התייחסות מוגברת ליום השואה החילוני? ביקורת עיתוני המגזר

כפילות ב"משפחה", כתבת חדשות שהשתרבבה למגזין ב"בקהילה", והמון-המון "יום השואה" ב"יום ליום". ביקורת עיתוני סופ"ש החרדים

ערימת עיתוני החג מאחורינו, וימי הספירה, נטולי השמחות והחגים וממילא הפרסומות, נותנים את אותותיהם בעמודי העיתונים שהתכווצו. אל דאגה, ככל שנתקדם במעלה הקיץ, העיתונים יחזרו להתעבות, עד לשיא בערב חג הסוכות וחוזר חלילה. זהו גלגל החיים.

אם בפסח לא השיגה ידינו את כל השבועונים, השבוע לא ויתרנו, והשגנו את כולם: משפחה, בקהילה, הדרך, יום ליום וכל ישראל. ובהזמנות זו נאחל א גזונטע זומר וחדשות טובות לכלל העוסקים במלאכה.

רמת המאקרו

ובכן אחרי שבוע ללא עיתון, מחמת קדושת המועד, חזרו השבועונים לכתוב ולדווח על שלל אירועים, בעיקר ביטחוניים.

יש כימיה: הנושא הבולט והמרכזי היה כמובן המתקפה הכימית של אסד, התקיפה בסוריה שעל פי דיווחים זרים נעשתה על ידי מדינה מסויימת שבמקרה חולקת גבול עם אותה סוריה וגם חוגגת 70 והאיומים של טראמפ להצטרף גם הוא לחגיגה. של התקיפות, לא של ה-70.

משפחה הקדישו לכך גם כתבה על המתקפה הכימית, גם על יחסי אסד ופוטין וגם הפרשנות של שולמן. גם ביתר העיתונים הייתה לכך התייחסות נרחבת. מלבד כל ישראל שהסתפק בחצי עמוד קצר.

עזה כמוות: הנושא הביטחוני השני, עסק באירועים בגבול רצועת עזה והפגנות הטרור שם בשבועות האחרונים. במשפחה הקדישו לכך את שער המגזין, עם כתבה של שולמן על הצלפים שעמדו במרכז סערה השבוע עם פרסום סרטון שתיעד פגיעת צלף וצהלות שמחה, סערה שלא זכתה לביטוי מפורש בכתבה. הכתבה עצמה מעניינת ומלמדת על הפעילות הצלפית, אלא שמי שקרא את הכתבה לאחר שקרה את הטור של אותו שולמן בעמודי החדשות, בטח הרגיש מעט דה-ז'ה-וו, בכמה וכמה שורות שחזרו על עצמם הן בכתבה והן בטור.

בקהילה הקדישו כתבה, הדרך עסקו בזה בטור הביטחוני ובכל ישראל התעלמו. יום ליום, כפי שכבר ציינו בעבר, מצטיינים בשורה של טורים בנושא המדיני-ביטחוני-ערבי, שמכסים היטב את האירועים עם פרשנים טובים וכך גם השבוע.

בזירה הפוליטית עסקו השבועונים בסלט שכלל פסקת ההתגברות-מחדל המסתננים-גיוס-בחירות ולקינוח הטרללת סביב טקס המשואות. ובכן אנחנו מקווים שנחתם בחג מהתיכף-בחירות של הסבב הקודם יען שפרשנינו טוענים בתוקף כי עכשיו זה לא סתם ואו-טו-טו-בחירות, אבל הפעם ברצינות. מי אנחנו שנתווכח.

אגב, כמאמר הבדיחה השחוקה שיש לה זקן יותר ארוך מהחליפה של גפני ויותר לבן מהזקן של פרוש, אחרי פסח כבר כאן ואיתו אתם יודעים מה – הבחירות המקומיות כמובן, שכבר מלוות את שבועונינו מפסח דאשתקד (למען האמת אז רק בקו עיתונות עסקו בכך, בהמשך הצטרפו האחרים).

ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עורר גם השנה סערה, בכל זאת מסורת זו מסורת ורייטינג זה רייטינג, ומה עם העיתונים? ראו זה פלא. בעוד משפחה, בקהילה וכל ישראל בעלי האוריינטציה האשכנזית יותר לא טרחו לציין זאת בשום דרך ובשום כתבה (מלבד איזה רבע איזכור באיזה טור), דווקא העיתונים הספרדים עשו זאת. בהדרך הסתפקו בשער המגזין ובכתבה שסקרה בקצרה את השואה בארצות צפון אפריקה. ביום ליום לקחו את זה לאקסטרים, והעיתון כמעט כולו עסק בשואה, משער החדשות, שער המגזין ושער מוסף הנשים, שכללו סיפורים גם מהצד האשכנזי וגם מהצד המזרחי בשואה. התוכן כשלעצמו, היה טוב, רק באמת שקצת מוגזם, תשאירו משהו לתשעה באב או ליום הקדיש הכללי בעשרה בטבת, בכל זאת חרדים.

רמת המיקרו

משפחה

למרות מוצאי החג, משפחה סיפקו עמודי חדשות מגוונים עם סיפורים רבים, שלחלקם התייחסנו כבר במאקרו. במגזין, היו כמובן את סיפורי הזווית היהודית האהובים על העיתונים החרדים בכלל ומשפחה בפרט, השבוע זה כלל מדען יהודי ויועץ חסידי לראש ממשלה רומניה. וכמובן, איך אפשר בלי טורו של אריה ארליך, שהתפנה מעט מלעבור לפני התיבה, חגר מותניו ונעמד לפני הסטנדר להדריכנו באורחות יושר.

כאילו לא הספיקו מאות עמודי היח"צ בחבילת החג, הנפיקו במשפחה השבוע מוסף 'פרנסה – מגזין תעסוקה ולימודים', הכולל כמעט 100 עמודי פרסום ותוכן שיווקי. נו לפחות למשפחה יש פרנסה…

בקהילה

במדור המקומי דיווח חיים פרידלנדר כי רוב חברי הוועדה המוניציפאלית של דגל התורה תומכים עקרונית בהרצת מועמד מטעמם בבית שמש נגד אבוטבול, אבל הדבר יובא להחלטת הגר"ח קנייבסקי. כמה עמודים קודם לכן, וביתר הדגשה בכותרת הראשית של העיתון, יעקב ריבלין ציטט גורם בבית הגר"ח שטען כי ההוראה היא שבכל מקום שסופקו צרכי הציבור הליטאי לא להחליף את ראש העיר המכהן. מסכן אבוטבול, 16 עמודים הפכו אותו שוב ממועמד מוסכם למועמד ששאלת התמיכה הליטאית בו מוטלת בספק.

במגזין, כתבה של יעקב אמסלם (ראשונה במגזין בקהילה, אחרי כמה קצרות בעמודי החדשות בחג. בהצלחה), דיווחה בקצרה על עשרה אירועים שהתרחשו בחג. מה שכמובן הרבה יותר קשור לעמודי החדשות ולא ממש מגזיני.

כתבה נוספת, סיפרה על הג"ר מיכל ברניקר שנפטר השבוע וכללה בעיקר תיאורים ציוריים כיד ה' הטובה על יצחק פלדמן, שכנראה עדיין נמצא בהשראת עיתוני החג מרובי התיאורים והסופרלטיבים. אבל נו, לפחות זה היה כתוב טוב.

הדרך

כמו ביטאון טוב, גם הדרך צריך, כעמיתיו הביטאונים האשכנזיים, מדי פעם מכתב קודש ב'אוזן שמאל', ולא נחה דעתם עד שאפילו עשו את אותה המסגרת ואותו הגופן של המכתבים הקבועים ביתד נאמן. מזל שלא החתימו על הידיעה העוסקת במכתב את יחיאל סבר…

הסיפור המרכזי בעיתון, היה סיקור מעמד הקבלת פני רבו בבריכת הסולטן, לו הוקדשו 5 עמודים, הכוללים גם דיווח וגם תמלול מלא של נאומי חברי מועצת חכמי התורה, הראשל"צ הגר"י יוסף ודרעי. לזה מצטרף עוד דאבל של תמונות במוסף התורני.

במדור המקומי דווח על חתימת הסכם הגג באלעד בערב חג הפסח. חברי סיעת ש"ס המקומית החרימו את האירוע, אבל ביטאון הבית דווקא מדווח.

