התפילה בחיי הנישואין • תובנה זוגית בפרשה

השותף השלישי – הרב ליאור סיבי במאמר על מעלת התפילה בבית היהודי

פ' כי תבוא – השותף השלישי

מצות הבאת הביכורים המוזכרת בתחילת פרשתנו כוללת בתוכה גם את חלק "וענית ואמרת", והוא: לאחר שהכהן מניח את סל הפירות, הבעלים לוקחים אותו ותוך שהם אוחזים בו עליהם להזכיר בפה את חסדי ה' אשר עשה עמנו מאז ימי אבותינו ועד הנה, שהצילנו מכל צר ואויב הקם עלינו, עד אשר זכינו והביאנו אל הארץ הטובה הזאת.

בתוכן הדברים מזכיר בעל הפירות את לבן הארמי אשר ביקש להרוג את יעקב אבינו, ואת ירידתו למצרים. את הרוע והעינויים שעינו אותנו המצרים, ואף את צעקת בני ישראל אל ה' כשלא יכלו עוד לשאת בסבל והשעבוד הנורא.

וכאן מזכירה התורה את הפסוק הבא: "ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו". כלומר, עם ישראל ידע כי באין מוצא ופתרון, כשאין אל מי לפנות, הולכים אל המקור – הלא הוא הקב"ה. ואכן, לאחר שצעקו אליו מתוך קושי השעבוד, שמע צעקתם וגאלם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה.

ה'חפץ חיים' זי"ע עומד על מילות הפסוק הנ"ל ומדייק (מובא בספר 'חפץ חיים – על התורה') שלא נאמר "וישמע ה' את תפילתנו", אלא "וישמע ה' את קולנו": "ללמדנו בא, שצריכים לצעוק בקול בעת צרה… והצעקה בקול מועלת".

ובענין הבית היהודי:

ידועים דברי חז"ל (נדה לא.): "שלושה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו". דהיינו, בזמן נישואי איש ואשה מכניסים, כביכול, את הקב"ה לתמונה, וכעת מתחת החופה עומדים שלושה: החתן, הכלה והקב"ה. מהרגע הראשון של החיים המשותפים נמצא הקב"ה יחד עם בני הזוג בתוך ביתם. הוא השותף השלישי המלווה אותם מאז חופתם ועד בכלל.

המשיל זאת הרב פינקוס זצ"ל (מובא בספר 'שיחות רבי שמשון פינקוס זצ"ל – הבית היהודי') לדבק המחזיק את דפי הספר שלא יתפזרו, וכשם שהדבק הוא הדבר היחיד המחזיק את הדפים, ובלעדיו היה הספר מתפרק לחלוטין, כך גם בבית היהודי ישנו 'דבק' המאחד את בני הזוג ובני ביתם, והוא הקב"ה. אי נוכחות מספקת, כביכול, של אותו 'דבק', גורמת לכך שהבית נמצא בתהליך פירוק תמידי, ח"ו.

אכן, לא כל הזוגות הנשואים זוכים בשלום בית, והדבר ידוע. זוגות רבים הולכים ושופכים ליבם [וכספם] בפני יועצים ומדריכים. אחרים משלימים ביאוש עם המצב. אמנם, חשוב ללמוד ולשמוע דעת חכמים, חשוב גם לקבל ולהשלים עם המציאות, אך האם לא שכחנו את השותף השלישי הנמצא איתנו?! האם בטרם עשיית ההשתדלות למען השלום בינינו – או לכל הפחות לאחריה – ביקשנו ממנו שישרה שכינתו בינינו וידאג לשלום ביתנו?!

הן גדול כח התפילה הבוקעת מכל הלב כדברי ה'חפץ חיים' זי"ע, וביכולתה לחולל פלאים. ניתן לבקש מאבינו שבשמים כל דבר. כן, גם שלום בית.

וכך כתב רבי אליעזר פאפו זצ"ל, בספרו 'יעלזו חסידים' (עמוד רצ): "מי שאשתו מכעסת אותו ואינה טובה בעיניו, יבקש רחמים שיהפוך ה' את לבה לאהבה אותו, ושתשא חן וחסד לפניו שיאהבנה והיא תאהבנו".

ואם בתפילה אנו עסוקים, נביא רעיון נוסף: שלושה חלקים יש בתפילה, ואלו הם: 1. בקשה על החסר. 2. בקשה על הקיים. 3. הודיה. ונבאר:

1. בקשה על החסר – לבקש על כל הדברים החסרים לנו.

2. בקשה על הקיים – לבקש על ה'יש', שלא ייעלם ושתמיד ייוותר ולא ייגמר.

3. הודיה – להודות על מה שקיבלנו בעבר ועל מה שיש לנו בהווה.

אם נתמיד בכך ונכניס את השותף השלישי לכל שלב בחיינו, אזי מובטח לנו שהוא מצידו ייענה לנו באהבה ותמיד יהיה שם בשבילנו ובעבור שלום ביתנו, כי הוא אבא אוהב!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.