"השמחה והאמונה בה', הפכו את ההתמודדות למתוקה יותר"

"נשי אישי" עם ציונה שוטן. "ההסתכלות שלי על החיים והתמיכה מהסובבים שלידי, גרמו לי להבין איך שמחה, אמונה ובטחון בה' ברגעים הקשים שלי, הפכו אותם למתוקים יותר"

 

 ציונה שוטן, בת 48, סוכנת נסיעות במקצועה כבר למעלה מ-20 שנה. מאוד אוהבת את העבודה שלה עם אנשי עסקים או מטיילים בעולם. אבל יום אחד נפלה הידיעה: היא חולה במחלה.

ציונה, ספרי לנו איך נודע לך שאת חולה במחלה.

"במקלחת שגרתית אחרי יום מאוד שגרתי. משם והלאה התחילה הסאגה של בדיקות, לאן הולכים, את מי שואלים, ממה מתחילים? האם זה כן? האם זה לא? ולאט לאט מגלים את המציאות הקשה והלא נעימה הזו. בדיקות, בדיקות ועוד בדיקות, עד הגילוי והריפוי. משום מה, גם כשהרופא אמר לי שזה כנראה לא המחלה, היתה לי הרגשה שזה כן. אפשר לומר אנטואיציה נשית בהחלט.

"כשהרופא מאשר את זה. ברגע הראשון את מרגישה שהשמיים נופלים. לא הפסקתי לבכות. אבל אז הסתכלתי למעלה והתחלתי לדבר עם ה'. אמרתי: מי שנתן לי את זה, גם ירפא אותי. באותה שקית שהגיע הנסיון, הגיעה גם הדרך להתמודד אתו. המקום של האמונה מאוד מחזק ונותן המון כח להבריא. היו המון המון דמעות שניקו אותי מבפנים, גם באותה תקופה קשה וגם לאחריה, הבנתי כמה הם ריפאו וניקו אותי. לכן אני חושבת שלבכות זה חשוב, זה משחרר ומנקה אותנו. חלק מתהליך ריפוי.

"אין יום שאני לא חושבת על המקום שהייתי. על המחלה, ועל זה שאני בריאה ומודה לה' על כל נשימה ונשימה".

מה עזר לך באותה תקופה?

"ממה להתחיל? ממה לא. ראשית, לא עסקתי בלהסתיר את המחלה. זה שלי ואני מתמודדת עם זה. לכן שיתפתי את הסובבים ואת היקרים לי מכל, ואפשר לומר שבשיתוף קיבלתי המון תמיכה. להערכתי, זה חלק מהריפוי.

"בעלי היה העוגן שלי. אמא שלי, שלא נתנה לי רגע אחד ליפול, נלחמה עלי כמו אריה. אני יכולה לספר שאמא שלי באותה תקופה נלחמה גם על הבריאות של אבא שלי, שהיה חולה, ולא היה לה קל בכלל. וכך גם עם הילדים שלי, החברות בחיים והחברות בעבודה, בשילוב של המון תפילה, חיוך גדול, שמחה ואמונה שהכל יהיה טוב, שזה זמני ויהיה בסדר. לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה. היו המון רגעים של הומור רגיל והומור שחור שנכללו בתוך הרגעים האלה".

דאגה בלב איש ישיחנה… את ממליצה לשתף.

"לשתף, להוציא ולספר. לחפש את הדברים הטובים! בהתחלה ניסיתי להסתיר וזה לקח ממני המון אנרגיה, ואז החלטתי שזה לא שווה את המאמץ. הבחירה שלי היתה לקחת את האנרגיה למקום טוב יותר, למקום של חסד, למקום של תפילה, למקום של עשייה הכי טובה שאפשר. ולכן החלטתי לספר".

מה יש לך להגיד לנשים שחוות את אותה תחושה, והן מפחדות ודואגות?

"חבל. חבל על הזמן על הכח, ועל עוגמת הנפש. ביום שתגלו שהשכנה ממול שמעה את זה והיא יודעת דברים אחרים, זה יוביל לתסכול. אז תספרו,  כי יש בזה הקלה והמון דברים טובים. כי כשהחברה תביא עוגה ותגיד מילה טובה, זה מה שיחמם את הלב וזה מה שיעלה לך חיוך ענק ברגע שאת חוזרת מהטיפול. הרצון שלי לצאת מזה וגם של השני להוציא אותך מזה, הביחד הזה עוזר להרים איתך את הסלע הכבד הזה. זה מה שעזר לי להמשיך הלאה".

איזה מסר יש לך להעביר לנשים ברגעים כאלו בחיים?

"ראשית, להאמין שיש אבא שבשמים, שהקב"ה לוקח אותך בידיים שלו כמו אבא, והוא אומר לך: אני איתך, וניקח את זה ביחד ונעבור את זה. פשוט לדבר איתו, לבכות לו ולבקש כל רגע רק ממנו על הבריאות שלך. הדבר החשוב שאני לקחתי לעצמי, הוא לדון כל אדם לכף זכות. לפעמים הייתי חוזרת מבדיקה קשה שריסקה אותי, והיו שואלים אותי מאיפה באת עכשיו או למה איחרת? ואני חשבתי לעצמי – אם הבנאדם שמולי היה יודע איפה הייתי, הוא לא היה שואל אותי בכלל למה איחרתי. ולכן החלטתי שאני מקבלת על על עצמי לדוף לכף זכות.

"להודות על מה שיש כל רגע, 'מזמור לתודה' מלא פעמים ביום. היום אני בריאה לגמרי. שמחה מאוד. יותר נשים יוצאות היום מהמחלה מנשים שלא.

"חלק גדול מההבראה זה פשוט להילחם ולנצח. לניצחון יש טעם מתוק, ולהרים ידיים זה פעם אחת ואז לא מנצחים ופשוט שוקעים בדיכאון ולא מרפאים לא את הגוף ולא את הנפש.

"כל החיים שלנו מתנהלים דרך הראש. אם נחליט שקשה, יהיה קשה. באמת צריך להחליט שלוקחים את החיים ומפוררים את הקושי לפרורים, ואז הרבה יותר קל לנצח".

מה מצחיק אותך?

"האמת הכל מצחיק אותי, וסוג של פספוסים בחיים האמיתיים".

איז שיר אהוב עליך במיוחד?

"קה אכסוף. בשבת זה השיר שלי ואני יכולה לבכות בו כשאני שוטפת כלים ומסביב לשולחן שבת כולם שרים את השיר הזה".

מה מרגיע אותך?

"בית מסודר, עוגה טרייה, אוכל מבושל".

שוקולד או חטיף בריאות

"איך אפשר לוותר על שוקולד?".

במילה אישה היא?

"כל יכולה!".

מתוך ראיון ברדיו "קול ברמה" בתוכנית "עוצמת חיים" של מיכל לשם בעריכת מירי גפן, בנושא איך הופכים מר למתוק. 

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.