הרצוג ינצח? מאות הגיעו לכנס התמיכה האחרון

ראש האופוזיציה ויו"ר המחנה הציוני ומפלגת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, ערך את קמפיין הבחירות המרכזי לקראת יום הבחירות לראשות מפלגת העבודה ב-4 ליולי

פעילות ופעילים ממפלגת העבודה, ראשי ערים, השתתפו באירוע קמפיין הבחירות של הרצוג, ראשי מועצות ומנהיגי ציבור שנשאו דברים, ביניהם: האלוף (במיל') יום טוב סמיה, גלעד קריב, יו"ר קק"ל דני עטר, מזכ"ל תנועת המושבים מאיר צור, מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר, ח"כ פרופ' מנו טרכטנברג, ח"כ איילת נחמיאס-ורבין, סגן ראש העיר ראשון לציון מוטי ע'גמי, ח"כ ושר לשעבר סאלח טריף ומכובדים נוספים.

הרצוג: "יש לנו מסורת – תמיד מספידים אותנו ואנחנו תמיד מתרוממים כעוף החול ומנצחים.  הרבה אנשים, מבית ומחוץ יאכלו את הכובע.

במשך הרבה מאוד חודשים ספגתי מחברות ומחברים בסיעה בכנסת וגם ברחוב המפלגתי ביקורת. לא יכולתי לדבר. נזהרתי מלהגיב. האמנתי שאנחנו לפני הזדמנות היסטורית.  האמנתי והבלגתי.  עתיד הילדים שלנו נראה לי חשוב מכותרת לרגע.  עשיתי את מה שמייסדי התנועה הזו עשו משחר היווסדה – חתרתי לשלום, חתרתי למנוע את ההרוג הבא, חתרתי למנוע מעוד משפחה לשבת שבעה. אני התייצבתי בדיוק במקום שתנועת העבודה צריכה להיות, נכונה לאמץ כל סיכוי לשלום.

אני מקווה, אני באמת מתפלל, שיוזמת הנשיא טראמפ תצליח.  אבל, אני מכיר את נתניהו. הוא יכדרר, הוא ימשוך זמן, הוא יזוז ימינה ואחר כך שמאלה, יעיף את הכדור ליציע, יעשה את עצמו פצוע וירקוד ליד דגל הקרן. בסופו של דבר נתניהו מעל וימעל בחובתו ההיסטורית.  לצערי, יש סכנה מוחשית לקיומה של המדינה היהודית והדמוקרטית.  הסכנה הזו יושבת בבלפור.  מי שיביא עלינו מדינה דו-לאומית, יביא להתנקשות בציונות.  מה שלא עשו מתנגדי ישראל בשבעים שנות הקמתה עושה ראש ממשלה אחד, מפוחד, חסר מעוף, אסיר שבוי בידי בריוני בנט וביטן.

חבריי עסוקים היום בלהיבחר. גם אני.  אבל, מעבר לרצון להנהיג את תנועת העבודה, את המחנה הציוני ואת הגוש ההכרחי להחלפת הליכוד ונתניהו –  הם עסוקים בלאמר אני ואני ואילו אני אומר רק אנחנו ! זו גישת יאיר לפיד וזו גישת נתניהו.

אל תתרשמו מיאיר לפיד. בוחריו חכמים ממנו. בוחריו מחויבים להצלת המדינה יותר ממה שהם מחויבים לנאומיו ריקי התוכן. בשבוע שעבר אמרתי שנאומיו מזכירים סודה בלי גז. תפל. לא לשתיה. כאשר יגיע הרגע הקובע, יעמוד לפיד בפני דילמה מוסרית אחת: האם לשוב ולבגוד בתקווה, כפי שעשה ערב הבחירות הקודמות כאשר לא הצטרף אלי ואל לבני, או שמא לעשות את מה שנכון וראוי למדינה. אם לא יעשה את המעשה הנכון הוא יהיה לא יותר ממהדורה דהויה וחיוורת של נתניהו.  בוחריו יהיו הראשונים להכות בו. אני אבנה ואלכד את הגוש להורדת הליכוד מהשלטון. מי שראה את הבסיס שיצרנו לממשלה חליפית מבין שיש תשתית גם לגוש פוליטי חליפי.  זה גוש פוליטי מרכזי, ציוני ואחראי. אני יצרתי את ראשיתו של הגוש בהקמת המחנה הציוני והבחירות האלה הן על בנייתו.

