התמרמרות נגד דאע"ש בעיראק: "קללות נגד אל-בגדדי" (וידאו)

מדינה האיסלאמית מקרטעת ■ גם בסוריה מתחילים להפגין חוסר אהדה לארגון הטרור ואף מקללים את ה"ח'ליף" אבו בכר אל-בגדדי בתפילה במסגד. צפו בוידאו

במבט ראשון, העיר השנייה בגודלה בעיראק, מוסול, נראית כמו מודל של הצלחה עבור שליטיה החדשים, המדינה המוסלמית של עיראק והלבנט – דאע"ש – ארגון הג'יהאד המפחיד ביותר בעולם כיום. שדרות נקיות למראה עמוסות במכוניות, החשמל פועל היטב ובתי הקפה גדושים לקוחות.

אבל בסמטאות האחוריות, הזוהמה ממלאת את החלל. האורות דולקים, אבל רק מפני שהמקומיים משתמשים בגנרטורים. ומול מסכי הטלוויזיה בבתי הקפה, הלקוחות מקוננים על החיים ב"חליפות" המוסלמית לכאורה של דאע"ש.

"כשהייתי בן שבע התחילה המלחמה נגד איראן. מאז, אנחנו במלחמה", אומר אבו אחמד, גבר שקט בן 40 עם שפם אפור ארוך. "עברנו עיצומים בינלאומיים, עוני, עוול, אבל המצב מעולם לא היה גרוע כמו עכשיו".

כמו רוב האחרים שהתראיינו לכתבה זו, השם אבו אחמד הוא בדוי.

אבו אחמד קידם תחילה בברכה את השתלטות דאע"ש, ששולטת מהקיץ שעבר ביותר מרבע מעיראק וסוריה. הוא לא היה היחיד: מוסלמים סונים בשתי המדינות חשו מזמן מופלים לרעה מול הכתות האחרות ששלטו במדינותיהם – הרוב השיעי בבגדאד, העלאווים בדמשק, שמקור דתם הוא שיעי.

תומכי דאע"ש סבלו כל דבר, מסקילות פומביות וכריתת ראשים עד התקפות אוויר יומיומיות של הקואליציה בראשות ארה"ב. אך ללא כלכלה שמאפשרת להם להתפרנס, רבים מהם אומרים שלדאע"ש אין הרבה מה להציע מעבר למה שהציעו הרשויות שאותן הוא החליף.

"בהשוואה לשליטים בעבר, הרבה יותר קל להתעסק עם דאע"ש. אם אתה לא מרגיז אותם, הם מניחים לך לנפשך", אומר מוחמד, סוחר במוסול. "אם הם רק יכלו לקיים את השירותים, אנשים היו תומכים בהם לאורך כל הדרך".

בנושא הקריטי הזה, אומרים התושבים, דאע"ש מאבד את הזוהר שלו. כדי לנסוע ברחבי ה"חליפות" האמורה להיות מאוחדת, הנוסע זקוק לשלושה מטבעות. ארגוני סיוע מספקים את התרופות לחלק גדול מאזור השליטה של דאע"ש. המשכורות משולמות במקרים רבים על ידי עיראק וסוריה – הממשלות שדאע"ש נלחם בהן.

במקום לאחוז במוסרות השלטון, דאע"ש מסייע במקים רבים לאי התפקוד שלו על ידי עיסוק בסחטנות.

"בערים הסוריות ראקה ודיר אזור, הם מתפקדים אולי יותר כמו מדינה, אבל בשטח שלהם בעיראק אין שום מקום שמתפקד כמו מדינה", אומר קרק סואווול, נשיא חברת ניתוחי הסיכונים יוטיסנסיס ריסק סרביסז. "הם מתפקדים כמו תערובת של פשע מאורגן, מהפכנים וארגון טרור. יכול להיות שלפני חצי שנה הם חשבו שהם הולכים לתפקד כמו מדינה, אבל אין להם את כוח האדם ואת התכונות שדרושים לכך".

הדיכוי של המדיה וההגבלות עליה מקשים על תיאור מלא של שיטת המינהל של דאע"ש, אבל באמצעות סדרה של יותר מתריסר ראיונות עם תושבים מקומיים, וביקור עיתונאי באזור שנשלט על ידי הארגון, "פייננשל טיימס" מצא שהניסיון של דאע"ש בבניית מדינה לא זכה עד כה לתמיכת התושבים.

בכמה מקרים דאע"ש זוקף לזכותו מערכות שהיו קיימות עוד לפני בואו. במקרים אחרים, המקומיים אומרים שהוא גונב את המשאבים של האזור שבו הוא רוצה למשול.

