השדכנית שנשרפה בגלל שהרסה הנישואין

טרם יום הכיפורים נברר האם "אנחנו בסדר" עם בן הזוג שלנו?? הרב ליאור סיבי במאמר מצמרר על עבירות שבין אדם לחבירו {יום הכיפורים בחיי הנישואין}

יום הכיפורים – עבירות שבין אדם לחבירו

מפורסמים דברי מרן ה'שולחן ערוך' (או"ח סי' תרו סעיף א) בנוגע לעבירות שבין אדם לחבירו אשר "אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו". והדברים נוראים למתבונן; למרות כל העבודה הרוחנית של חודש אלול, למרות כל ימי הסליחות והתפילות האדירות של יום הדין, לא יוכל האדם לזכות ח"ו לכפרה אם בחיקו מונחות להן עבירות שבין אדם לחבירו.
ואם בבין אדם לחבירו כך, אשר הפגישה ביניהם היא רק מדי פעם, וממילא קטנים הסיכויים שנפגע בו, ובכל זאת כמה עלינו להזהר – הרי שבין איש לאשתו אשר הקירבה ביניהם היא יום-יומית על אחת כמה וכמה!

והדברים מקבלים משנה תוקף עת עולים בזיכרוננו דברי הגמרא (כתובות סב:) המספרת על רב רחומי שדרכו היתה לשוב לביתו כל ערב יום הכיפורים. שנה אחת נמשך בלימודו, והיתה אשתו מצפה; עכשיו יבוא, עכשיו יבוא… וכשלא בא, חלשה דעתה וירדה דמעה מעיניה. באותו זמן היה רב רחומי יושב בעלייה, וכשהורידה אשתו דמעה – נפתחה העלייה מתחתיו ומת.

וצריך להבין: איזה פיוס קיבלה אשתו בכך שמת בעלה? הרי העונש גדול היה גם לה והיא סבלה ממנו יותר מכולם, שאם על איחור קל של בעלה הזילה דמעה, כמה דמעות תוריד עכשיו כאשר תשמע שלא ישוב עוד לעולם?!

אלא, שמכאן אנו רואים שהעונש על חטא שבין אדם לחבירו אינו "עשיית דין" לנפגע, אלא הפגיעה שבין אדם לחבירו היא אש אוכלת, וכל השולח יד – נכוה באש, ולא בתור עונש אלא כטבע ומציאות (על פי שיחות מוסר מאמר עד). "לכן יחרדו בנים שלא לצער נשותיהם, ותאחזמו רעד לנשים שלא להוריד דמעה על בעליהן, כי אם לבקש רחמים עליהן" (פלא יועץ ערך אהבת איש ואשה).

אכן, זהירות גדולה צריך האיש להזהר שלא לצער את אשתו, שהרי אמרו חז"ל (ב"מ נט.): "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה". וברש"י כתב: "פורענות אונאתה ממהר לבא". כלומר, העונש על הצער שמצערים את האישה לא מאחר מלהגיע. ומדוע?

באישה פועל בעיקר כח הרגש, ולכן, כשהיא נפגעת על פי רוב היא בוכה, ולא תמיד מסוגלת היא לעצור בעד דמעותיה, וכשהיא מזילה דמעות זה יכול להביא על בעלה ח"ו פגיעה ועונש משמים, וכך הובא בספר 'מאירת עיניים' (חו"מ סימן רכח): "לפי שהאשה רכה בטבע, ועל צער מעט היא בוכה, והשי"ת מקפיד על דמעות".

דבר מבהיל אומרים משמו של ר' אליהו לאפיאן זצ"ל: "אם היינו יודעים מה עושה דמעה של אשה למעלה בשמים, היינו מוכנים לעבור בעולם הזה מסכת שלימה של יסורים ובלבד שהיא לא תוריד דמעה אחת".

סיפור נורא בענין זה מובא בהקדמת הספר 'שואל ונשאל' (חלק ב לגאון רבי משה כלפון הכהן זצ"ל): מעשה שהיה עם אמו, שבשנות נישואיה הראשונות לא ילדה לאביו בנים, כי אם שלוש בנות, ואחר כך עמדה מלדת. ויהי בראות אביו שאשתו אינה יולדת עוד, החליט לשאת אשה נוספת, כדי להקים לעצמו זרע של קיימא. אשתו הצדקת הפצירה בו מאוד שימתין עמה עוד שנה אחת, ואם לא תלד, ישא אשה אחרת עליה. אבל ר' שלום פנה לאחת השדכניות, והיא הציעה לו אשה אחרת, והוא החליט לשאת אותה ללא ידיעת אשתו.

ויהי ביום חתונתו, לא אמר דבר לאשתו, אלא רק הודיע לה שהוא צריך לסדר ענין כלשהו בעיר אחרת, ולכן לא ישוב הלילה לישון בבית. אשתו לא חשדה במאומה, אבל למחרת משראתה שהשעה מאוחרת ובעלה עדיין לא שב, החלה לדאוג לשלומו, ונצבה ליד פתח הבית להמתין לו.

אשה מנשות העיר שעברה במקום, וראתה שהיא ממתינה ליד הפתח, שאלה אותה למי היא ממתינה, והשיבה: לבעלי. אמרה לה האשה: 'אוי, יונה תמימה, הלא בעלך התחתן אמש עם אשה שניה'. כששמעה זאת, מרוב צערה, אמרה: 'לבעלי אינני מאחלת מיתה, רק עוני, אבל השדכנית שהכניסה צרתי לביתי, ושרפה את לבי, תמות בשריפה'. ואכן רבי שלום איבד את כל נכסיו הרבים, ואותה שדכנית נשרפה. ובאותה שנה נולד לאשתו הראשונה בן, והוא הגאון רבי משה כלפון זצ"ל.

ומכאן, קריאה גדולה לאשה: גם אם הצטערת ונפגעת מבעלך, עשי הכל שלא להוריד דמעה בגללו. ואם אין הדבר תחת שליטתך, אזי ברגע בו יורדות הדמעות התפללי לה' שיתן לך את הכח למחול ולא להקפיד, ולבעלך – את התבונה והרגישות שלא לפגוע בך עוד.

כמו כן, זהירות גדולה צריכה האישה להזהר שלא לצער את בעלה ולהשתדל תמיד לעשות רצונו, שהרי הלכה מפורשת היא (רמב"ם ה' אישות פרק טו הלכה כ): "וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל שישנא".
אם יקפידו האיש והאישה על כבוד בן זוגם, ויזהרו עד מאד שלא לפגוע בו ולצערו, אזי אין ספק שיזכו לכפרה על כל עוונותיהם, שכן עבירות שבין אדם לחבירו כלל לא נוגעות אליהם…

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.