את כתבת השטח המקומית הקבועה, עשה השבוע חיים טריקי. כנראה שהכתב הקבוע, שמעון ליברטי עדיין עייף מהחג, או משו אחר, כך שגם הטור הפרלמנטרי נעדר מעמודי העיתון.

יום ליום

דאבל בעמודי החדשות הוקדש לסיקור הקבלת פני רבו של אל המעיין. אתה שואל מה הקאצ', ואז אתה קולט למעלה בקטן 'מ', הסימון לכתבות שהן בעצם מודעות, כלומר מישו שילם על כך. מי? שאלה טובה. 10 תמונות הופיעו בעמודי הכתבה, איכשהו לא ממש תמצאו שם את דרעי (הוא מופיע ב-3 תמונות: אחת מרחוק שתיעדה את כל בימת הכבוד, השנייה גם כן תיעדה את מרבית הבמה אך הוא בדיוק היה עם הגב למצלמה, ובשלישית זווית הצילום מסתירה אותו מסתודד עם אחד הרבנים שלצידו. מקרי? נו נו). על הכתבה חתום "יהודה דביר", ואנחנו משאירים לכם לגלות את זהותו, כי את פרצופו תתקשו לפספס בתמונות שבכתבה, ואפילו בשמו האמיתי בכתבה עצמה.

המדור המוניציפאלי התחדש עם תת מדור בשם 'עיר בזכוכית מגדלת' שבו מדי שבוע יתמקדו בעיר אחרת וינתחו את ענייניה הפוליטיים. השבוע החלו ברכסים. נחמד.

המגזין הוקדש כמעט כולו לציון השואה וכאמור בפתיח.

כל ישראל

הדאבל הפותח והכותרת הראשית הוקדשו לקרב סביב הדלקת המשואות. גם בשאר העיתונים עסקו בכך, אבל להקדיש לכך כותרת ראשית בעיתון חרדי, נראה לנו קצר מיותר ולא מתאים.

אחרי התארכות הכתבות, בכל ישראל צריכים להתחיל לעבוד גם על האיכות, ולא להסתפק בכתבות שהן בעיקר סיכומיות. חסרון בולט נוסף בכל ישראל, שלמרות הטורים הרבים שבו, הם בעיקר טורים אישיים ודעתניים, והוא נטול פרשנות. קו עיתונות מחזיקה באחד משני הפרשנים הפוליטיים הטובים במגזר – אבי בלום, אך הוא מספק את השדרה המרכזית של התוכן במקומוני הרשת (תוכן שהשתפר מהותית בשנה וחצי האחרונות ועדיין…). בעבר כתב את הטור הפותח בכל ישראל, העורך הראשי ינון פלח, גם העורך הראשי שהחליפו אבי גרינצייג פרסם בתחילת הדרך כמה טורים, אם כי דווקא במקומונים, אולי הגיע הזמן שגרינצייג שידוע כפרשן טוב, יקדיש טור לקוראיו בסוף השבוע.

גם השער של המוסף, הוקדש בעקיפין לטקס המשואות, כשהביא את סיפורו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, אסיר ציון בעברו, בביקור במוסקבה אליו התלווה פישל רוזנפלד. אלא שלמעשה מדובר בסוג של מחזור מאוחר. הביקור האמור התרחש כבר לפני כמעט שנה, בתמוז תשע"ז, ובזמנו פורסמו באתר כל הזמן של רשת קו עיתונות, כמה כתבות מהביקור והתחנות השונות, כולל ראיון של אדלשטיין לרוזנפלד. רוזנפלד, אגב, ביקר השבוע באירופה אבל לא במוסקבה אלא בפולין במצעד החיים.

יענקי קצבורג החל בסדרת כתבות לימי העומר וההכנה למתן תורה על עולם הישיבות. השבוע הכתבה עסקה בחציה הראשון במושגים שונים מעולם הישיבות, שוודאי מוכרים לכל קוראי העיתון הנמנים על המגזר החרדי, כך שלא הבנו את הצורך והחידוש. חציה השני של הכתבה עסק ב'מיישיבים' (לא יודעים מזה? נו בשביל מה עשו לכם מילון מושגים) והביא את שמותם ופרופיל קצרצר של הבולטים שבהם, וזה כבר היה יותר מחדש.

הטור פורסם באתר "פאשקעוויל"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.