3 סוגי מטבעות
ביוני גילחו לוחמי דאע"ש את עמדות הגבול בין עיראק לסוריה, והכריזו על "סוף הסכמי סייקס-פיקו", אותם הסכמים בין צרפת לבריטניה מ-1916 שחילקו את אזורי ההשפעה ביניהן במזרח התיכון. דאע"ש העלה לרשת צילומים של מתנדבים עם שקי חיטה שעליהם הוטבע הסמל שלו בשחור ולבן. הוא אפילו הכריז על כוונה להנפיק מטבע, הציג עיצוב של דינר מוזהב ברחובות מוסול, וחילק עלונים ברוח זו בראקה בצפון סוריה.
במבט ראשון, הפרויקטים הללו נראים מרשימים – בייחוד לתושבים שחיים באנרכיה בצפון סוריה, שבה מנסות קבוצות מורדים יריבות להפיל את משטרו של הנשיא בשאר אל אסד, ללא יכולת להשליט סדר.

אך לכל אלו שנוסעים על כבישי העפר המשובשים בין מוסול לראקה, הגבולות לא השתנו, אפילו אם דאע"ש הפך את מעברי הגבול לעפר. הנוסעים חייבים עדיין להצטייד בדינרים עיראקיים בעיראק, בדולרים לכביש ובלירות סוריות כאשר הם מגיעים לסוריה.
אם ה"חליפות" הייתה מדינה, היא הייתה נמנית עם העניות ביותר.

רוב הסורים בטריטוריה של דאע"ש מתקשים לגמור את החודש עם הכנסה של 115 דולר. הלוחמים הזרים של דאע"ש מרוויחים פי חמישה מהסכום הזה.

בסוריה, מחיר הלחם כמעט הוכפל לכמעט דולר – שליש מההכנסה היומית של תושב סורי. במוסול החשמל נשאר, למרות שהעיר נותקה מן הרשת העיראקית אחרי השתלטות דאע"ש בקיץ, אבל הסיבה לכך היא בעיקר המאמצים של המקומיים, שקנו והפעילו גנרטורים כדי לשמור על החשמל בשכונות שלהם.

בסוריה שבשליטת דאע"ש, החשמל עדיין מתפקד כמה שעות ביום – באדיבות ממשל אסד. מחמוד, מהנדס, ועמיתיו עדיין מפעילים את תחנות הכוח שהם הפעילו לפני שדעאש השתלט עליהן, אבל ממשלת דמשק עדיין משלמת את שכרם, למרות שרשות הנפט והגז של דאע"ש אמורה לפקח על תחנות הכוח. לאלפי עובדי ציבור אחרים בסוריה ועיראק יש סידורים דומים. בעיראק פירוש הדבר הוא שהם חייבים לנסוע לבגדאד על כל הסיכונים הכרוכים בכך כדי לאסוף את שכרם.

דאע"ש השתלט על שלושה סכרים ושני מפעלי גז בסוריה שמשתמשים ליצירת חשמל. במקום להסתכן בהרס של חלק גדול מתשתית החשמל, דמשק הגיעה כנראה להסכם עם הארגון. "דאע"ש שומר על המתקנים הללו ומאפשר לעובדי מדינה לעבוד בהם", אומר מחמוד.

המשטר מקבל את הגז שמשמש להפעלת מערך החשמל, ומשגר חלק מהחשמל לאזורים שבשליטת דאע"ש.

ממשלת אסד לא רק משלמת את שכרם של עובדי מפעל הגז, אלא גם משגרת חלקי חילוף מחו"ל ואת המומחים שלה כדי לבצע תיקונים במפעל.

"אני מתנגד לדאע"ש בכל ליבי", אומר מחמוד, "אבל אני לא יכול שלא להעריך את החוכמה שלהם".

סג'אד ג'יאד, חוקר עצמאי בעיראק, אומר שדאע"ש מתקשה לאזן את ספרי החשבונות שלו, אבל השירותים ממשיכים לתפקד הודות לכספים שבגדאד עדיין משלמת לעובדי מדינה לשעבר במוסול. דאע"ש גובה מהעובדים הללו עד 50% מהשכר שהם מקבלים.

"דאע"ש תלוי מאוד ביכולתו לתפוס שטחים ומשאבים כדי להמשיך לממן את השטחים הקיימים שלו", אומר ג'יאד. "ההתרחבות שלו היא לפעמים דרך בעלי ברית שמשתמשים במותג דאע"ש אך הם למעשה שכירי חרב מקומיים. זה כאילו דאע"ש מממן את עצמו באמצעות משחק פירמידה, וזה מתחיל להתערער".