אלמלא הגוש – אחד מהמועמדים לפחות היה היום בסכנת פרישה מהחיים הפוליטיים. זה טוב שבאים כוחות חדשים. זה טוב שיש כאלה שכל מה שהם מנכסים לעצמם זה חדש חדש חדש.  אבל, החדש הוא לא ממש חדש.  החדש ישב על הספסל של נתניהו, הוא היה שם כאשר קמה ממשלת הימין הקיצוני, הוא היה שם כשמינו את בנט לשר חינוך ואת שקד למשפטים, הוא היה שם ונשאר שם במתווה הגז והיום אני אומר לו – ברוך הבא, אבל אל תלמד אותנו מוסר ואל תחשוב ששכחנו!  לא אני הצטרפתי לממשלת נתניהו.  לא אני הייתי שותף לחיסול התקווה לשלום, לא אנחנו המלכנו את הימין הקיצוני המקדם פאשיזציה בכל תחומי החיים –  עם איומים על יוצרים, אמנים, שחקנים ומחזאים, איומים על בית המשפט ושופטים, פיטורי עיתונאים, ואנשי תקשורת וכלי תקשורת שמאוימים שהם יסגרו מרצונו של השלטון ואקדמאים שמאוימים ולא יוכלו להגיד כלום. ככה מתדרדרת מדינה לעברי פי פחת. כוחו של עמינו תמיד היה בוויכוח ובפולמוס, בבית הלל ובית שמאי. מי שחרד לגורל המדינה ורוצה למנוע את הפאשיזציה חייב לתמוך בהליכה לגוש פוליטי מרכזי ומתון כדי לשנות את המגמה, להחליף את השלטון ולהציל את הדמוקרטיה הישראלית.

אין חברת מופת בלי ביטחון ואין חברת מופת בלי צדק חברתי.  אין צדק חברתי בלי לפתור את המדינה הפלסטינית. לא יהיה צדק חברתי כאשר רבבה חשובה מאופקים, עמונה חשובה משכונת הארגזים ומדינה שלמה שמשועבדת להגנה על נכסים שהושגו בגזל במקום להשקיע בדור המחר של עיירות הפיתוח.

לא יהיה צדק חלוקתי במקום שבו העתיד משועבד לאינטרסים זרים במקום  להתעצם ברפואה שוויונית ונגישה לפריפריה, בנגישות ליום לימודים ארוך וארוחה חמה.

לא יהיה צדק חברתי במקום שמאיימים על העבודה המאורגנת ומבקשים להביא עבודות קבלן במקום עבודה שמכבדת את בעליה.

לא תהיה חברת מופת ולא תהיה דמוקרטיה בלי עליונות המשפט.  בלי חופש הביטוי וחירויות הפרט.

ישראל לא תהיה מדינה יהודית אם לא כל זרמי היהדות ימצאו בה בית. לא נהיה מדינת העם היהודי אם לא כל היהודים יוכלו לבנות בה זוגיות בחופשיות, לגדל קן ולהקים משפחה.

לא נהיה חברת מופת אם השחיתות תשחית גם את הביטחון. לא נהיה אור לגויים במקום שבו ההפקרות היא נורמה, הקומבינה דרך חיים, ההסתה היא הפרוגרמה והדה לגיטימציה היא תוכנית הפעולה.

לא נהיה ראויים לקורבן הנורא של האבות, הבנים והבנות שהקריבו את חייהם למען תקומת העם והמדינה אם נחדל להבחין בין טוב לרע, אם נפנה עורף לקשיש, אם נאבד את החמלה למוגבל ולשונה.

אנחנו ננצח.  אנחנו ננצח כי היום רבים מאוד מחברות וחברי המפלגה מבינים שאנחנו מציגים דרך במעשים ולא בדיבורים.  שאומץ זו לא סיסמא, אלא מבחן יום יומי, שמפלגה משקמים בעבודה קשה ולא במאה ארבעים תווים, שהאויב הכי גדול שלנו זה יצר ההשמדה העצמית.

אנחנו ננצח, כי נשבענו שלא ניתן לאלימות להמשיך ולכרסם את יסודות הדמוקרטיה.

אחחנו ננצח, כי אי אפשר אחרת, כי המחיר של תבוסה יהיה קץ הציונות.

גם מתנגדינו יודעים שהמחנה הנחוש ביותר והגדול ביותר במפלגת העבודה הוא אנחנו כאן ותומכינו מכל הארץ ומי שלא הפנים זאת עד עכשיו, יפנים זאת ברביעי ליולי!

אני אחזיר למפלגת העבודה את האמונה בכוחה לנצח. אנחנו ביחד נחזיר לה את נשמת אפה. וביחד. רק ביחד. ננצח!"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.