התאומים שנולדו בזכות שמירת הטהרה

פרשת תזריע – טהרה: התאומים שנולדו בזכות שמירת הטהרה

"ברית המילה וקרבן הפסח"
בפרשת השבוע נקרא על לידת האדם ועל הטהרה שהיולדת צריכה לעשות והנה בסמוך לעניין היולדת אנו קוראים על ברית המילה שעובר התינוק ביום השמיני ללידתו וכמו שנאמר "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (פסוק ג'). ודרשו רבותינו על סמיכות הפסוק ללמד שאם הזוג ישמרו על ימי הטהרה שהם שבעה, הקב"ה מבטיח שהוא נותן לכם בן ואתם תמולו אותו ביום השמיני ללידתו.

ובעניין הזה מסופר על המקובל האלוקי הצדיק הרב מרדכי שרעבי זצ"ל זיע"א- שבאו אליו זוג שאינו שומר תורה ומצוות מבאר שבע שלא זכו לילדים וכבר עברו שבע עשרה שנים מיום חתונתם, ובאו לצדיק לאחר שסיפרו להם על הצדיק שרבים נושעו מברכותיו, ועלו לירושלים. הרב התבונן בזוג הניצב מולו ואמר "נעשה לכם תיקון ובעזרת ה' אני מבטיח לכם כי בעוד עשרה חודשים תהיו הורים לתאומים, אך תנאי אחד קודם לכל … ששניכם תקפידו על שמירת הטהרה וצניעות האשה". הזוג קיבלו על עצמם וחזרו לבאר שבע שם סיכמו עם אברך בן תורה שילמדם את הלכות הטהרה, האשה הקפידה בצניעות גופה, ולאחר חודש ימים התעברה האשה, שראו זאת הזוג התמידו בקיום המצוות וחזרו בתשובה. כעבור עשרה חודשים ילדה האשה תאומים בלידה טבעית ובחסדי ה', וזאת לפליאת הרופאים שידעו שאין להם סיכוי. ובהגיע יום השמיני ללידה צריך לקיים "ימול בשר ערלתו" ועלו ובאו לישיבת "נהר שלום" אל הצדיק שכובד בסנדקאות לתאומים, והצדיק הרעיף עליהם ברכותיו ומאז לא זזה ידם מתחת ידו של הרב שרעבי זצ"ל.

הנה השבת נקרא פרשת החודש שם קיבלו ציווי לקחת שה לקרבן פסח, לשוחטו ולמרוח את דמו על המזוזות ועל המשקוף וכמ"ש "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם" (שמות פרק י"ב ז') וראיתי חידוש נפלא המקשר את קרבן פסח למצוות ברית המילה בשו"ת "אשר בנחל"{להצדיק מיבנאל} (חלק כ"א עמ' קצ"ו) – בעניין קרבן פסח לא כל אחד יכל לאוכלו אלא נדרשו לכך תנאים "זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (פסוק מ"ג). והדבר צריך ביאור מה הקשר בין ברית המילה לקרבן פסח? מובא במדרש שכיוון שראו ישראל שפסל לערלים לאכול קרבן פסח, עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו כל עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם. וכך מובא "מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לְאוֹהֲבָיו, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֵין סִימָנְטְרִי {כמו חותמת} עַל כָּל הַמְסֻבִּין אַל יִכָּנֵס אֶחָד מֵהֶם לְכָאן. כָּךְ הָאֱלֹהִים עָשָׂה מִשְׁתֶּה לָהֶם (שמות יב, ח): צְלִי אֵשׁ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁגְּאָלָן מִן הַצָּרָה, אָמַר לָהֶם אִם אֵין חוֹתָמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּבְשַׂרְכֶם לֹא תִטְעֲמוּ מִמֶּנּוּ, מִיָּד כָּל הַנּוֹלָד בְּמִצְרַיִם נִמּוֹלוּ לְשָׁעָה קַלָּה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים נ, ה): אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לֹא בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לָמוּל בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא כֻּלָּם בִּטְּלוּ הַמִּילָה בְּמִצְרַיִם חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ, לָמָּה (דברים לג, ט): כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, בְּמִצְרַיִם. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְגָאֳלָן וְלֹא הָיָה לָהֶם זְכוּת, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ לֵךְ וּמְהוֹל אוֹתָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שָׁם הָיָה יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמָּל אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ה, ב): וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית, וְהַרְבֵּה מֵהֶן לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם לָמוּל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשׂוּ הַפֶּסַח וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה משֶׁה אֶת הַפֶּסַח גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וְנוֹשְׁבוֹת בַּגַּן עֵדֶן מִן הָרוּחוֹת שֶׁבַּגַּן עֵדֶן הָלְכוּ וְנִדְבְּקוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, וְהָיָה רֵיחוֹ הוֹלֵךְ מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, נִתְכַּנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל משֶׁה אָמְרוּ לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַאֲכִילֵנוּ מִפִּסְחֲךָ, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עֲיֵפִים מִן הָרֵיחַ, הָיָה אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אֵין אַתֶּם נִמּוֹלִין אֵין אַתֶּם אוֹכְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן זֹאת

