השועל / הרב דרוקמן

השועל / הרב דרוקמן

השועל

הנה זה מתחיל, אני יודע, הנה הוא עומד לכתוב בקשר לקלטת, בקשר לר' אריה דרעי, והמסתעף. אבל, לשם שינוי, אני מבקש שהפעם תאמינו לי, אינני מתכוון בשורותי הבאות בדווקא לר' אריה דרעי, וסהדי במרומים, שהרעיונות כדלקמן עלו לי כמה שעות לפני התפרצות הקלטת.

היה זה השבוע ביום ראשון בבוקר, כאשר במסגרת השיעורים היומיים של 'חת"ת (ח'ומש ת'הילים ת'ניא), למדתי את 'הראשון' של פרשת ויחי, ואת פירוש רש"י "תעלה בעידניה סגיד ליה", לאמור: "תעל" – שועל."בעידניה" – אם תראה שעתו מצלחת. "סגיד" – תשתחווה לו.

מספרת התורה, שיעקב אבינו השתחווה לפני בנו יוסף בשעה שהוא מבקש ממנו שיקברנו במערת המכפלה מחוץ למצרים, וכך הוא אומר לבנו יוסף: השבעה לי, וישבע לו, וישתחו ישראל על ראש המיטה".

כלומר, רש"י מבאר את מה שנראה תמוה ואף אבסורדי; אבא, ועוד אבא בדרגתו של יעקב ישתחווה בפני בנו? אשר על כן מנמק רש"י, שאפילו בפני הבן, אם הבן הלזה הוא על סטאטוס של 'שועל', יש להתכופף בפניו בעת הצלחתו.

אך עדיין נשאר לי קשה הרש"י הזה;

הרי התורה מספרת לנו, בהמשך הפרשה, על מפגש נוסף שהתקיים בין אבא יעקב לבנו יוסף, ושם נאמר: "ויתחזק ישראל וישב על המיטה". הפעם לא אומר רש"י שזה עקב מעמדו של יוסף כנחש – שם מנמק רש"י את פשר המאמץ שעשה יעקב להתרומם ממשכבו ולהיות במצב של ישיבה – "אמר, אע"פ שהוא (יוסף) בני- מלך הוא. ואחלוק לו כבוד".

לא מובן; מדוע, לא אומר רש"י גם בקשר למפגש הראשון שבין יעקב ליוסף שבתחילת הפרשה, כי טעם ההשתחוויה היה משום כבוד מלכות – מדוע מערב רש"י הק' בכל הסיפור הזה את השועל הערמומי, כן, אותו שועל שמוכר לנו בהקשרים לא בדיוק מחמיאים: הנחיית חז"ל – "ואל תהי ראש לשועלים", בקשר לחורבן – "שועל יוצא מבית קדשי הקדשים", "הר ציון ששמם שועלים הלכו בו".

* * * * *

תוך כדי רפרוף בספרים הקדושים שת ליבי, כי יש השלכה של ההתרחשויות שאירעו בין יוסף לאחיו, בין יוסף לאביו, בין יעקב לבניו וברכתו- צוואתו אליהם – לתקופתנו אנו, אנו המצויים עידן העיקבתא דמשיחא, הרגעים האחרונים של הגלות הנמהרה והחשוכה. מה שקרה אז – הוא מודל ושטאנץ למה שקורה היום.

• * * * *

אנו עומדים משתהים ונדהמים נוכח תופעות שלא שערום אבותינו. תמהים אנחנו מי ילד לנו את אלה. זה לא סוד, אף שזה בהחלט לא רצוי ואף מסוכן, שלא מעט גם בציבור שלנו, עקב אכזבתם וייאושם, הפעם, אינם בטוחים כלל שילכו לבחור בקלפי.

התורה רוצה כנראה לחזק מראש את עצבינו הרופפים – וברוח תחילת פרשת ויחי נגדיר את התופעות ההזויות בשם כולל, והוא: 'קידה והשתחוויה לשועלים".

כנראה, לא בכדי, כפי שציטטתי לעיל, החורבן, הנמשך בעוה"ר עד ימינו מתואר כמצב של "שועלים הלכו בו".

כד להפנים את הדברים, הבה נעיין ממש על רגל אחת, כיצד מתואר השועל במקורותינו, ולמען ירוץ הקורא בו, לא אלאה את עיני אותם קוראים בודדים המבטלים זמנם ועוקבים אחרי מאמריי, לא אגרום להם לפיהוק בציטוט רשימת מראי מקומות לרוב.

להלן כמה הגדרות אופי בדבר אישיותו של ה'שועל' גיבור סיפורנו (ותיתי לבעהמח"ס אוצר הידיעות השלם שממנו שאבתי השראה להגיגיי הבאים) ;

* השועל נחשב כפיקח שבחיות.

* הפקחות שלו השועל אינה נובעת מגבורה אלא מכח חולשה. מכיוון שאין בכוחו להילחם עם חיות אחרות, הוא עושה זאת על ידי פקחות וערמומיות, וכמו שהובא במדרש קהלת, שהשועל יש בו חכמה, אם רוצים להרגו – מפיל עצמו ועושה עצמו כמת עד שמפסיק נשמתו, ואנשים עוזבים אותו, וכשמרגיש שהסכנה חלפה, שוב קם ממקומו.

* לעיתים משווה עצמו כמת, והעופות באים לאכול פגרו, ושמרגיש שהרבה עופות עטים עליו, מיד פותח פיו וחוטפם.

