפים בעשייה וכולנו רוצים שהבית יתפקד כמו שצריך ולכן על דלת הבית רשום "בית משפחת…"- נסייים בתפילה שנשים בטחוננו תדיר בידי ה' יתברך שיפרנסנו בחסד וברחמים ואל יחסר לנו מזון תמיד לעולם ועד! אמן כן יהי רצון!
בברכת שבת שלום ומבורך! – אלירן אליהו נגארי

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.