חֻקַּת הַפָּסַח וגו', מִיָּד נָתְנוּ עַצְמָן וּמָלוּ, וְנִתְעָרַב דַּם הַפֶּסַח בְּדַם הַמִּילָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹבֵר וְנוֹטֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹשְׁקוֹ וּמְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וגו', חֲיִי בְּדַם הַפָּסַח, חֲיִי בְּדַם מִילָה. ומבאר הרב שכל עניין קרבן הפסח הוא מסירות נפש כי לשחוט את הע"ז של מצריים צריך מסירות נפש ,וכן כאשר אדם הולך למול את בנו הוא מקיים את המצווה במסירות נפש משום שרחמי האב על הבן ולמול תינוק בן שמונה ימים צריך מסירות נפש. וזה מה שרצה הקב"ה "מסירות נפש" של הכלל והפרט. ולכן ביקש הקב"ה שיעשו ברית מילה ורק בזכות החיבור של דם הפסח עם דם המילה נגאלו ישראל וכמ"ש "ואומר לך בדמייך חיי" ובשיר השירים אנו אומרים "שחורה אני ונאוה" ודרשו רבותינו שחורה אני- במצריים ונאוה אני- בדם הפסח ובדם מילה. שע"י שתי הנקודות הטובות הללו שהיו בעם ישראל זכו להגאל. ועל זה נאמר התהלך לפני ותהיה תמים- לרמז על תמימות לכלל ותמימות עם ה' באופן פרטי ונפלא! {תשמרו את החידוש ותוכלו לפרסמו בברית מילה שאליה תוזמנו!}

קוראים יקרים! איזה יסוד נפלא לחיי המשפחה כל אחד ואחד צריך לשחוט את הע"ז הפרטית שלו שאליה הוא משועבד אם זה מכשירים למיניהם כמו ה "אייפון" {ללא חסימה וסינון} שהם מכניסים אותנו למצרי הנפש ולזאת נדרשת מסירות נפש להסיר אותו ולהתחדש בעבודת ה' {שבת החודש} ולהתחזק באמונה בה' יתברך להנהיג את הבית על פי דרכי התורה ולא להתחשב כלל עם מה שהעולם אומרים "זה דור הטכנלוגיה" "תתקדמו ואל תהיו ישנים ומשונים" זוהי מסירות נפש והלוואי ותהיה התעוררות כזאת למסירות נפש כללית של הדור שזה יקרב את הגאולה.

והדבר השני זה מסירות נפש על ברית המילה לשמור עליה מכל משמר ולדעת שזה היסוד שעליו עומד כל קיום הבית {וגם האשה תעזור לבעלה בעניין זה} ומובא בזוהר הקדוש שזה כמו מזוזת הבית ששומרת ממזיקים רעים- כך ברית קודש זה מזוזת הגוף ששומרת עליו ויצר הרע זז ממנו לפי גודל שמירתו וכמסופר על אור החיים הקדוש שהכניע חיות טורפות ואריות בגוב האריות ע"י שראו מילתו הקדושה ונכנעו מיד שחשו בהארות קדושות שעליו שאינו כבהמה חלילה. {בהרחבה ראה בספר "כגבר יאזור חלציו"}. וכתוב בספרים הקדושים שכאשר הקב"ה רוצה להשפיע שפע לעולם, השפע מגיע קודם למי ששומר על קדושתו וזוכה שבניו גם ישמרו על הקדושה ולבנים צדיקים וכמו בועז הצדיק שזכה שיצא ממנו משיח ודוד המלך וכל זה משום ששמר על קדושתו ועמד בנסיון. ועוד הרבה מעלות… {טהרת הקודש}. וכתב בספר "בגן השלום" שכל סוגי הקשרים הקליליים {מחוץ למסגרת הנישואין} שאינם בין בני הזוג גורמים לערעור שלום הבית משום שיסוד הבית מושתת על נאמנות מוחלטת וברגע נפגמת הבלעדיות של אחד מבני הזוג- הכל קורס… (עמוד 241).

ועוד נוסיף על כך שצריך לשמור בבית על קדושת הפה שהיא ג"כ נקראת ברית שהרי מילה מרמזת על מילים ודיבורים היוצאים מהפה שלא יהיו דיבורים אסורים כלשון הרע ורכילות שפגמם גדול וכ"ש דיבורים לא נקיים שתיצלנה אוזניים משמוע וזה משפיע על כל קדושת הבית בקשר ישיר והזמן יכלה מלהאריך בזאת. ה' יזכנו לשמור על הקדושה והטהרה וע"י זה נקרב הגאולה שתבוא במהרה בימינו אמן סלע ועד!
בברכת שבת שלום ומבורך וחודש טוב! – אלירן אליהו נגארי

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.