השתיקה מעודדת / ארל'ה יקטר

למחרת ראש השנה, נכנס אדם אל היכל הישיבה וביזה את האדמו"ר. ארל'ה יקטר, סבור, שלפעמים, גם בשתיקתם של מורי ההוראה, יש עידוד בעשיית מעשים אלו:

בשבת תשובה, שעות ספורות בלבד, לאחר צאת ראש השנה, בהיכל בית המדרש הגדול דושינסקיא בירושלים, התפרץ סיקריק בזמן שהאדמו"ר שליט"א, סיים את דרשת שבת תשובה, בין שחרית לקריאת התורה. הסיקריק, שלא התבייש לבזות את כבוד התורה, החל לצרוח על הרבי דברים נוראיים, עד שאחד החסידים שהתאושש ראשון מן ההלם שאחז בכולם, תפס את האיש והוביל אותו אל חצר בית הכנסת, שם רצו להתרות בו ואולי אף להכות, אך למזלו, הרבי הצדיק, רץ מהר לחצר בית הכנסת והזהיר את החסידים לבל תיפול שערה אחת מראשו של הסיקריק ושילח אותו לחופשי.

חוצפתו של אותו סיקריק,ייתכן שנובעת מהעידוד שמקבל מאותם רבנים שיוצאים להפגין נגד פסקי ההלכה. אותם רבנים שמנהיגים את הציבור הזה, ושישבו על הבמה במתחם גולבנציץ', הם גם אשמים במצב הזה שנוצר. לעתים, גם בשתיקה, נעשים שותפים לעניין.

במקרים רבים מאוד, כאשר פגעו באדמו״רים ורבנים, ישבו שם ושתקו. לא מחו נגד הפגיעות, הביזוי והצער שנגרם להם. והיה צורך גדול מאוד, במקרים אלו, להוקיע את ההתנהגות הנלוזה הזאת, לא לשתוק. כי לפעמים, השתיקה, היא העידוד החזק ביותר.

לפחות, דבר אחד, ניתן ללמוד מאירוע זה. לראות את המידות טובות של האדמו״ר מדושינסקי, וללמוד מהן. שלמרות ביזויו קבל עם ועדה, לא הסכים לכך, שיכו יהודי ויגרמו לו ולמשפחתו צער.

ודווקא כך, גרם לאותו מי שבא לצעוק, שייצא מבוזה. הוא כבר לא יוכל לנסוע לחו״ל, ולעשות מגבית כופר נפש, ולהגיד כי הוא מסר נפשו למען הקברים. אותו נבל, יצא טיפש- גם צעק, גם לא נענש בעבור כך. וכשיחזור לחברים שלו, אפילו טפיחה על השכם לא יקבל, כי לא השיג במטרתו, מאום.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.