השירותים הבסיסיים בקושי מתפקדים, אבל הפחד מונע מהמקומיים להתלונן. "חשמל, דלק, תרופות, מים הם כעת במחסור, אבל אנשים שורדים", הוא אומר.

העוצמה הצבאית ברורה
למרות שרבים מלגלגים כעת על ההתנהלות הכלכלית של דאע"ש, עוצמתו הצבאית וכישורי הארגון שלו ברורים. למרות תקיפות האוויר של הקואליציה המערבית, שעצרו את התקדמות לוחמי הארגון, דאע"ש מחזיק בשטחים עצומים שמגיעים לכשליש מעיראק וכרבע מסוריה.

חלק מהמדיניות של הארגון נראה טוב יותר בהשוואה למשטרים הקודמים. דאע"ש מאפשר חופש תנועה בטריטוריה שלו למטרת מסחר. משאיות חולפות משלמות מס של כ-10% מערך המטען שלהן. כמה אנשי עסקים מכורדיסטן בצפון עיראק, שמעבירים סחורות דרך שטחי דאע"ש, אומרים שהתוכנית הזו היא "הפנים הידידותיות של דאע"ש".

קל גם יחסית לפתוח עסק – אין היטל רישוי למי שרוצה לפתוח חנות, למשל, אם כי היזם יצטרך לשלם מס של 2.5% על הכנסתו השנתית.

אבל רוב המקומיים לא נהנים מכך. אין הרבה הזדמנויות לעסקים באזור עימות שבו התושבים מתקיימים מיום ליום, בדרך כלל בעזרת סיוע מקרובי משפחה שנמלטו לחו"ל.
במחוז דיר אזור במזרח סוריה, שבו שוכנות רוב בארות הנפט של מדינה זו, המקומיים מתלוננים גם על השתלטות דאע"ש על משאביהם. "אם הם לא לוקחים את זה, הם לוקחים ממך מיסים על זה", מתלוצץ המהנדס מחמוד.

דאע"ש, שלהערכתו שולט בתפוקת נפט של כ-40,000 חביות ביום במזרח סוריה, הוא כנראה הארגון הלוחם העשיר ביותר בהיסטוריה, שמרוויח אולי מיליון דולר ביום מנפט וסחיטת הכנסות אחרות.

הקואליציה בראשות ארה"ב מנסה להפציץ מתקני זיקוק מאולתרים של נפט כדי לפגוע בפיננסים של דאע"ש, אך המקומיים אומרים שאין לכך השפעה רבה. דאע"ש מייצר את רוב הכנסותיו ממכירת נפט מהבארות שלו למתווכים טורקים, עיראקים וסורים. שותפים מקומיים שלו מזקקים את הנפט ומוכרים אותו, אבל מלבד הסוחרים הללו, רוב התושבים אינם רואים הרבה מנכסי הנפט הללו.

באסם, עובד בית חולים בדיר אזור, אומר שכאשר מלחמת האזרחים התרחבה למזרח סוריה לפני שנתיים, האזור הפך מפריפריה נחשלת ל"עיר הזדמנויות" כאשר מורדים ואנשי שבטים השתלטו על מתקני הנפט שנבנו ונוצלו על ידי המשטר. "פתאום ראית מכוניות יוקרה, חנויות חדשות. אנשים עשו הרבה כסף", הוא אומר בראיון סקייפ.

התנאים הכלכליים החריפו
אבל בשליטת דאע"ש, התנאים הכלכליים החריפו בהתמדה, הוא אומר. "בדאע"ש אין 'ניהול כלכלי'. יש רק אנשים שלוקחים את הנפט, מחלקים אותו בין ראשי השבטים ומוכרים אותו. למי? אנחנו לא יודעים. רק שבריר מן הנפט מגיע חזרה לתושבים".

דאע"ש ניסה לצייר את עצמו כשליט צודק על ידי קביעת מחירים לכל דבר, מלחם עד ניתוח קיסרי, שעולה 84 דולר, אבל המקומיים מתעלמים מהמחירים המפוקחים כביכול, אומר באסם, מפני שהם בלתי אפשריים בהתחשב בעלויות הנוסקות של הדלק והתחבורה. "דאע"ש לא לומד את השוק, לא מחשב עלויות. המחירים המרביים הללו הם רק בדיחה", לדבריו.

כמוסלמי סלאפי שמרן, הוא חש אהדה לאידיאולוגיה של דאע"ש כאשר הם הגיעו לאזור, אבל התפכח במהירות מהאשליות כאשר המצב הכלכלי החמיר. "אני אולי סלאפי, אבל אני לא אידיוט", הוא אומר.

