הר הבית בידינו! זה לא מספיק / בנצי גופשטיין

האם כביש בגין, מגדלי בנינים המאכלסים עשרות משפחות, האם רק זה מה שאנו מבקשים בברכת המזון "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו"? / בנצי גופשטיין {דעה}

כל מי שביקר אי פעם במוזיאון ישראל בירושלים, ודאי נפעם למראה דגם ירושלים בימי הבית השני המוצב בחצר המוזיאון. מי שיחקור אודות הדגם המרהיב הזה, יגלה שההשקעה בו היתה גדולה, הן בחשיבה הרצינית על כל פרט ופרט והן בהשקעה הכספית הגדולה.

למי שלא ראה את הדגם נספר שהדגם מתאר באופן מרהיב את ירושלים, על הבתים שבה, חצרותיה וכמובן בית המקדש בתקופת תפארתו, על חצרותיו, לשכותיו, המזבח והעזרות, בתקופת בית השני.

למרות החשיבות הרבה של דגם זה ללומדי ההיסטוריה של ירושלים, זהו רק דגם, של מה שהיה, אז. מי שיסתובב היום בירושלים, יגלה תנופת בניה עצומה: תחנת הרכבת החדשה שתחבר את מרכז הארץ לירושלים, כביש בגין המגיע עד לכביש המוביל לגוש עציון וחברון, ושכונות רבות מתפתחות ונבנות מחדש. כמה אירוני הדבר שגם הדגם הזה של בית שני, שכיום נמצא במוזיאון ישראל, נבנה בתחילה במקום שבו עומדת מפלצת הולילנד, ופונה משם כדי לאפשר את בניתו של מתחם הולילנד.

הולילנד ד

במהלך חיינו אנו נתקלים לא אחת מידי יום בכמיהה לירושלים הבנויה, בתפילות ובברכת המזון, אנו מתאווים לראות את בית המקדש עומד על מכונו, ובו לוויים בשירם וכהנים בעבודתם. אדרבה, המדרש מספר על התנאים ובראשם רבי עקיבא שהלכו בהר הבית (הם לא חששו כנראה לכרת בגלל טומאת מת… או להתססת העולם הערבי) ובכו על חורבן הבית, ולעומתם רבי עקיבא צוחק. הכיצד יכול אתה לצחוק? רבי עקיבא ברוחו ראה את העתיד לקרות "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… ילדים וילדות משחקים ברחובותיה". על מה שצחק רבי עקיבא אנו עדים כיום, אך האם אנו צריכים להסתפק בישיבה ובמשחקי ילדים?

האם כביש בגין, מגדלי בנינים המאכלסים עשרות משפחות, האם רק זה מה שאנו מבקשים בברכת המזון "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו"?

בפרשת השבוע נקרא על מצוות עשה "ועשו לי מקדש (ואז) ושכנתי בתוכם". מצוות עשה, כשמירת שבת, כהנחת תפילין, ככל מצוה מתרי"ג מצוות, לבנות את בית המקדש.

מילא, לפני חמישים שנה, ירושלים לא היתה בידינו, ומה שהיה היתה פיסת עיר קטנה ורחוקה. מה שניתן היה לבנות את הארץ ולהתנחם בשיר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ולראות בכך נחמא פורתא ושמחה על בנין ירושלים. אך מהרגע שבו זעק מוטה גור: "הר הבית בידינו!", אסור לנו להסתפק בבית הפרטי שלנו.

F091210AS33
כל כולה של ירושלים, קדושתה, חשיבותה ומרכזיותה נובעים מהר הבית והמקדש. אלמלא בית המקדש, היתה ירושלים נשארת עיר היבוסי, לא היה כל צורך במאמציו של דוד לכבוש אותה, ושל נבוכדנצר להחריבה, ושל האיסלם לקנא לה.

חז"ל משבחים שניים על שהשקיעו בבנית המקדש. את בונה המקדש הראשון, שלמה שאת ביתו בנה במשך שלוש עשרה שנים, ואילו את בנין המקדש בנה במשך שבע שנים – "בבנין ביתו נתעצל, בבנין בית המקדש היה זריז ולא נתעצל". השני שקיבל את ברכת חז"ל על בנין המקדש, היה הורדוס. הורדוס שהיה מלך רשע, אכזר ורוצח, שיפץ את בית המקדש השני, שהיה עד אז עלוב למראה, ולמרות אישיותו הבעייתית (אפשר לומר "שלטון רשע חילוני") – בנה את המקדש וקיבל את ברכת חז"ל, "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו".

לא זו אף זו, חז"ל מספרים לנו על הנופלים בתקופת דוד: "כל אותן האוכלוסין שנפלו, לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בנין בית המקדש". נופלים, נרצחים ואובדים מהעולם, מדוע? לא על בנית ירושלים, לא על סלילת כבישיה – על בנית בית המקדש.

צו השעה היום, עם כל החשיבות של בנית ירושלים, הוא עיקרה של ירושלים. כדי שה' ישכון בתוכנו, יסיר מעלינו את כל צרותינו ומרצחינו, נעשה לו מקדש – ורק אז ישכון ה' בתוכנו. אמן!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.