* טבע השועל שמטה ראשו כלפי זנבו. וכשהוא מטה ראשו כלפי זנבו, ממילא גם לראש אין חשיבות, והרי הוא כזנב, ולכן הזהיר במסכת אבות שלא להיות זנב לשועלים.

• * * * *

כאמור, אינני מתכוון למישהו ספציפי, אבל אני בהחלט מתכוון לעבר אותו זן של פוליטיקאי העונה להגדרות של "שועל".

השועל – הוא מלך לשעה – "השעה משחקת לו", "השעה" ולא יותר. בסופו של יום הוא מאבד תהילתו. השועל בערמומיותו – 'עובר מסך', הוא יודע לשלוף לרגע את המשפט הנכון, הוא יודע להמציא את הספין התואם, הוא חכמולוג אבל בהחלט לא חכם.

הוא מטה ראשו כלפי זנבו. לא הראש, לא ההיגיון עובד, סקרי דעת קהל הם הקובעים. שועלנו מסובבים ראשם לאחורה לעבר הזנב, הלא הם היחצני"ם שיורו להם הדרךאשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון, וזאת בהתחשב ובמעקבאובססי אחרי הלכי הרוח של העוילם-גוילם, ברחוב ובבית המרחץ.

היחצני"ם גם ידריכו את הלקוחות שלהם, מתי לעשות את עצמם כנרדמים, וזאת במטרה, להפיל בפח את אלה החושבים לתומם כי פב"פ הוא כבר 'סוס מת", סליחה, שועל מת.

ברם, מסתבר שכל הפטנטים האלה אינם אלא הצלחה רגעית; חסידים היו אומרים שעם 'גלייך ווערטל' (חידוד צחוקי) אפשר להשתחרר ממצב של 'מרה שחורה', אבל 'לעבור את העולם' אי אפשר עם זה בלבד.
א חכמה א הער, א חכמה א הין, חכמה לכאן חכמה לשם, זה אמנם מרשים לרגע, אבל במבט כולל, בפרספקטיבה רחבה, התעלולים והפעלולים נחשפים ומתגלים, ולא עומדים לימינו של הפוליטיקאי ביום של סתיו.

נפל דבר בישראל, וגם בתוככי העולם כולו, ובמיוחד בשנה האחרונה.

שלא יתפרשו שורותיי הבאות כעידוד להשתמש באמצעי תקשורות לא מומלצים, זה לא רצוי אמנם – אבל מה נעשה והמצוי הוא – תופעת העברת המסרונים, צילומים, הקלטות, סרטונים, ברגע כמימרא. וזאת, להבדיל ממה שהיה ב'עולם העתיק' שהצילום, למשל, היה טקס שלם של הכנה והליכה לסטודיו, ואילו כיום כל גאון וכל טיפשון כמעט, מחזיק בכיסו מצלמה דיגיטלית.

בסיטואציה הזו, כל ניסיון לתעתע, כל תופעה ספינית – עוברת טיפול , ועוד איך, וכראוי יש לומר, על ידי הציבור, שלא עושה הנחות. שלא לדבר על ליצני הדור אשר בשבילם זה כמוצא שלל רב וכר נרחב לפעולה.

כבר אמרו חכמים, שאפשר לרמות ציבור של יחידים, ניתן לתעתע בזמנים מסוימים, יש מצב לשגע חלק מהעולם – אבל מה שממש אי אפשר: לשקר את כולם, לשקר כל הזמן, לשקר את כל העולם.

בעידננו בו הכל פרוץ, הכל חשוף, הכל ידוע – לכל תעלול יש בהכרח גבול.

• * * * *

ניתנה ראש ונשובה לפרשתנו.

אמרנו שבפרשה נרמזים ההתרחשויות שיהיו בזמן העיקבתא דמשיחא:

יד על הלב? האם לא זה מה שקורה?

האם עינינו לא חוזות בפלוני אלמוני שנבחר בגלל הופעתו הטלביזיונית והג'ל שעל ראשו? האחר נבחר עקב שנינותו וחמולוגיותו? השלישי מבצע הופעה מרשימה של גלגולי לשון פלוס חליפה מחוייטת, עניבה אופנתית, ופייפ בזוית הפה.

א קיצור: נחשים ערמומיים ומלכים לחודש אחד בלבד. השעה, ולא מעבר לה, משחקת להם.

ואני שואל בדחילו ורחימו; האם לא חוזרת התופעה שסבא קדישא יעקב – כדי להשיג דבר מבנו הוא נאלץ להשתחוות בפני ה'תעלא' – הנחש.

ושוב, לא,אינני מתכוון בדווקא לאדם מסויים, אלא לתופעה.

וכולי האי ואולי, ומעז יצא מתוק – ממשבר האמינות שעובר קהלא קדישא הדין, כל זה יביא לתובנה ולמסקנה שהשאיפה צריכה להיות לא להתכופף בפני הנחש, אלא תמורת זו – "לתת כבוד למלכות" ועד למלכות האולטימטיבית – מלכות גואל צדק, וכלשון הרמב"ם "מהרה ייגלה", וזה יהיה לאחר שיתנקה העולם מקליפת 'הנחש הקדמוני', יזוכך ויבורר, ויתקיים ה'קץ' שביקש יעקב אבינו לגלות – "והיה ה' למלך על על כל הארץ".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אם רק היה שועל בלבד, ושמו דרקי, היינו משתחווים לו.

    אבל כשלצד השועל, ישנו מלך אציל ושמו ישי, עלינו לבחור בו.

    כולנו בוחרים יחד בראשות גדול הדור, הספרדי האמיתי, הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א

    תלמיד מרן |
    הגב