בית החולים של באסם עוקף את הפיקוח על המחירים על ידי גבייה מהחולים על כל דבר, מהחשמל עד התרופות. "כשהם לא שם, אנחנו גובים מחיר גבוה יותר", הוא אומר. "המקומיים מבינים אותנו. המחירים הם לא תמיד מה שדאע"ש אומר, כי הם לא יכולים להיות כך".

ארגוני סיוע בינלאומיים משגרים תכופות תרופות וציוד, שדאע"ש מסכים להם בלית ברירה. גם בבתי החולים במוסול קיימים סידורים דומים.

מזרחה משם, במסגד בעיר הסורית מייאדין, פעיל לשעבר שארגן פעם הפגנות נגד משטר אסד, אומר שהוא היה עד לסצנה מוכרת מהעבר. אחרי תפילות יום שישי, האימאם דרש ממאמיניו להתפלל לשלום מנהיג דאע"ש, אבו בכר אל-בגדדי, כפי שבעבר הוכרחו המתפללים להתפלל לבריאותו של הנשיא אסד. מהשורות האחוריות של המתפללים הגיע לחש ברור למדי: "שיזדיין".

החקלאות: בלי עסקאות יבול או ציוד
עומאר הוא מהנדס חקלאי שנשכר על ידי משטר אסד, וכעת הוא עובד תחת דאע"ש במחוז ראקה בסוריה. דאע"ש יכול היה לשפר בהרבה את התכנון הכלכלי שלו אילו רצה בכך, הוא אומר – אין לו לא הניסיון ולא העניין בחקלאות.

אבל ביטחון באספקת מזון הוא נושא קריטי לתושבים של מדינת דאע"ש. עומאר, גם הוא שם בדוי, אומר שמנהיג השבט המקומי ששולט למעשה בחקלאות המקומית מניח לו לעבוד כרצונו מפני שהוא "מבין מספיק כדי לדעת שהוא לא מבין כלום".

בעוד שאי אפשר לדעת בוודאות עד כמה התסכול מהמדיניות של דאע"ש גבוה – חלק מהתושבים נהנה ללא ספק מהמצב – כל מי שהתראיין לנו אמר שסימני התסיסה מתגברים. כאשר אנשי הארגון הגיעו לאחרונה לגבות מסי חשמל בראקה, עובד מוסך מקומי צעק עליהם: "איך אתם יכולים לגבות כסף על שירות שקיים רק כמה שעות ביום?".

המהנדס בן ה-44 עדיין מסור לעבודתו. הוא מלהטט בין שיחות טלפון שהוא מקבל מחקלאים שמתקוטטים ביניהם, או נוהג במכוניתו המתיישנת עמוק לתוך שדות החיטה כדי לבדוק משאבות מקולקלות. הוא לא קיבל שכר זה חודשים, מפני שהוא ידוע כתומך בהתקוממות נגד אסד. דאע"ש לא הציע לו שכר.

עומאר מעריך ש-70% מהשדות בראקה נזרעו או נשתלו השנה – לכאורה הישג לדאע"ש. אבל רוב האיכרים דחו את הצעת הארגון למכור להם דשנים וזרעים מסובסדים בתמורה לבלעדיות על קניית היבול שלהם – סידור דומה לזה שהיה להם עם ממשלת אסד. לא ברור לגמרי למה, אם כי כמה איכרים לא רוצים מעורבות עם דאע"ש, או שהם מאמינים שיוכלו לקבל מחירים טובים יותר. יכול להיות שהם גם זוכרים שדאע"ש לא קנה את יבוליהם בשנה שעברה.

האיכרים נאלצו למכור את תוצרתם לסוחרים שמשווקים אותם בטורקיה או באזורים בשליטת דאע"ש. בעיר ראקה עצמה, לחם הפך למוצר נדיר והמחירים המריאו.
החשש העיקרי של עומאר הוא מכך שהיבולים והמיכון מופנים למאמץ המלחמתי של דאע"ש ולא לאוכלוסייה המקומית. "אין להם די ניסיון או הבנה טכנית. הם לקחו את כל הציוד הכבד שלנו – טרקטורים, בולדוזרים, מחפרים. הם חופרים תעלות ובונים איתם ביצורים", הוא אומר. "לפעמים הם משכירים אותם בכסף. איבדנו 90% מהמיכון שלנו".

צפו: סרטון התעמולה של דאע"ש
[alooma ref="2457c23317b80746d0ade555c48d610f.mp4" src="1" autoplay="1" pid="0"]

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.